המאמר הזה מתאר את אחד הפשעים המזעזעים והנוראים ביותר שהיו בארצות הברית ב-20 השנים האחרונות, הרצח של ארבעה סטודנטים בעיירה מוסקו איידהו בליל ה-13 בנובמבר 2022. הם נרצחו בשנתם. ברגע הראשון סיבת הרצח וזהות הרוצח לא היו ידועים מה שעורר חשש לסכנה לחברה הכללית וגם כמובן הזעזוע: מי מסוגל לעשות דבר כל כך נורא.
המאמר ידון ברקע של הסטודנטים והמקום, במקרה הנורא והחקירה עד לתפיסת הרוצח הנתעב ואז, עד כמה שניתן, להבין את מניעיו. כמובן שהבנת המניע שזה נושא בקרימינולוגיה אינו הבנת המעשה או מתן ליגיטימיות.
א. המקום.
מדינת איידהו נמצאת בצפון מערב ארצות הברית, והיא אחת המדינות הכי קטנות אוכלוסין בארצות הברית, יש בה כשני מיליון תושבים בלבד, מדינה חקלאית בעיקרה. מוסקו היא עיירה קטנה באיידהו שאוכלוסייתה המקורית כ-12 אלף תושבים אבל הוקם בה קמפוס של אוניברסיטת איידהו שיש בו כ-11 אלף סטודנטים ועוד כ-2000 אנשי סגל.
זו עיירה מאוד מאוד שקטה, רוב האנשים גרים בבתי עץ גדולים פרטיים נפרדים במרחק גדול אחד מהשני, יש מיינסטריט שבו יש חנויות ומסעדות וכדומה. המרחקים בעיירה לא גדולים והחיים מאוד שקטים. לפני הרצח הנורא הזה הרצח הקודם בעיירה היה שבע שנים קודם. אין בעיירה הזאת כמובן את כל האלימות שמאפיינת ערים גדולות בארצות הברית של ריבוי מעשי רצח וכנופיות פשע וסמים וכדומה.
ב. חיי 4 הסטודנטים לפני והבית:
בארוע הנורא נרצחו מדי מוגן, קיילי גונקלבס, איתן ציפמן וקסנה קורנודל.
במועד הרצח, קיילי גונקלבס ומדיסון מוגן היו בנות 21, בעוד שקסאנה קרנודל ואיתן צ'ייפין היו בני 20.
קיילי גונקלבס הייתה בת 21. היא בדיוק סיימה את לימודיה, עברה לאוסטין, טקסס שם מצאה עבודה וחזרה למוסקו לסוף שבוע לבלות עם חברתה הטובה מדי מוגן ושם הגורל חיכה לה.
מדיסון (מדי) מוגן הייתה גם היא בת 21 במועד הרצח. היא וקיילי היו חברות ילדות קרובות מאוד שגדלו יחד באיידהו ולמדו יחד. זו היתה חברות אמיצה כל כך עד שאבא של קיילי קרא לה הבת השלישית שלי. למשפחת גונקלבס היו 3 ילדים, שתי אחיות ובן.
קסאנה קרנודל הייתה בת 20. היא הייתה סטודנטית בשנה השלישית ללימודיה ובת זוגו של איתן.
איתן צ'ייפין היה גם הוא בן 20. הרצח אירע שבועיים בלבד לאחר שחגג את יום הולדתו ה-20 יחד עם אחיו ואחותו, שלישייה שכולם למדו יחד באוניברסיטת איידהו.
המשפחות של איתן וקיילי היו משפחות נורמטיביות ויציבות, אבל הוריה של קסנה התגרשו כשהייתה ילדה והאמא הייתה מכורה לסמים ואף עם הרשעות על מכירת סמים בהיקף קטן. זה בערך אותו הסיפור היה עם ההורים של מדי מוגן, גם הורים גרושים ואמא מכורה לסמים במידה מסוימת. הבאתי את הדברים רק כרקע אבל אין לזה שום קשר או השלכה על המקרה הנורא.
תיאור הבית
הבית בו גרו שלוש מהנרצחים, שלושת הבחורות, קיילי, מדי וקסנה היה ממוקם בקינגס רוד 1122 במוסקו. זה הבית קצת יוצא דופן הוא היה ממוקם על צלע של גבעה זה אומר שבחלק הקדמי שלו היו רק שתי קומות, כיוון שהגבעה הייתה בגובה הקומה השניה אז בנו מאחורה קומה שלישית, כלומר בית שהיו לו שלוש קומות מקדימה ושתי קומות מאחורה. בקומת הקרקע גרה בטני פאנק גם סטודנטית, והיה איזה שהוא סלון שבו ערכו מסיבות של סטודנטים. בקומה השניה היה החדר של דילן מורגןסון גם סטודנטית והחדר של קסנה קורנודל ומטבח. בקומה השלישית היו החדרים של מדי מוגן וקיילי גונקלבס.
הם חיו חיים של סטודנטים חסרי דאגות, כמו צעירים בימינו הם הצטלמו המון, ממש המון אינסטגרם וטיק טוק וכל יתר הרשתות מלאים במאות סרטונים שהם הצטלמו בזמן מסיבות סתם עושים שטויות בבית ובחוץ, יש גם הרבה סרטונים של מסיבות שהם ערכו בבית, ואפילו סרטונים של מצלמות גוף של שוטרים מקומיים שבאו בעקבות תלונות על רעש ממסיבות שהיו בבית.
ג. הלילה הנורא ואחריו.
הלילה שלפני הרצח היה מוצאי שבת שזה כמובן יום בילויים של סטודנטים לפני יום ראשון שהוא יום המנוחה הנוצרי. באותו הערב קסאנה ביחד עם החבר שלה איתן, שהוא לא גר בבית, בבית גרו 5 בחורות סטודנטיות, אבל הוא היה חבר שלה ונמצא הרבה בבית ולפעמים גם ישן איתה בחדרה, יצאו לבלות בעיר. איתן וקסאנה בילו באותו הערב במסיבה שהתקיימה בבית האחווה הסטודנטיאלי סיגמא צ'י, שנמצא סמוך לקמפוס. השניים שבו יחד מאותה מסיבה אל הבית בסביבות השעה 1:45 לפנות בוקר.
(מדי) וקיילי שהו בין השעות 22:00 בלילה ל-1:30 לפנות בוקר בבר מקומי בשם קורנר קלאב הממוקם במרכז העיר. הם פגשו שם ג'ייק דה קור שהיה החבר לשעבר של קיילי כמה שנים. הם נפרדו כשבועיים קודם. לאחר מכן, בסביבות השעה 1:40 לפנות בוקר, השתיים תועדו במצלמות אבטחה כשהן קונות אוכל ממשאית מזון מקומית בשם גראב טראק ברחוב הראשי שהיה הומה בבליינים. משם בעזרת נהג אובר חזרו הביתה בערך ב 3 לפנות בוקר.
שתי הדיירות האחרות בתני ודילן כבר היו בבית בחדרן כנראה ישנות.
ההמשך הוא סצנה מסרט אימה, וכנראה שגם תסריטאי סרטי אימה לא יכול לתאר תסריט כזה. אני אתאר את האירועים בעיקר מנקודת הראות של דילן מורגנסון.
קיילי ומדי היו עייפות והלכו לישון, מדי הייתה גם די שיכורה ופשוט נרדמה, קיילי נרדמה בלי שיכרות ויכלה להתעורר יותר בקלות. איתן גם היה מאוד שיכור ונרדם בחדר של קסאנה וישן חזק מאוד מתוך שיכרות. קסאנה הייתה דווקא מאוד עירנית והייתה מאוד פעילה באינסטגרם והעלתה תמונות והתכתבה, בשעה 3:50 הגיע שליח שהביא לה ארוחה כי היא גם הייתה רעבה והיא פתחה לו את הדלת וקיבלה את הארוחה. לא היא ולא השליח לא שמו לב שבדיוק עבר רכב בקרבת הבית באותו רגע וחנה לא בחניית הבית אלא בצד. כאן הגורל התחיל לפעול.
בשעה 4:05 דקות דילן שלא ישנה חזק התעוררה. היא שמעה את הכלב של קיילי נובח, קיילי לפני שישנה סגרה את הכלב בחדר שהיה שלה לפני שעזבה ועכשיו היה ריק ונעלה את הדלת. כאמור היא ישנה עם מדי בחדר של מדי. היא פתחה את הדלת קצת, לא ראתה כלום, שמעה את קיילי אומרת, יש כאן מישהו? וסגרה אותה. כעבור שלוש דקות היא שוב שמעה רעש , שוב פתחה את הדלת, ושמעה גבר אומר למישהי: אל תדאגי אני אעזור לך, אבל היא לא ראתה אותו זה קצת הבהיל אותה כי היא לא ידעה איזה גבר אמור להיות בדירה והיא סגרה את הדלת. כעבור כמה דקות נוספות היא שוב שמעה קצת רעש היא פתחה את הדלת ואז היא ראתה גבר לבוש כולו בשחור במדי סקי וגם מסכת סקי על הפנים וכפפות עושה סיבוב בחלל המשותף של הקומה לכיוון המרפסת האחורית שזה כאמור הקומה השניה של הבית. היא נורא נבהלה וסגרה מיד את הדלת והיה לה מזל שהוא לא ראה אותה כי מי יודע מה היה קורה לה אם היה רואה אותה.
בשלב הזה היא הייתה מבולבלת ומבוהלת, היא התקשרה בוואטסאפ לכל הדיירות, אבל קיילי ,מדי וקסנה לא ענו לה. היא לא ידעה שהן לא עונות לה כי הן כבר מתות. רק בתני למטה ענתה לה והיא אמרה לה : אני משתגעת, אני ממש מבוהלת, אני לא מבינה מה קורה. היא חשבה שאולי עושים עליה מתיחה. זה בכל זאת סטודנטיות שטותניקיות או שמישהי הזמינה גבר בשעה מאוחרת. זה יכול לקרות עם סטודנטיות בנות 20, או היא לא ידעה מה קורה אבל הדבר האחרון שהיא יכלה לחשוב עליו זה רוצח מטורף שרצח את שלושתן. בתני ניסתה להרגיע אותה ואמרה לה תרדי מהר במדרגות ותבואי ותשני בחדר שלי. דילן יצאה מהחדר בריצה ירדה במדרגות לחדר של בטני, הן ניסו שוב להתקשר לשלוש החברות ושוב לא הייתה תשובה ואז הן נרדמו. בתני ודילן התעוררו רק ב-11:00 בבוקר, ניסו שוב להתקשר לשלוש החברות ושוב לא הייתה שום תשובה. הפחד שלהם שהיה בלילה התחלף בבהלה של ממש. דילן התקשרה להאנטר ג'ונסון, חבר של איתן שגר חמש דקות משם והסבירה לו מה קרה והוא אמר שהוא בא לקח לו 10 דקות להתלבש ולבוא.
השלושה התחילו לעלות במדרגות לקומה השניה כשאיתן בראש. כבר מהמדרגות הם ראו את קסנה שוכבת בחלל שבין החדרים. עדיין המוח שלהם חשב: וואו עד כדי כך שיכורה שהיא עוד לא התעוררה. איתן ניגש אליה מיד ראה שהיא דקורה הרבה מאוד פעמים ומתה. הוא סובב את הראש בבעטה ואמר להן: תרדו מהר, תצאו מהבניין ותזמינו משטרה. הוא עדיין לא אמר להם במפורש שהיא נרצחה. הוא עצמו ניגש למטבח ולקח סכין כי הוא חשב שאולי הרוצח עדיין נמצא בדירה והוא יאלץ להתמודד מולו.
כעבור שבע דקות הגיע ניידת משטרה. דילן הסבירה לשוטרים מה קרה, הם עלו לקומה השניה ומצאו שם את הגופה של קסנה בחלל בין החדרים ואת הגופה של איתן במיטה בחדר של קסנה ואז הם עלו לקומה השלישית ומצאו במיטה של מדי את הגופות של מדי וקיילי. קיילי הייתה בחורה די חזקה פיזית וגם לא הייתה שיכורה ולכן היא נתנה מאבק מאוד חזק עם הרוצח והגופה שלה הייתה מאוד מעוותת מהפגיעות הנוראיות.
השוטרים דיווחו מיד לתחנה על רצח מרובע של סטודנטים. וכאן התחיל הסיפור הגדול. כל המשטרה המקומית הוקפצה והציבו מחסומים, כי לא ידעו באיזה שעה בדיוק היה הרצח ואולי ניתן לתפוס את הרוצח בדרך. מיד הוזעקו צוותים ממשטרת מדינת איידהו כי היה ברור שזה גדול על המשטרה המקומית, וגם צוותים של חוקרים ואנשי מעבדה של ה-fbi הוא הוזעקו מערים גדולות במערב כדי לעזור בחקירה.
החשש שזה רוצח מטורף שמסתובב וירצח שוב במיידי הוסר כעבור כמה שעות והעיירה לכאורה חזרה לשגרה. תוך זמן קצר אחרי הרצח כל הרשתות הטלוויזיה בארצות הברית הפסיקו את שידוריהם הרגילים והעבירו שידור חי מהמקום ודיווחו על המקרה. בעיירה כמובן הסיפור התפשט כאש בשדה קוצים והזעזוע היה רב. כעבור יומיים במסיבת עיתונאים מפקד המשטרה המקומית, צ'יפ פריי, אמר שלפי כל הערכות שלהם מדובר ברצח ממוקד מכוון כלפי אחד או יותר מהסטודנטים האלה ואין סכנה לציבור הכללי. למרות זאת היה פחד בעיירה, עיירה שלווה שאנשים הסתובבו בה ללא חשש קודם, כעת אנשים פחדו להסתובב בלילה, קנו מצלמות דלת ומצלמות אבטחה, שמו סורגים על חלונות ונעלו דלתות, מה שלא תמיד עשו קודם. כולם קיוו שהרוצח יתפס כמה שיותר מהר.
תופעת הסלופים: סלוף באנגלית זה סלנג לבלשי אינטרנט שמנסים לפענח פרשות רצח בעצמם. כיוון שהרצח תפס תשומת לב ציבורית רבה מאוד, נפתחו מיד קבוצות בפייסבוק וברדיט וכדומה בנושא. בקבוצה הכי גדולה בנושא בפייסבוק היו בשיא כרבע מיליון משתתפים, לכל אחד היה את הדעה שלו והתאוריה שלו מי הרוצח ומה קרה והם ניסו לאסוף גם מידע, באיזשהו שלב דלף מידע שהרוצח נמלט מהמקום באלנטרה לבנה, ואז כולם ניסו לחפש באזור אלנטרה לבנה, העלו כל מיני תיאוריות, ובין היתר, וזה תופעה סוציולוגית ראויה למחקר בפני עצמה, החשידו ברצח אנשים חפים מפשע.
למשל היה סטודנט שהכיר שטחית את מדי וקיילי בשם ג'ק שולווטר שרצה איזה שמועה שהוא פעם הטריד מינית ושהוא הצטלם פעם עם סכין שוחט חיה ובכלל היה צייד והיו כמה שהחליטו שזה הוא למרות שבמציאות היה בחור טוב ולא היה לו שום קשר לזה. הייתה גם שמועה שהוא באותו ערב נסע כמה שעות אחרי הרצח לאיזה שהוא מקום אחר במרחק שלוש שעות ממקום הרצח כביכול לנופש עם ההורים שלו ומשם הם המשיכו לאפריקה וזה גם היה ראיה שהוא כאילו ברח מארצות הברית והכל היה קשקוש בלבוש ושטויות והוא בחור טוב ולא קשור כמובן לרצח. עוד עיניים הופנו לג'ייק דקור, החבר לשעבר של קיילי שהם נפרדו רק שבועיים קודם, והיו כאלה שחשדו בו מאוד למרות שההורים של קיילי שהכירו אותו טוב, הם היו חברים ארבע שנים אמרו שהם מכירים אותו ואין שום אפשרות שזה הוא. עוד אחד שהופלל על ידי הסלופים בעיני דמיונם היה שכן בשם רוגן שהיה בחור קצת מוזר עם קשיים חברתיים ורואים מיד כשמראיינים אותו שהוא מוזר. הוא פעם ניסה לבוא לאחת המסיבות בבית ולא השתלב ועזב ואז מיד חשדו בו, אולי בחור מוזר אבל הוא בחור טוב ולא ודאי לא רוצח. אבל לא נדון באריכות בתופעה הסוציולוגית של הסלופים ותרומתם הוא נזקם בחקירות ובעיית חשדות השווא בהבל פה באינטרנט.
ד. המעצר:
נדלג עכשיו חודש ושלושה שבועות בזמן ומבחינה גיאוגרפית נדלג 3000 קילומטר מזרחה ממקום הרצח לעיירה אלברייטסוויל, שבמחוז פוקנוק בפנסילבניה, אזור חקלאי דליל באוכלוסייה.
בעיירה הזאת יש בית גדול, הבית לא יקר למרות שהוא גדול כי זה לא אזור שהבתים בו יקרים, בבית הזה גרה משפחת קוברגר. אבא עובד טכני בבית ספר, האם היועצת חינוכית, ויש להם שלושה ילדים, שתי אחיות הצעירות גם יועצות חינוכיות בשנות ה-20 לחייהם, והאח הגדול, בריאן, בן 28 באותו הזמן, הוא סטודנט, הוא לומד קרימינולוגיה, לומד לתואר דוקטורט באוניברסיטת פולמן במדינת וושינגטון, עיר שנמצאת במרחק 20 דקות נסיעה ממקום הרצח באיידהו.
ליל ה 30 בדצמבר 2022 בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר:
כוחות הביטחון, שכללו למעלה מ-50 סוכני FBI ואנשי יחידות טקטיות מיוחדות (SWAT) של משטרת מדינת פנסילבניה, במדי קרב, עם אפודי מגן ורובים מכתרים את בית הוריו של קוברגר במהלך הלילה. לפני הפריצה לבית, צלפים של המשטרה שהוצבו מחוץ למבנה תצפתו על המתרחש וזיהו את קוברגר מסתובב בתוך הבית בסביבות השעה 12:40 בלילה.
בשעה 3 לפנות בוקר ניתנה הפקודה והחלה בפשיטה טקטית של ה-FBI ומשטרת פנסילבניה, על הבית שכללה שבירת דלתות וחלונות כדי להפתיע אותו ולמנוע אלימות אפשרית.
מסיבות טקטיות וכדי למנוע מקוברגר כל אפשרות להתבצר, להימלט או להשמיד ראיות, הכוחות פרצו לבית בו-זמנית דרך מספר מוקדים על ידי ניפוץ חלונות ושבירת דלתות.
ההורים והאחיות ההמומים רוכזו בסלון הבית, בשלב הראשון גם את ההורים אזקו ליתר ביטחון. את בראיין הם מצאו עומד במטבח הבית ועושה משהו כשעל ידיו כפפות. עוד נדבר על הסיבה בגללה הוא היה במטבח בהמשך.
לאחר מעצרו, קוברגר נלקח למעצר במחוז מונרו שבפנסילבניה. מספר ימים לאחר מכן, ב-3 בינואר 2023, הוא הופיע בבית המשפט המקומי וויתר על זכותו להתנגד להליך ההסגרה לאיידהו. צעד זה איפשר לרשויות להטיס אותו חזרה לאיידהו כדי לעמוד לדין בגין ארבעה סעיפי רצח מדרגה ראשונה וסעיף אחד של פריצה.
ה. קוברגר מילדות עד הרצח. מילד שהתעללו בו לחסר רגש ולבריון, בהמשך לכאורה השתקם אבל הנפש נותרה חולה.
חייו המוקדמים של קוברגר בעיירה אפורט (Effort) שבפנסילבניה היו רצופים בקשיים. מגיל מאד צעיר סבל מקושי חברתי ניכר ולא השתלב חברתית. כנער, הוא סבל מעודף משקל משמעותי והיה קורבן לבריונות והצקות מצד חבריו ללימודים בתיכון. נסביונותיו לפתח קשרים רומנטים הסתיימו תמיד בדחיה בשל המגושמות והמוזרות החברתית שלו. בנוסף, בסביבות גיל 17 הוא אובחן עם תסמונת הראייה השלגית (Visual Snow Syndrome), הפרעה נוירולוגית נדירה. תסמונת הראייה השלגית (Visual Snow Syndrome) היא הפרעה נוירולוגית נדירה שבה אדם רואה באופן קבוע נקודות קטנות ומרצדות בכל שדה הראייה שלו, בדומה לרעש סטטי או "שלג" המופיע במסך טלוויזיה אנלוגי ישן. לא מדובר בבעיה בעיניים עצמן, אלא באופן שבו המוח מעבד מידע חזותי. בנוסף הוא התלונן שהוא לא מצליח להרגיש כלום.
בשנות העשרה המאוחרות שלו, קוברגר פיתח התמכרות קשה להרואין ועבר מספר ניסיונות גמילה. למראית עין, הוא הצליח להתגבר על המשברים הפיזיים: עד שנתו האחרונה בתיכון הוא השיל כ-45 קילוגרמים ממשקלו (100 פאונד) והצליח להיגמל מהסמים. עם זאת, הירידה הדרסטית במשקל והגמילה הובילו לשינוי אישיותי. חבריו לעבר תיארו כיצד הפך לאגרסיבי, יהיר ושתלטן, והחל להפגין בעצמו התנהגות בריונית כפיצוי על תחושות הנחיתות מהן סבל בעבר. עוד בתקופה זו, הוא סולק מתוכנית הכשרה מקצועית בעקבות תלונות מצד נשים על התנהגותו.
כאשר קוברגר הגיע לאוניברסיטת מדינת וושינגטון (WSU) בעיר פולמן בסתיו 2022 כדוקטורנט לקרימינולוגיה ועוזר הוראה, הבעיות ההתנהגותיות שלו החריפו. על פי תביעה שהוגשה על ידי משפחות הקורבנות ודוחות משטרתיים, הוא פיתח כמעט מיד מוניטין של אדם מטריד ומיזוגן. סטודנטיות ואנשי סגל דיווחו כי הוא נהג לבהות בהן בצורה מאיימת, לעמוד קרוב מדי לשולחנותיהן ולחסום פתחי יציאה ממשרדים כדי לכפות עליהן אינטראקציה. ההתנהגות שלו עוררה פחד עד כדי כך שמספר נשים נזקקו לליווי ביטחוני בדרכן למכוניותיהן בשעות הערב, לאחר שגילו כי עקב אחריהן.
במהלך סמסטר אחד בלבד, הוגשו נגדו 13 תלונות רשמיות. חבר סגל אחד הזהיר את עמיתיו כי קוברגר הוא מסוג האנשים שאם יהפכו למרצים, הם יטרידו ויתקפו מינית את הסטודנטיות שלהם, בעוד אחרים הגדירו אותו כאנס פוטנציאלי וכמי שמזדהה כ-"אינסל" (Incel). באחד המקרים הוא אף תקף מילולית סטודנטית בכיתה עד שברחה מהמקום בבכי. בעקבות הצטברות התלונות, האוניברסיטה החליטה לפטר אותו ממשרתו כעוזר הוראה בשל בעיות התנהגותיות זמן קצר לפני מעצרו.
מכתב הפיטורים של ברייאן קוברגר מאוניברסיטת מדינת וושינגטון (WSU) קבע כי הוא פוטר מכיוון ש"כשל בלעמוד בציפיות" כעוזר הוראה. ההחלטה על הפיטורים התקבלה רשמית במהלך חודש דצמבר 2022 (ההערכות מצביעות על סביבות ה-19 בדצמבר), שבועות ספורים בלבד לאחר הרצח ולפני מעצרו.
מכתב הפיטורים, שפרטיו נחשפו בלעדית בתחילת שנת 2023 על ידי רשת התקשורת "NewsNation" בתוכנית של אשלי בנפילד, הכיל פירוט של השתלשלות העניינים שהובילה להרחקתו מהמחלקה לקרימינולוגיה. המסמך ציין שורה של כשלים בהתנהגותו המקצועית והאישית לאורך הסמסטר, שהלכו והחמירו עד שלא הותירו לאוניברסיטה ברירה אלא לסיים את העסקתו.
על פי המכתב, כבר ב-23 בספטמבר 2022 התרחש עימות ראשון בין קוברגר לבין הפרופסור שאיתו עבד, ג'ון סניידר. בעקבות אותו אירוע, ועל רקע תלונות רבות שהצטברו נגדו מצד סטודנטיות על הטרדה, יחס מתנשא ומתן ציונים בצורה פוגענית, הוחלט להציב לקוברגר "תוכנית לשיפור התנהגות" במהלך חודש נובמבר בניסיון לפתור את הבעיות.
המכתב פירט כי קוברגר לא עמד ביעדי התוכנית, לא הראה שיפור, ובתחילת דצמבר התעמת פעם נוספת עם הפרופסור שלו. בעקבות אירועים אלו והמשך התלונות, נכתב במכתב הפיטורים כי הוא אינו עומד בסטנדרטים הנדרשים מעוזר הוראה וכי העסקתו מופסקת באופן מיידי.
ו. חקירת ה FBI עד המעצר והמעצר
ביום הרצח, ה-13 בנובמבר 2022, החוקרים שהגיעו לזירה מצאו ראיית זהב חריגה: נדן עור חום של סכין קרבי מסוג קיי-באר (Ka-Bar), שהושאר בטעות על המיטה לצד גופותיהן של מדיסון מוגן וקיילי גונקלבס. על כפתור הסגירה של הנדן, הצליחה מעבדת הזיהוי הפלילי להפיק דגימת די-אן-איי (DNA) גברית בודדת ונקייה שניטשה במקום, מה שהיווה את נקודת הפתיחה המרכזית של החקירה.
במקביל לעבודה בזירה, החוקרים החלו לסרוק מאות שעות של סרטונים ממצלמות אבטחה ומצלמות פעמון דלת של בתים ועסקים באזור רחוב קינג. הם הבחינו ברכב מסוג יונדאי אלנטרה לבן שנסע הלוך ושוב ליד הבית שלוש פעמים בשעות הלילה שלפני הרצח. בסיבוב הרביעי, סביב השעה 4:04 לפנות בוקר, הרכב עצר. כ-16 דקות לאחר מכן, המצלמות קלטו את אותו רכב נמלט מהשכונה במהירות גבוהה עד כדי אובדן שליטה כמעט בסיבוב. בעקבות כך, המשטרה פרסמה הודעה פומבית המבקשת מהציבור מידע על רכבי יונדאי אלנטרה לבנים מהשנים 2011-2016, צעד שהניב אלפי פניות.
בסוף נובמבר, קציני משטרה של אוניברסיטת מדינת וושינגטון (WSU) בעיר פולמן, הנמצאת במרחק של כ-15 דקות נסיעה ממוסקו, איתרו יונדאי אלנטרה לבנה שנת 2015 בחניון הקמפוס. הרכב היה רשום על שמו של ברייאן קוברגר, דוקטורנט לקרימינולוגיה באוניברסיטה. בבדיקת הרקע שלו, החוקרים גילו שתמונת רישיון הנהיגה שלו תואמת לתיאור הפיזי שמסרה דילן מורטנסן, השותפה ששרדו וראתה את הרוצח בעל "הגבות העבות" נמלט מהבית. עניין מחשיד נוסף שעלה בחקירה היה שחמישה ימים בלבד לאחר הרצח, קוברגר שינה את רישום לוחית הרישוי של הרכב שלו מפנסילבניה למדינת וושינגטון.
למרות שהיה בידם חשוד מרכזי ורכב שתואם לתיאור, החוקרים היו חייבים לחבר אותו מבחינה פורנזית לראיה המרכזית – הדי-אן-איי שעל נדן הסכין. מכיוון שהפרופיל של קוברגר לא הופיע במאגרי הפשיעה הסטנדרטיים, ה-FBI פנה לחברת "Othram" המתמחה בגנאלוגיה גנטית. המומחים בנו עץ משפחה מורכב המבוסס על מאגרי די-אן-איי ציבוריים לחקר אילנות יוחסין, עד שהגיעו לקשר גנטי מובהק שהצביע על משפחת קוברגר.
באמצע דצמבר, קוברגר יצא עם אביו (שטס במיוחד כדי להצטרף אליו) לנסיעה ארוכה מחוף לחוף, מוושינגטון לבית ההורים בפנסילבניה ברכב היונדאי אלנטרה. מה שהשניים לא ידעו זה שצוותי מעקב של ה-FBI כבר נצמדו אליהם ועקבו אחרי כל מהלך שלהם. במהלך הנסיעה, ב-15 בדצמבר, הם נעצרו פעמיים בתוך תשע דקות במדינת אינדיאנה על נסיעה קרובה מדי לרכב שמלפנים. מעצרים אלו היו מבוימים ובוצעו לבקשת ה-FBI במטרה לתעד את קוברגר במצלמות הגוף של השוטרים, לבחון את ידיו (למציאת חתכים או פצעי מאבק) ולראות את פנים הרכב בזמן שהם ממשיכים לבסס את התיק המשפטי. הוא שוחרר ללא דוח והמשיך בדרכו לפנסילבניה.
האקורד האחרון לפני המעצר התרחש ב-27 בדצמבר. כשקוברגר שהה בבית הוריו בפנסילבניה תחת עינם הפקוחה של סוכנים סמויים, המשטרה המקומית פשטה בחשאי באישון לילה על פח האשפה של המשפחה ואספה שקיות זבל. הזבל הוטס מיד למעבדה באיידהו. התוצאות הראו כי הדי-אן-איי שהופק מפריט בזבל שייך בוודאות של 99.9998% לאביו הביולוגי של האדם שהשאיר את הדי-אן-איי על כפתור נדן הסכין בזירת הרצח.
במקביל לכל אלו, צווי חיפוש לחברות הסלולר גילו שקוברגר כיבה את מכשיר הטלפון שלו למשך שעתיים בדיוק בזמן הרצח כדי להימנע מאיכון, וחשוב מכך, שהטלפון שלו אוכן לפחות 12 פעמים בשכונת הנרצחים בחודשים שקדמו לטבח, בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות או מוקדם בבוקר. מכלול הראיות הזה סיפק את העילה לצו המעצר הסופי ולפשיטה הטקטית ב-30 בדצמבר.
ז. החשדות של האחות:
הטענות על החשדות בתוך המשפחה פורסמו בהרחבה ומתארות דרמה משפחתית של ממש במהלך חופשת חג המולד בדצמבר 2022, רגע לפני המעצר. על פי התחקיר של Dateline וספרו של בלום "When the Night Comes Falling", ככל שהתקדמה החקירה ופורסם כי המשטרה מחפשת יונדאי אלנטרה לבנה, אחת משתי אחיותיו הגדולות (אמנדה או מליסה) החלה לחבר את הנקודות. החשד התעצם לאור ההתנהגות החריגה והאובססיבית של ברייאן באותם ימים: הוא נצפה מנקה את רכבו באופן יסודי עם חומרי חיטוי ואקונומיקה, מקפיד ללבוש כפפות לטקס כירורגיות בתוך בית ההורים, ומפריד את האשפה האישית שלו לתוך שקיות פלסטיק אטומות.
הדיווחים מספרים כי האחות, מבועתת מהאפשרות שאחיה מעורב ברצח המרובע באיידהו, החליטה לערוך חיפוש חשאי ברכבו כשהוא לא הבחין בכך. היא קיוותה לאשש או להפריך את חששותיה, וחיפשה ראיות מפלילות כמו סכין או כתמי דם. היא לא מצאה דבר, בעיקר מכיוון שהרכב נוקה בצורה כה קיצונית שמאוחר יותר חוקרי ה-FBI תיארו אותו ככזה שנוקה כליל מכל ראיה אפשרית.
כאשר החשדות גברו עליה, אותה אחות ניגשה לאביהם, מייקל קוברגר, והציגה בפניו את התיאוריה המצמררת שברייאן עשוי להיות הרוצח שמחפשים. לפי המתואר בספר, תגובתו של האב הייתה הכחשה מוחלטת והדחקה. הוא פשוט סירב להאמין שהבן שלו מסוגל למעשה אכזרי שכזה, פנה לה גב והתרחק מהמקום מבלי לנהל את השיחה.
למרות הפרסומים הללו שהתקבעו בתקשורת, ראוי לציין התפתחות מאוחרת יותר. בחודש ינואר 2026, לאחר שקוברגר כבר הודה באשמה ונידון לארבעה מאסרי עולם ללא אפשרות חנינה, אחותו מליסה (Mel) שברה שתיקה בראיון לעיתון "ניו יורק טיימס". בראיון היא טענה כי המשפחה הייתה בהלם מוחלט מהמעצר. לדבריה, היא אפילו הזהירה את ברייאן בשיחות טלפון לפני המעצר "להיות זהיר שם בחוץ כי יש איזה רוצח פסיכופט שמסתובב חופשי". מליסה דחתה את השמועות שהמשפחה הסתירה משהו, והצהירה בראיון שאילו היה לה ולו קצה חוט של חשד שאחיה קשור לפשע, היא הייתה מסגירה אותו למשטרה בעצמה באופן מיידי.
ח. מה היה המניע?
ההשערה לגבי מסעדת "מאד גריק" (Mad Greek) בעיר מוסקו הייתה אחת התיאוריות הנפוצות ביותר. מדיסון (מדי) מוגן וקסאנה קרנודל עבדו שתיהן כמלצריות במסעדה זו, אשר ידועה בכך שהיא מציעה תפריט עם אפשרויות טבעוניות רבות. מכיוון שברייאן קוברגר היה ידוע כטבעוני אדוק וקיצוני במיוחד, עלתה ספקולציה טבעית שהוא נהג לאכול במסעדה, שם כביכול נתקל במדי או בקסאנה ופיתח כלפיהן אובססיה.
למרות הסבירות של התיאוריה הזו, חוקרי המשטרה מעולם לא אישרו באופן רשמי שקוברגר אכן ביקר במסעדה או שנוצרה שם אינטראקציה כלשהי בינו לבין הנרצחות.
תיאוריה מרכזית נוספת התמקדה בקיילי גונקלבס כיעד המרכזי, וזאת בעקבות עדויות על מטרידן. שבועות ספורים לפני הרצח, קיילי שיתפה את חברותיה ובני משפחתה בתחושה המטרידה שיש לה "סטוקר" (עוקב). היא אף סיפרה לשותפותיה לדירה שראתה גבר זר בוהה בה כשהוציאה את הכלב שלה, מרפי, לטיול מחוץ לבית. משטרת מוסקו חקרה את הטענות הללו כבר בימים הראשונים שלאחר הרצח, אך הצהירה בזמנו שלא מצאה ראיות לקיומו של מטרידן ספציפי.
עם זאת, לאחר שקוברגר נעצר ונחשף כי מכשיר הטלפון שלו אוכן באזור הבית שלהם לפחות 12 פעמים בחודשים שקדמו לטבח, הספקולציה התלקחה מחדש, והרבה מהציבור וממשפחתה האמינו שהוא היה אותו אדם זר שקיילי הרגישה שעוקב אחריה.
בנוסף למעקב הפיזי, משפחתה של קיילי העלתה טענות לגבי מעקב דיגיטלי. הוריה של קיילי, סטיב וקריסטי גונקלבס, התראיינו וסיפרו כי לאחר ששמו של קוברגר הותר לפרסום, הם ביצעו חיפוש עצמאי וגילו חשבון אינסטגרם שהם מאמינים שהיה שייך לו. לטענתם, אותו חשבון עקב אחרי קיילי ומדי, ואף נהג לעשות "לייק" (אהבתי) לתמונות של מדי באופן עקבי. למרות שהמשטרה לא אימתה את הפרטים הללו פומבית, הגילוי הזה חיזק את הספקולציה שקוברגר עקב אחריהן דרך הרשתות החברתיות וסימן אותן כמטרה זמן רב לפני הרצח.
ספקולציות אחרות ניסו להסביר את הרצח ממניעים פסיכולוגיים וקרימינולוגיים. מכיוון שקוברגר היה דוקטורנט לקרימינולוגיה שהתעניין עמוקות במוחם של פושעים ורוצחים, תיאוריה אחת גרסה שהוא לא בהכרח סימן קורבן ספציפי מראש, אלא בחר בבית כולו כמטרה מתוך רצון לבצע את "הפשע המושלם" ולהוכיח את עליונותו האינטלקטואלית מול רשויות החוק.
תיאוריה מקבילה, שזכתה גם היא להד תקשורתי, התייחסה אליו כאל "אינסל" (Incel) – אדם שחווה תסכול עמוק וזעם כלפי נשים צעירות ופופולריות בגלל דחייה חברתית או רומנטית, מה שהוביל אותו לפרוק את זעמו על הסטודנטיות שהתגוררו בבית ברחוב קינג.
כאשר קוברגר הודה באשמה במסגרת עסקת הטיעון שלו ביולי 2025 ונידון למאסרי עולם, הוא לא סיפק הסבר או מניע למעשיו בבית המשפט. התובעים והחוקרים ציינו כי ברור שהוא בחר בבית מסיבה ספציפית, אך ספק אם הציבור יזכה אי פעם לדעת בוודאות מי הייתה המטרה המקורית שלו ומה באמת עבר בראשו באותו לילה.
ט. המשפט: טענות ההגנה ועסקת הטיעון
לאחר חודשים ארוכים של שתיקה שבהם סירב קוברגר למסור גרסה מפורטת לחוקרים, עורכת דינו, אן טיילור, הגישה באפריל 2024 מסמך רשמי לבית המשפט המפרט את האליבי שלו. על פי המסמך, קוברגר היה לדבריה אצן ומטייל נלהב שנהג לצאת לנסיעות ליליות ארוכות. לטענת ההגנה, בשעות המוקדמות של ה-13 בנובמבר 2022, בדיוק בטווח השעות שבו התבצע הרצח, הוא נהג לבדו באזור שמדרום לפולמן ומערבית למוסקו, במטרה לטייל בפארק וואוואוויי שעל נהר הסנייק, וזאת כדי לחלץ עצמות ולהביט בירח ובכוכבים.
כדי לבסס את האליבי הזה לקראת המשפט, צוות ההגנה הודיע שבכוונתו להביא לעדות מומחה לאיכון סלולרי. המומחה אמור היה להעיד שנתוני התקשורת מהטלפון הנייד של קוברגר מוכיחים שהוא לא נסע מזרחה על הכביש המהיר המחבר בין פולמן למוסקו באותו הלילה, אלא שהה קילומטרים רבים מזירת הרצח. קוברגר טען בנוסף דרך עורכי דינו כי המשטרה מסתירה או השמידה ראיות מזכות שהיו יכולות לאשש את גרסת הנסיעה הלילית שלו.
מעבר לאליבי התמים לכאורה, אסטרטגיית ההגנה הכוללת של עורכי דינו התמקדה בתקיפה אגרסיבית של כל ראיות התביעה כדי לייצר ספק סביר. הם הגישו בקשות מרובות לפסול את דגימת הדי-אן-איי שנמצאה על כפתור נדן הסכין בטענה שהיא אינה אמינה והושגה בדרכים בעייתיות, ניסו לערער על תוקף הזיהוי של הרכב ממצלמות האבטחה (היונדאי אלנטרה הלבנה), וביקשו לפסול את הזיהוי של השותפה דילן מורטנסן שטוענת שראתה אדם רעול פנים בעל גבות עבות. בנוסף, ההגנה נאבקה בהצלחה להעביר את המשפט ממחוז לאטה לעיר בויסי שבאיידהו, בטענה שסיקור תקשורתי נרחב ומוטה מונע ממנו לקבל משפט הוגן באזור שבו בוצע הרצח.
למרות המאבק המשפטי הממושך וההכנות לקרב מומחים על האליבי ואיכוני הסלולר, כל טענות ההגנה התייתרו לחלוטין ברגע האחרון. ב-2 ביולי 2025, שבועות ספורים בלבד לפני תחילת המשפט המתוכנן שלו שנידון לאוגוסט אותה שנה, ברייאן קוברגר זנח את טענת חפותו ואת סיפור הכוכבים והירח, וחתם על עסקת טיעון. הוא עמד מול השופט סטיבן היפלר, הודה בפה מלא שרצח את ארבעת הסטודנטים, ובתמורה לכך שהתביעה הסירה את הדרישה לעונש מוות, הוא נידון ב-23 ביולי 2025 לארבעה מאסרי עולם רצופים ללא אפשרות חנינה.
ט. תגובות לעסקת הטיעון:
כאשר נודע בתחילת יולי 2025 כי התביעה חתמה על עסקת טיעון עם ברייאן קוברגר (שבה הודה בארבעה מעשי רצח בתמורה למאסרי עולם ולביטול עונש המוות), התגובות בקרב המשפחות היו מעורבות וטעונות רגשית.
משפחת צ'ייפין, משפחתו של איתן, הביעה תמיכה פומבית בעסקת הטיעון. הם הסבירו כי ההסדר מאפשר להם לשים את הפרק המשפטי מאחוריהם ולהימנע משנים ארוכות של דיונים, ערעורים והתמודדות פנים אל פנים עם הרוצח בבית המשפט. הדובר מטעמם ציין כי כעת יוכלו להתרכז בניסיון להמשיך בחייהם ולזכור את איתן, ללא הצל של תאריכי משפט עתידיים.
משפחת גונקלבס, משפחתה של קיילי, הגיבה בזעם רב. הם פרסמו הודעה חריפה ברשתות החברתיות שבה כתבו כי הם זועמים על מדינת איידהו שהובילה לעסקה וכי הרגישו שהמערכת נכשלה והפקירה אותם. הם התנגדו לעסקה, דרשו את עונש המוות, וציינו כי העובדה שקוברגר יזכה להמשיך לחיות, לדבר וליצור קשרים מהכלא , בזמן שיקיריהם הושתקו לנצח , היא עוול בלתי נתפס. בדיון גזר הדין, אביה של קיילי, סטיב, כינה את קוברגר "בדיחה מוחלטת", ואחותה אליביה פנתה אליו ישירות ואמרה שאף אחד לא פוחד ממנו ושאף אחד לא חושב שהוא אדם חשוב.
משפחת מוגן, משפחתה של מדי, בחרה להתמקד בכאב האובדן ובזיכרון ולא בשנאה. אביה החורג של מדי, סקוט לאראמי, אמר בדיון כי הבית נותר ריק וכי הרצח היה "אקט פתאומי של רוע". עם זאת, הוא הדגיש שהם מסרבים לבזבז מילים על הנאשם או ליפול לשנאה ומרירות, שכן "לרוע לא מגיעה תשומת הלב שלנו". באופן יוצא דופן, סבתה של מדי, קים צ'ילי, הביעה אמפתיה גם למשפחתו של קוברגר ואמרה כי לבה כואב גם עליהם.
משפחת קרנודל, משפחתה של קסאנה, סיפקה גם היא תגובות קורעות לב. אביה, ג'ף, אמר בכאב שהלוואי והיה נוהג שיכור באותו לילה כדי לעצור את מה שקרה, בתקווה שלפחות כך היה להם סיכוי. דודתה של קסאנה, קים קרנודל, הפתיעה את הנוכחים כאשר פנתה לקוברגר והודיעה לו שהיא סולחת לו, משום שהיא לא יכלה להמשיך לחיות עם כל כך הרבה שנאה בלב, ושהסליחה נועדה לאפשר לה להפוך לאדם טוב יותר. יחד עם זאת היא פנתה אליו ואמרה שאם הוא רוצה לדבר איתה היא מוכנה מה שעורר חשד שמדובר במניפולציה להוציא ממנו מידע כי הוא רק הודה בבית המשפט באופן לקוני ולא נתן כל הסבר למה ביצע רצח נורא.
בדיון גזר הדין שהתקיים ב-23 ביולי 2025, שתי הסטודנטיות ששהו בבית בזמן הרצח וניצלו, בת'אני פונק ודילן מורטנסן, מסרו הצהרות קורבנות רשמיות שהמחישו את הטראומה העמוקה שעמן הן חיות.
בת'אני פונק בחרה שלא לקרוא את הצהרתה בעצמה, וחברתה הקריאה אותה עבורה בזמן שפונק התקשתה לעצור את הדמעות. בהצהרתה תיארה את ליל הרצח כיום הגרוע ביותר בחייה, והדגישה שהיא יודעת שכך זה יישאר לתמיד.
דילן מורטנסן, שראתה את קוברגר נמלט מהזירה באותו לילה, אזרה אומץ וקראה את דבריה בעצמה, כשהיא נשנקת מבכי. היא סיפרה כיצד קוברגר לקח ממנה את היכולת לבטוח בעולם כשהייתה בת 19 בלבד. היא ציינה שארבעת חבריה היו אנשים מלאי חמלה, ושהרוצח לא רק לקח את חייהם, אלא שאב את האור שהם הביאו לכל חדר. מורטנסן שיתפה את הנוכחים בחלום שחלמה כשנה לאחר הרצח, שבו נפרדה מחבריה ואמרה להם שלא תוכל לראות אותם שוב. בחלום הם שאלו אותה למה, וכל מה שהיא יכלה להשיב הוא שהיא לא מסוגלת לספר להם.
י. חייו האומללים בכלא:
מיד לאחר שגזר דינו ניתן, קוברגר הועבר לריצוי עונשו במוסד הכליאה באבטחה מרבית של איידהו (IMSI - Idaho Maximum Security Institution). מסיבות של הגנה על שלומו, הוא שובץ באגף "J Block", אגף המיועד להפרדה ארוכת טווח ולאסירי נידונים למוות או כאלה הזקוקים להגנה מרבית. תנאי הכליאה שלו שם הם נוקשים ביותר: הוא מוחזק בתא יחיד וקטן בבידוד מוחלט למשך 23 שעות ביממה. השעה היחידה שבה מותר לו לצאת מהתא מיועדת לשהייה בחצר סגורה, וגם אז הוא נמצא תחת אזקים ואמצעי ריסון ואינו בא במגע עם אסירים אחרים. הוא מורשה להתקלח רק פעם ביומיים וארוחותיו מוגשות ישירות לתאו.
על אף ההפרדה הפיזית מאסירים אחרים, קוברגר גילה מהר מאוד שהבידוד אינו מגן עליו מהתעללות מילולית ונפשית. זמן קצר לאחר שהגיע למתקן ביולי 2025, החלו דיווחים על כך שאסירים אחרים באגף שמו להם למטרה למרר את חייו. מכיוון שהם אינם יכולים להגיע אליו פיזית, האסירים מצאו פרצה בדמות מערכת האוורור של הכלא. על פי עדויות של גורמים המעורים בנעשה בכלא, האסירים מבצעים משמרות ביניהם וצועקים אל תוך תעלות המזגן ופתחי האוורור המחוברים לתאו של קוברגר.
יש להם הומור והם קבעו תורות מי יצעק לו דרך פתחי האיורור כל לילה ב 4 לפנות בוקר : בראיין, אל תשכח את הנדן, שכן הראיה שהפלילה אותו היתה על נדן הסכין שנפל לו בזמן הרצח בחדר של מדי.
ההטרדות הללו מתרחשות בכל שעות היום והלילה, ללא הפסקה, וכוללות לעג, קללות ואיומים. כתוצאה מכך, קוברגר התלונן בפני הנהלת הכלא כי הרעש וההצקות הבלתי פוסקות מונעים ממנו לישון והורסים את שפיותו. גורמים שניתחו את המצב ציינו כי מעמדו של קוברגר כרוצח מפורסם הפך אותו ליעד מועדף עבור אסירים שמחפשים "לעשות לעצמם שם" או פשוט לפרוק תסכול על מי שנתפס בעיניהם כחלש או כפושע מתועב במיוחד.
בחודש אוגוסט 2025 המצב החמיר, וקוברגר הגיש תלונות רשמיות בכתב להנהלת הכלא בגין הטרדות מיניות ואיומים. בפתקים שהעביר לסוהרים, הוא תיאר כיצד הוא סופג "איומים והטרדות מילוליות דקה אחר דקה". הוא פירט התבטאויות מיניות בוטות ואיומים באונס שאסירים צעקו לעברו. בעקבות מסכת ההתעללות הזו, קוברגר התחנן בפני שלטונות הכלא להעביר אותו באופן מיידי לאגף אחר (B Block), בטענה שהסביבה הנוכחית הפכה לבלתי נסבלת עבורו. מחלקת התקנות של איידהו אישרה כי קוברגר אכן מתלונן על הקנטות, אך התגובה הרשמית שלהם הייתה קרירה למדי, וציינה כי "אסירים נוהגים לתקשר זה עם זה בכלא" וכי כל עוד הוא מוחזק לבדו בתאו, מבחינתם נשמרת סביבה בטוחה.
יא. הראיון שנתנה האחות בינואר 2026:
בתחילת ינואר 2026, מליסה (מל) קוברגר, אחותו של ברייאן, העניקה ראיון בלעדי ונדיר לעיתון "ניו יורק טיימס". בראיון היא תיארה את ההלם המוחלט של המשפחה ממעצרו, חשפה כיצד הזהירה אותו בעצמה מפני "הרוצח שמסתובב חופשי", ודיברה באריכות על הטראומה שחווה משפחתו של פושע, תוך ביקורת על חוסר האמפתיה של הציבור כלפיהם.
הראיון של מליסה (מל) קוברגר, שפורסם ב"ניו יורק טיימס" ב-4 בינואר 2026, סיפק לראשונה הצצה נדירה אל תוך הדינמיקה של משפחת קוברגר מאז הרצח ומעצרו של ברייאן. מליסה, שבדיוק החלה באותה תקופה עבודה כטראפיסטית לבריאות הנפש בניו ג'רזי, תיארה את החוויה כטראומה מטלטלת שמשנה את החיים מהקצה אל הקצה. היא הגדירה את המצב כ"מבלבל וכואב", והסבירה שהתחושה היא כמו להיות קורבן, אך מבלי לקבל את ההכרה או הלגיטימציה של קורבן אמיתי. יחד עם זאת, היא הקפידה להדגיש כי המשפחה זוכרת ומכבדת את משפחות הנרצחים ומשתדלת שלא להישמע כמי שמנכסת לעצמה את תפקיד הקורבן המרכזי בטרגדיה הזו.
אחד הגילויים המצמררים ביותר בראיון היה הזיכרון של מליסה מהימים שלפני המעצר, כשברייאן הגיע לבלות את חופשת חג המולד בבית ההורים בפנסילבניה. מליסה סיפרה כיצד היא בעצמה שוחחה איתו על הרציחות שהסעירו את המדינה, ואף הזהירה אותו "להיות זהיר שם בחוץ" משום שיש רוצח מסוכן שמסתובב חופשי באזור האוניברסיטה שלו. היא ציינה שברייאן הנהן והסכים איתה, מה שהפך בדיעבד למחשבה מעוררת חלחלה עבורה, כשהבינה שהוא ידע בדיוק מי הוא אותו רוצח שעליו דיברו. תיאור זה חיזק את טענתה שהמשפחה חייתה באפלה מוחלטת ולא חשדה בו כלל. את הרגע שבו גילתה על המעצר היא תיארה כהלם מוחלט: אחותה השנייה התקשרה אליה ואמרה לה שסוכני ה-FBI נמצאים איתה ושברייאן נעצר, ומליסה הנדהמת שאלה בתגובה "על מה?".
חלק משמעותי מהראיון הוקדש לביקורת חריפה שמתחה מליסה על תרבות צריכת התוכן סביב מקרי פשע ועל היחס התקשורתי והציבורי למשפחות של רוצחים. היא הסבירה שלגלות פתאום שהאדם שאהבת כל חייך הוא למעשה מפלצת, זו חוויה שיכולה לגרום לפוסט-טראומה של ממש. לדבריה, האדם שהכרת מת, אך במקומו נשאר מישהו שאתה כבר לא מזהה. היא הביעה תסכול מכך שהציבור מפגין אמפתיה אך ורק למשפחות הקורבנות, בעוד שמשפחת הרוצח סופגת הטרדות, חדירה לפרטיות, ומתקפות קשות ברשתות החברתיות, כאילו היו שותפים לפשע. היא קראה לציבור לגלות יותר חמלה והבנה למורכבות והכאב שחווים קרובי משפחה שחייהם נהרסו בגלל מעשיו של בן משפחתם.
בנוסף, מליסה שיתפה מעט על הקשר הנוכחי של המשפחה עם ברייאן, שמרצה ארבעה מאסרי עולם ללא אפשרות חנינה. היא חשפה שהם עדיין שומרים איתו על קשר ומשוחחים איתו, אך הם נמנעים לחלוטין מלדבר על הפשעים עצמם. במקום זאת, השיחות שלהם סובבות סביב נושאים טריוויאליים או תחומי העניין החדשים שלו מהכלא, כמו מבחני אישיות (מאיירס-בריגס) ותיאוריות פסיכולוגיות. למרבה האבסורד, היא ציינה שהם לעיתים מדברים על מה הוא יעשה כשישתחרר או לאיזה משחק בייסבול ילכו, למרות שברור לכולם שהוא לעולם לא יצא לחופשי. יחד עם זאת רבים חושדים שמטרת הראיון להסיט אתתשומת הלב מהטענות נגד המשפחה שחשדו ולא פנו לרשויות עד שנעצר והאמת היא שכן חשדו.
https://www.youtube.com/watch?v=Pk0nXvTd6go
סיכום הוידאו:
הוידאו עוסק במקרה הרציחות באיידהו, בו מואשם בריאן קובורג'ר, שהודה באשמה וקיבל ארבעה מאסרי עולם על רציחתם של מספר אנשים. הראיון המרכזי שנידון בווידאו הוא עם אחותו של בריאן, מלס, שנשאה את שתיקת משפחתה במשך למעלה משלוש שנים מאז המעצר וההאשמות נגד אחיה. מלס מתארת את תגובת המשפחה כשהם גילו כי אחיהם הוא רוצח, את תחושת ההלם, הכאב והניסיון להתמודד עם האמת הכואבת, וכן את הקושי להתמודד עם הקהילה הציבורית, במיוחד במסגרת הקהילה של חובבי פשע אמיתי (True Crime), שהביעה כלפיהם לעיתים יחס קשה.
נקודות מרכזיות מתוך הראיון עם אחותו של בריאן קובורג'ר
מלס מתארת כיצד כאשר אחותה אמנדה הודיעה לה שה-FBI עצר את בריאן, היא חשבה בתחילה שמדובר בבדיחה. לאחר שהבינה שזה אמת, התגבר עליה תחושת בחילה ותחושת הלם עמוקה. מלס הבהירה שהיא תמיד דיברה עבור מה שנכון, ואם הייתה לה סיבה להאמין שאחיה עשה מעשה פסול, היא הייתה מדווחת עליו. היא מבטאת את האמונה שלה כי המשפחה לא ידעה מראש כי בריאן הוא רוצח, וכי הם הופתעו קשות מהאירועים.
פרשנות של ד"ר דבי גודמן, מומחית לקרימינולוגיה
ד"ר דבי גודמן, פרופסור באוניברסיטת סיינט תומאס ומומחית לקרימינולוגיה, מדברת על המקרה מנקודת מבט מקצועית. היא מבהירה כי קשה להאמין שאחיו של בריאן או אחיותיו ידעו מראש את טבעו הרצחני. בריאן מתואר כפושע פסיכופת, עם תכונות של מניפולציה, שקרנות, והיותו שקרן פתולוגי. לכן, משפחתו יכלה להיתקל בהתנהגותו המוזרה והבלתי מובנת מבלי להבין את עומק האכזריות שלו.
ד"ר גודמן משווה את המקרה למקרים מפורסמים אחרים של רוצחים סדרתיים, כדוגמת דניס ריידר ("BTK") וגרי רידג'ווי ("הרוצח מנהר הירוק"). בשני המקרים האלו, קרובי משפחה של הרוצחים הביעו הלם מוחלט כאשר נחשפו לפשעיהם, אף על פי שהרוצחים נראו כחברים משפחתיים אוהבים ודואגים. כך היא מסבירה שגם במקרה של בריאן, ייתכן שההורים ידעו משהו בשבועות שקדמו למעצר, אך האחיות לא היו מודעות לכך.
ההשפעה של המקרה על משפחת קובורג'ר ועל הקהילה
מלבד ההלם מהגילוי, האחות מלס מדברת על הקושי להתמודד עם התגובות של הקהילה, בעיקר זו של אוהבי פשע אמיתי, שנטתה להטיל על המשפחה סטיגמות וכעסים. ד"ר גודמן מסבירה כי במשפטים מסוג זה ישנם שלושה סוגי קורבנות: הקורבנות הראשוניים (הנרצחים), הקורבנות המשניים (משפחותיהם וקרוביהם של הנרצחים), והקורבנות השלישוניים (אנשים שמושפעים מהאירועים בצורה עקיפה, כגון משפחת הרוצח). משפחת קובורג'ר נמצאת במעמד של קורבנות שלישוניים, שנושאים על גבם את הנטל של השפלה חברתית וסטיגמה מתמשכת.
ד"ר גודמן מזכירה את תיאוריית "האסוציאציה הדיפרנציאלית" (Differential Association Theory), הטוענת שאנשים נחשפים להשפעות חברתיות שונות שמשפיעות על התנהגותם, וכי משפחות של רוצחים עשויות להיפגע מבחינה חברתית ורגשית, לעיתים אף להיות מואשמות או מושמצות על מעשי קרוביהם.
פרטים נוספים על האישיות וההתנהגות של בריאן קובורג'ר
מלס מתארת כי בריאן היה נער שמן, שסבל מבריונות מתמשכת בבית הספר. עם זאת, היא מציינת כי מעולם לא ראתה אותו מפגין אלימות כלפי אחרים. הוא תואר כאדם מוזר ומוזר התנהגותית, אך לא אלים. מלס מספקת דוגמאות קטנות להתנהגותו, כמו כאשר אמו חתכה את אצבעה וראשונה בריאן נראה מופתע ומסרב להסתכל על הדם, אך לאחר מכן עזר לה לטפל בפצע. התנהגויות אלו מציגות דמות מורכבת של אדם שיכול להיראות רגיל ורגיש במצבים מסוימים, אך מסתיר מאחוריו צדדים אפלים.
ד"ר גודמן מדגישה שהמשפחה מדברת בכנות על החוויות שלה, והיא סבורה שהם אכן לא היו מודעים למלוא האמת על בריאן. היא חוזרת ומזכירה שמקרים של רוצחים פסיכופתיים רבים מתאפיינים ביכולת להסתיר את פשעיהם היטב, גם מהקרובים ביותר אליהם.
השוואות למקרים מפורסמים אחרים
הדיון מתמקד בדוגמאות היסטוריות של רוצחים סדרתיים שדמויותיהם המורכבות הוסתרו היטב ממשפחותיהם וקרוביהם במשך שנים. דניס ריידר, המכונה "BTK", היה רוצח סדרתי שפגע בעשרה אנשים לפחות, ובתו הייתה מופתעת לחלוטין לשמוע על פשעיו. גרי רידג'ווי, "הרוצח מנהר הירוק", היה אב מסור שאף פעם לא החמיץ פעילות בבית הספר של בניו, ובכל זאת הורשע בהריגתם של 49 נשים. המקרים האלו ממחישים כיצד רוצחים סדרתיים מצליחים להסתיר את צדדים האפלים שלהם מאנשים הקרובים אליהם ביותר.
סיכום מחשבתי ומסקנות
הוידאו מדגיש את הקושי המורכב של משפחות רוצחים להתמודד עם האמת הכאובה, הסטיגמה הציבורית והכאב האישי. ד"ר גודמן מסבירה כי פסיכופתים משתמשים בשקרים ומניפולציות כדי להסתיר את מעשיהם, ולכן גם המשפחה הקרובה עשויה להיות מופתעת לחלוטין כאשר האמת מתגלה. מצד שני, ישנה אפשרות מוגבלת שההורים ידעו על מה שהתרחש בשבועות שלפני המעצר.
הראיון עם מלס קובורג'ר נותן הצצה נדירה אל תוך המשפחה, שמנסה להפריד את עצמה מפשעיו של בריאן ולהביע את כאבה, הלמה והסבל שהיא עוברת בעקבות מעשי אחיה. הדיון עם ד"ר גודמן מוסיף עומק מקצועי ומסביר את המורכבות הפסיכולוגית והחברתית שמאחורי מקרים כאלה, תוך התייחסות להשפעות על המשפחה, הקהילה והחברה כולה.
בסופו של דבר, הוידאו מציע נקודת מבט רחבה על מקרה טראגי שעדיין מעורר שאלות רבות בנוגע לאופי הפשיעה, לתגובות המשפחה והחברה, וליחס הציבורי כלפי רוצחים סדרתיים ומשפחותיהם. הוא מדגיש את הצורך ברגישות ובהבנה כלפי כל המעורבים, גם אלו שנמצאים בצד השני של הפשע, ועדיין סובלים באופן משמעותי.
טרו קריים, ארה"ב: מליסה קוברגר,אחותו של ברייאן, הרוצח מאוניברסיטת איידהו, בראיון לניו יורק טיימס הכחישה שלפני מעצרו המשפחה חשדה בו
לאחרונה מליסה (מל) קוברגר, אחותו של ברייאן, העניקה ראיון בלעדי ונדיר לעיתון "ניו יורק טיימס". בראיון היא תיארה את ההלם המוחלט של המשפחה ממעצרו, חשפה כיצד הזהירה אותו בעצמה מפני "הרוצח שמסתובב חופשי", ודיברה באריכות על הטראומה שחווה משפחתו של פושע, תוך ביקורת על חוסר האמפתיה של הציבור כלפיהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה