אלן לי פיליפס

  טרו קריים: ב 1982, אלן ליי פיליפס היה הגיבור של ארה''ב ליום אחד, רק כעבור 40 שנה התגלתה האמת הנוראה עליו. 

 

ההצלה בהר:

בבוקר ה 7.1.1982 אלן ליי פיליפס, יליד 1951, היה ליום אחד גיבור אמריקני. אדם שהפך לסמל לרוח האמריקנית. אדם שהצליח להציל את חייו בזכות תושיה יוצאת דופן וקצת מזל. הוא רואיין בערוצי הטלוויזיה המפורסמים הגדולים והיו כתבות עליו בכל העיתונים ואחרי כמה ימים הוא שב להיות אדם אנונימי לחלוטין.

בשולי הדיווח על ההצלה המופלאה נכתב בעיתון. ישנן עוד 2 בחורות שדווחו כנעדרות בסערת השלגים הזאת. המשטרה מקווה למצוא אותן במהרה.

אלן לי פיליפס שהיה אז בן 31 גר בעיירה ברוקנרידג' בקולורדו, עיירה של תיירות וסקי בהרי הרוקיס עם נוף הררי מדהים והרבה שלג בחורף. הוא עבד במכרה שנמצא בקרבת העיירה והיה לו טנדר שאיתו הוא היה עושה טיולים בנוף בטבע. באותו יום הוא יצא לטיול לבדו, הוא הכיר טוב את השבילים ואת הסביבה ואז בשעת ערב מוקדמת התחילה סערת שלגים פתאומית, וכאילו שזה לא מספיק הטנדר שלו בדיוק נתקע.

הטמפרטורה ירדה למינוס 10 מעלות ירד שלג חזק והיו רוחות חזקות. הסיכוי שלו לשרוד עד שהסערה תסתיים למחרת או רק לשרוד את הלילה לא היה גבוה ואז ב-23:00 בלילה היה סיכוי היחידי שלו להינצל. הוא ראה בשמיים מטוס נוסעים עובר. הוא הפעיל את האורות ברכב והתחיל לאותת sos באיתות מורס עם האורות, סיכוי אחרון נואש להינצל. המזל שיחק לו.

המטוס טס משיקגו ללוס אנג'לס, ולגמרי במקרה בצד הנכון מבחינתו, המטוס חלף מימין לאיפה שהוא היה תקוע עם הטנדר שלו, ישב במטוס, בצד שמאל של המטוס, הצד הנכון מבחינתו, אדם ששרת בצבא והכיר את שפת המורס. ועוד מזל שהוא לא היה שקוע בעיתון או ישנוני הוא פתאום שם לב שמהקרקע הוא רואה אורות מהבהבים, ומיד זיהה שזה איתות SOS במורס. כמה מקריות נדרשה כאן. האיש במטוס יכל לדבר באותו רגע ולהסב מבטו או ללכת לשירותים. מדובר בחלון זמן של כמה שניות שאפשר היה לראות את האיתות. הוא הבין שמישהו מהקרקע מאותת שהוא במצוקה, הוא מיד קרא לדיילת הסביר לה את העניין וביקש שיתנו לו להיכנס לתא טייס. הוא הסביר לטייס את העניין הזה והטייס מיד שידר למגדל הפיקוח על הקרקע את הסיפור ואת הקואורדינטות. ממגדל הפיקוח העבירו את זה למשטרה המקומית בברוקנריץ ולמרות שזה היה סערת שלגים וכל הקושי שנובע מהדבר, יצא צוות הצלה של מכבי האש המקומיים והמשטרה המקומית לאתר את האיש ולקראת 4:00 לפנות בוקר הם הגיעו לשם והצילו אותו. בין המצילים היה אדם אחד שהכיר אותו מהעיירה, והוא שאל אותו מה עשית? למה הסתבכת ככה? הוא חייך ואמר לו רק רציתי קצת לטייל. הוא שאל אותו ומאיפה יש לך את החתך במצח, אלן ענה שבבלאגן, בלחץ, קיבלתי מכה מקצה הדלת של האוטו.

כעבור 38 שנים המציל אמר, אם הייתי יודע את האמת הייתי משאיר אותו למות שם.

הסיפור של שתי הבחורות וההעלמות.

בובי אוברהולצר, בת 29 בעת שנרצחה, נולדה וגדלה במיד-ווסט, אחת מתוך שתי בנות. אחותה, לורי תיארה את אחותה כבחורה טובת לב ומלאת שמחת חיים שחיה בסגנון חיים "היפי". בובי עבדה כפקידת קבלה במשרד נדל"ן בברקנרידג', קולורדו.

ב-1977, לאחר 3 שנים של זוגיות, נישאה בובי לג'פרי "ג'ף" אוברהולצר ב-1 ביולי. שניהם הגיעו במקור מהמיד ווסט והכירו שם והם נמשכו ליופי הפראי של הרי קולורדו. זמן קצר לאחר החתונה הם עברו לעיירה הקטנה אלמה, כ-30 דקות נסיעה דרומית לברקנרידג', שם בנו חיים מאושרים יחד.

ג'ף פתח וניהל עסק לתיקון מכשירי חשמל וחילק כרטיסי ביקור כדי להרחיב את העסק, בעוד שבובי נסעה לעבודה באמצעות טרמפים, פרקטיקה נפוצה שהתבססה על תחושת אמון וקהילתיות בעיירה קטנה עם מעט פשיעה ולפני שהאיימה מפני טרמפים פשטה בכל מקום.

ביום בו נעלמה יצאה מהעבודה ומשלא הגיע בזמן סביר הביתה, בעלה התקשר למשטרה ואמר שלא חזרה מהעבודה. המוקדן אמר לו שמוקדם מידי לפתוח בחיפוש ואולי העיכוב קשור למזג האויר שהחמיר.

אניט שאני:

אניט שאני (Annette Kay Schnee) נולדה ב 1960 בסיאוקס סיטי, איובה, שם גדלה במשפחה קרובה לצד אמה, 2 אחיות ואח. משפחתה תיארה אותה כנערה טובת לב, אנרגטית, משעשעת והיתה כאמא קטנה לאחותה הקטנה סינדי.

אניט סיימה את לימודיה בתיכון מזרח סיאוקס סיטי בשנת 1978. בתחילת 1981, בגיל 20, עזבה אניט את בית משפחתה בסיאוקס סיטי לקולורדו, נלהבת להתחיל פרק חדש בחייה כבחורה צעירה ולהגשים את חלומותיה באווירה התוססת של עיירות הסקי בברקנרידג' ופריסקו. היא התאקלמה במהירות, חיה עם שותפות לדירה ובנתה מעגל חברים בקרב עמיתיה לעבודה, אותם הזכירה לעיתים קרובות בשיחות טלפון הביתה לאמה.

אניט עבדה בשתי עבודות כדי להתפרנס: ביום עבדה כעוזרת בית במלון הולידיי אין בברקנרידג', ובלילה שימשה כמלצרית קוקטיילים. חלומה לעתיד היה להפוך לדיילת אוויר .

שגרתה של אניט בקולורדו הייתה שילוב של עבודה קשה ובילויים עם חברות. נסיעות טרמפים היו אמצעי תחבורה נפוץ וקליל באותה תקופה בקהילות ההרריות המושלגות בקולורדו.

ב-6 בינואר 1982, בגיל 21, עזבה את משמרתה במלון הולידיי אין בסביבות השעה 16:30, עצרה במשרד רופא, ונסעה בטרמפ לברקנרידג' כדי לאסוף תרופה מבית מרקחת, שם נראתה לאחרונה משוחחת עם אישה לא מזוהה. משלא חזרה לביתה שותפתה חשבה שהיא כנראה ישנה אצל מישהו אחר אבל למחרת משלא באה לעבודה השותפה ששמעה על הדבר התקשרה למשפחתה שמיד פתחה למשטרה וטסה לעיר.

החשד נגד הבעל והתיק הופך לקר.

לאחר שסערת השלגים חלפה המשטרה הבינה שהעלמות של שתי הבחורות קשורה כנראה לסערת השלגים, ונפתח חיפוש אחר שתיהן מתוך הנחה מוטעת שקרה להם משהו שקשור לסערת השלגים. חיפוש נעשה בעיירה ובאזור שבסביבה כולל בהרים בתוך מחשבה שאולי באיזה שהיא דרך הם יצאו מהעיירה.

כעבור כמה שעות אדם שהכיר את הבעל של בובי דפק על דלת הבית והראה לבעל את הארנק שלה שהוא מצא תוך כדי נסיעה מחוץ לעיר באזור ההררי על הכביש והוא עצר והרים אותו. אבל מיד הבין שקרה פה משהו נוראי. המשטרה שכמובן דווחה, התחילה בחיפוש באותו אזור וכעבור כמה שעות חיפוש מצאו את גופתה של בובי והתברר שהיא לא קפאה למוות בשלג או משהו כזה אלא היא נורתה בחזה פעמיים. היא הייתה לבושה ולא היו סימנים של תקיפה מינית.

הבעל ג'ף נלקח לחקירה והקצין החוקר אמר לו בבוטות אתה החשוד מספר אחד שלי. הוא שאל למה אז הוא אמר לו כי ברוב המקרים זה הבעל. יחד עם זאת חקירת המשטרה לא מצאה שום דבר נגד הבעל, היה לו אליבי, לא מצאו שהיה ביניהם סכסוך או סיבה לרצח, ברור שאין אף פעם שום סיבה לרצח אבל הכוונה שהם מסוג הדברים שגורמים לאנשים מופרעים לרצוח. לא היה לה ביטוח חיים בסכום גבוה שהרבה פעמים מעשה רצח כאלה נגרמים בגלל כזה דבר וכדומה.

כעבור כמה ימים החשד נגד בובי מאוד נחלש כשהתברר שמצאו על הגופה דם של אדם זר, אז לא היה עוד dna אבל זה לא היה מסוג הדם של ג'ף הבעל. וכמו כן מצאו גרב כתומה שלא הייתה שייכת לה על הגופה. ולא נמצא כל קשר בין הבעל הגרב הזאת.

הבעל התמים הזה היה קצת מוזר והתעסק במיסטיקה ובין היתר הוא ניבה שהגופה של הבחורה השניה תמצא כעבור שישה חודשים ובמרחק של שבעה קילומטר מהבית שלו. באופן מקרי לחלוטין הגופה נמצאה באותו הזמן שהבעל אמר ובמרחק של שישה קילומטר מהבית שלו, מה שגרם למשטרה לחשוד בו שוב, אם כי כמובן לא היה שום עניין ראייתי ממשי נגדו. החשד גדל כשמצאו ליד הגופה בתוך התיק שלה כרטיס ביקור של הבעל של הנרצחת השניה, ג'ף. הוא הסביר את זה שחילק הרבה כרטיסי ביקור לעסק שלו והוא לא זוכר אותה בכלל. רק למזלו החוקרים היו הגונים ולא ננעלו עליו.

כשנמצאה הגופה השניה התברר שיש עליה גרב אחת שהיא הגרב התאומה של הגרב הכתומה שנמצאה על הגופה של בובי ואז היה ברור שהרוצח של שתי הבחורות הוא אותו רוצח, כי עד אז הייתה גם תאוריה שאולי זה מקרי, זה יכול לקרות.

המשטרה לא הצליחה למצוא שום ראיות נגד מישהו, חקרו אנשים עם איזה שהוא עבר אלים מינורי באזור ולא הגיעו לכלום עד שנגמרו כל הלידים ולא היה יותר שום כיוון לחקור והתיק הפך למה שנקרא תיק קר, שהמשטרה אין להם מה לעשות רק לחכות ולקוות שתופיע פתאום איזה שהיא ראיה, או איזה שהוא מודיע או שטינקר שימסור מידע שיתן כיוון.

בתחילת עידן הדי אן איי באמצע שנות ה 90 הפיקו מהדם על הגופה די אן איי אבל למרות חיפושים חוזרים ונשנים כל תקופה מסוימת ה-dna הזה לא היה שייך לאף אחד שמופיע במאגר ה-dna של ה-fbi. אז עוד לא היה גנאולוגיה.

הגינאולוגיה:

רק ב-2020 המשטרה פנתה לחברה פרטית שעובדת עם המשטרה ועוסקת בגנאלוגיה, באמצעות האתרים הגניאולוגים הם זיהו קרבה גנטית לאדם שנתן את ה-dna שלו לאחד המאגרים באופן וולונטרי, ומצאו שהרוצח הוא ככל הנראה אחד משני אחים.

העניין הוא שאח אחד מעולם לא גר בקולורדו ובסביבת הרצח, יש לו חיים נורמטיבים לחלוטין, והוא התנדב לתת די אן איי וזה לא הוא. הוא גם אמר באופן לא ברור דברים לא טובים על האח השני.

כאן המשטרה התחילה להתמקד באח השני, מצאו ברישומים ישנים שהיה לו איזה שהוא כתב אישום והרשעה מ 1973 בגין תקיפה וכליאה של בחורה שבסוף הוא שחרר אותה, מסיבה לא ברורה הוא קיבל רק שישה חודשי מאסר על תנאי.

הרישומים היו כוללנים מאוד ונדרשו חודשיים של חיפושים בארכיון של המשטרה ובית המשפט למצוא את התיק הישן לפני 47 שנים כדי לקבל את כל הפרטים של המקרה שהיו מזעזעים והבחורה באמת אמרה שהיא חשבה שהוא הולך לרצוח אותה לפני שבכל זאת הוא שחרר אותה.

זה היה כנראה הניסיון הראשון של אדם עם טירוף אלים שמעשיו הלכו והסלימו. בחקירה אז ב-73 הוא נשאל למה הוא עשה את זה הוא ענה אני לא יודע למה עשיתי את זה זה כאילו לא אני עשיתי את זה כאילו איזה שד השתלט עליי.

בשלב הזה ב-2020 כשהאיש הזה היה חשוד כבר מאוד מרכזי כמעט בטוח שזה הוא האיש הזה היה כבר גרוש שלוש פעמים חי לבד והיו לו כבר שני ילדים גדולים.

עכשיו רצו להוציא ממנו dna. התברר שהאיש הזה מסתגר לא יוצא ולא מסתובב ואין לו חיי חברה. והוא כבר בפנסיה אחרי שהוא עבד הרבה שנים במכרה באזור. הציבו עליו מעקב מהבוקר עד שעות הערב המאוחרות מחכים שהוא סוף סוף יצא מהבית. גם במעט המקרים שהוא יצא מהבית הוא לא אכל ולא שתה בחוץ.

ככה זה נמשך חמישה שבועות עד שיום אחד במעקב שהוא לא הרגיש בו בכלל, עבודת משטרה טובה, ראו אותו נכנס למסעדה. החוקרים כבר שמחו והיה להם תקווה גדולה ואז הם ראו אותו יוצא מהמסעדה עם שקית ניילון גדולה ובתוכה כל כלי האוכל מפלסטיק שהשתמש בהם, ואז הם הבינו שהאיש הזה בכלל חי בפחד, הוא במלחמת מחשבות איתם, הוא קרא על גנאלוגיה וקרא על dna והוא מניח שהם בעקבותיו, ולכן הוא נזהר לא להשאיר dna מחוץ לבית. אפילו את הזבל הוא טיהר בתוך הבית בטרם זרק אותו. לא היתה להם עילה לקבל צו חיפוש בבית שלו, ובכלל הם מעדיפים קודם כל להשיג dna ולהיות בטוחים לפני שהם עוצרים.

מהמסעדה הוא המשיך לדואר לאסוף חבילה וכאן הוא עשה סוף סוף את הטעות שלו, ברגע של הסח הדעת הוא השאיר את השקית עם שאריות האוכל בפח הזבל בדואר. המבקרים בדואר נדהמו כשהם ראו פתאום שני אנשים נכנסים ומתחילים לחפש בפח הזבל ולהוציא משם משהו וכשהם נשאלו מי הם הם שלפו תעודות של שוטרים.

כעבור שבועיים קיבלו מהמעבדה תשובה: זה בינגו זה האיש.

בראיון ג'ף אמר שלמרות שהמשטרה קבעה קבעה שזה לא הוא, עד שהרוצח לא נתפס, במשך 40 שנה נאלץ להתמודד עם אוירה חשדנית, אנשים שנמנעו ממנו, דלתות שנסגרו, מבטים חשדניים. אנשים קראו משהו, לא התעמקו ואמרו, זה בטח הבעל.

הנרצחת בובי היתה גיבורה ונאבקה בו וגרמה לו לחתך ולדמם ובזכותה הוא נתפס בסוף. מהדם הזה הופק ה DNA.

פיליפס נעצר ב-24 בפברואר 2021, ליד ביתו בדומונט, והואשם בשתי האשמות של רצח מדרגה ראשונה, חטיפה ועבירות קשורות.

בתום שמיעת הראיות, חבר מושבעים הרשיע אותו ב-15 בספטמבר 2022, לאחר כחמש שעות של דיונים. ב-7 בנובמבר 2022, הוא נידון לשני עונשי מאסר עולם רצופים ללא אפשרות שחרור מוקדם במתקן הכליאה ארקנסאס ואלי בארדוויי, קולורדו. פיליפס התאבד ב-27 בפברואר 2023, בגיל 72, רק שישה חודשים לאחר גזר הדין שלו, בעודו כלוא במתקן הכליאה ארקנסאס ואלי.

https://people.com/alan-lee-phillips-breckenridge...

https://www.youtube.com/watch?v=A6uvoCmfFCU