טרו קריים,ארה''ב: בובי סטינט היתה בת 23, נשואה ובהריון כשפרסמה מודעה בפורום באינטרנט על מכירת גורים, ההמשך היה פשע מחריד ובלתי נתפס.
בובי ג'ו סטינט, היתה ב 2004 בת 23, נשואה כשנה, בהריון, גרה עם בעלה זב בעיירה סקידמור שבמיזורי, עיירה קטנה של 340 תושבים. אמריקה של העיירות הקטנות השלוות, כולם גרים בבתי עץ גדולים פרטיים, הילדים משחקים לבד ללא חשש ברחובות ובטבע שמסביב לעיירה, הרחק מהערים הגדולות עם כל הפשיעה.
ליסה מונטגומרי, בת 36, הייתה גרושה מבעלה הראשון, קרל באומן. בזמן הרצח, בדצמבר 2004, היא הייתה נשואה לבעלה השני, קווין מונטגומרי. גם בעלה הראשון, קרל באומן, נישא בינתיים לאישה אחרת. קרל ואשתו החדשה ידעו שליסה עברה עיקור ולא הייתה בהיריון. בין ליסה לקרל התנהל סכסוך משמורת על שניים מילדיהם.
בובי ג'ו סטינט ובעלה הכירו בתקופת לימודיהם בתיכון וניהלו מביתם עסק קטן לגידול כלבים מגזע ראט טרייר. בובי ג'ו הייתה מוכרת בקהילת מגדלי הכלבים, השתתפה בפורומים מקצועיים באינטרנט ונהגה לייעץ למגדלים אחרים. בדצמבר 2004 הייתה בחודש השמיני להריונה הראשון וציפתה ללידת בת. היא חלקה את שמחת ההיריון עם חבריה בקהילה המקוונת, מבלי לדעת שאחת הנשים שעקבו אחר הפרסומים שלה היא מטורפת פסיכותית אלימה.
ב־15 בדצמבר התכתבה בובי ג'ו במשך כעשרים דקות עם אישה שהציגה את עצמה בשם דארלין פייזר, וטענה שהיא מתגוררת בעיירה סמוכה. האישה ביקשה להגיע למחרת כדי לראות את גורי הכלבים ואולי לקנות גור. בובי ג'ו, שלא חשדה בדבר, שלחה לה בדואר האלקטרוני הוראות הגעה לביתה ובכך חרצה את גורלה בלי להעלות על הדעת מה יקרה. למעשה, מאחורי הזהות הבדויה עמדה ליסה מונטגומרי, שכבר פגשה את סטינט בתערוכת כלבים חודשים אחדים קודם לכן. באמצעות השם הבדוי הצליחה להסתיר את זהותה האמיתית.
מונטגומרי, בת 36, היתה גרושה ואם לארבעה ילדים מבעלה הראשון. במשך חודשים סיפרה לבעלה השני, קווין, לילדיה ולמכריה שהיא בהיריון. היא לבשה בגדי היריון, סידרה בטן הריונית לא אמיתית שהלכה וגדלה והתנהגה כאישה בהריון. קווין האמין, כשרון המשחק וההצגה המניפולטיבית שלה היה כל כך מעולה, אלא שבעלה לשעבר, קרל באומן, ידע שעברה עיקור אחרי לידת הילד הרביעי שלהם ולא האמין, אבל לא יכל לעשות דבר. באותה תקופה התנהל ביניהם סכסוך משמורת על שניים מילדיהם, והוא ואשתו השניה רצו לחשוף בבית המשפט בדיוני אחזקת הילדים שההריון דמיוני וככה להוכיח אי כשירות לגדל את ילדיהם המשותפים. ב־10 בדצמבר הגיש באומן בקשה לשינוי הסדרי המשמורת וציין את חשתותיו לגבי ההריון כעדות לאי הכשירות שלה לגדל ילדים.
שלושה ימים לאחר מכן סיפרה מונטגומרי לחברה שהיא עומדת ללדת את התינוק בתוך ימים.
ביום חמישי, 16 בדצמבר, הגיעה מונטגומרי לביתה של סטינט בסביבות השעה 12:30. לפני שיצאה מהמכונית הסירה את טבעת הנישואין שלה והשאיר אותה ברכב. היא נשאה עמה סכין מטבח, חבל לבן ומהדק לחבל הטבור.
סטינט קיבלה אותה בידידות, והשתיים בילו כשעתיים בחברת גורי הכלבים, לא היה שום דבר מעורר חשד בהתנהגות הלבבית, הטבעית, הרגילה לחלוטין של מונטגומרי. בעלה של סטינט היה בעבודה. בסביבות השעה 14:30 התקשרה אמה של סטינט, בקי הארפר, וביקשה שבתה תאסוף אותה מהעבודה בשעה 15:30. סטינט הסכימה, מבלי לדעת שהשיחה גרמה למונטגומרי להבין שהזמן אוזל והיא חייבת לתקוף. זמן קצר לאחר מכן החלה התקיפה.
מונטגומרי בהפתעה התנפלה עליה, כרכה חבל סביב צווארה של סטינט וחנקה אותה עד שאיבדה את הכרתה. לאחר מכן השתמשה בסכין שהביאה כדי לחתוך את בטנה ולהוציא את התינוקת. הכאב גרם לסטינט לשוב להכרה, והיא ניסתה להילחם בתוקפת. הממצאים שנאספו בזירה העידו על מאבק קשה, ובין אצבעותיה של הקורבן נמצאו שערות אדמוניות שנעקרו מראשה של מונטגומרי. אולם התוקפת הצליחה להשתלט עליה וחנקה אותה פעם נוספת, הפעם למוות. לאחר מכן חילצה את התינוקת מרחמה, נשאה אותה אל המכונית ונמלטה מהמקום.
במהלך הנסיעה עצרה מונטגומרי בצד הדרך כדי לטפל בתינוקת. היא הידקה מהדק לחבל הטבור וניקתה את פיה, עד שהתינוקת החלה לבכות. למרבה הפלא, התינוקת שרדה את האירוע וסבלה מפציעה קלה בלבד מעל אחת מעיניה. מונטגומרי ניקתה אותה, הכניסה אותה למושב הבטיחות שהכינה מראש והמשיכה בדרכה לקנזס.
באותה שעה המתינה אמה של סטינט להסעה שהובטחה לה. לאחר שבתה לא הגיעה ולא השיבה לשיחות הטלפון, החליטה האם ללכת לביתה, מרחק של כמה רחובות. כשנכנסה פנימה גילתה את בתה שרועה על הרצפה, מכוסה בדם.
בקי הארפר התקשרה מיד למוקד החירום 911 והתחננה שישלחו עזרה לבתה, שהייתה בחודש השמיני להריונה. היא התקשתה לתאר את המראה שנגלה לעיניה, ואמרה למוקדנית כי נראה כאילו קרה משהו מוזר שהבטן נפתחה. היא לא חשדה ברצח. צוותי החירום שהוזעקו למקום לא הצליחו להציל את חייה של סטינט, אבל הבינו מיד שהבטן נפתחה בסכין, כאילו שבוצע ניתוח. התינוקת, לעומת זאת, נעלמה. החוקרים הבינו במהירות שהם ניצבים בפני מקרה רצח וחטיפה חריג במיוחד. התרעת חירום ארצית על תינוקת חטופה הופצה, והמשטרה והבולשת הפדרלית החלו לחפש אחר האישה שהגיעה באותו יום לבית כדי לראות את הגורים.
בינתיים הגיעה מונטגומרי לעיר טופיקה שבקנזס, מרחק של 270 ק"מ ממקום הרצח, והתקשרה לבעלה קווין. היא סיפרה לו שבזמן שיצאה לקניות לקראת חג המולד החלו אצלה צירי לידה, ושהיא ילדה תינוקת במרפאת נשים בעיר. היא ביקשה ממנו לפגוש אותה במגרש חניה סמוך למסעדה. הוא ממש האמין לה, האמין שהפך לאבא ולא חשד בכלום. קווין הגיע, והשניים נסעו לביתם עם התינוקת. בני המשפחה קיבלו את הבשורה בשמחה, והתינוקת קיבלה את השם אביגייל. למחרת בבוקר יצאו בני הזוג לסידורים ולארוחת בוקר והציגו בגאווה את בתם החדשה. עדים סיפרו מאוחר יותר לבית המשפט שהשניים נראו מאושרים במיוחד, ושמונטגומרי לא הפגינה סימנים גלויים של מצוקה.
אלא שבמקביל כבר התקדמה החקירה במהירות. מגדלת כלבים מצפון קרוליינה שמכירה את קהילת מגדלי הכלבים באזור ושמעה בחדשות על הזוועה עשתה חקירה פרטית, בדקה התכתבויות בפורום שבו הייתה סטינט פעילה, ואיתרה את כתובת הדואר האלקטרוני שבה השתמשה האישה שהתחזתה לדארלין פייזר. המידע הועבר ל־FBI, וחוקרי הבולשת הצליחו להתחקות אחר החיבור לאינטרנט שממנו נשלחו ההודעות, עד לביתה של מונטגומרי בקנזס. במקביל התעורר חשדה של עובדת בבית משפט מקומי, לאחר שמונטגומרי סיפרה לה על לידתה במרכז לידה בטופיקה. העובדת שמעה על הרצח ועל התינוקת החטופה, בדקה את הפרטים והמידע הועבר למשטרה. כך הובילו שני מסלולי חקירה נפרדים לאותה אישה.
פחות מיממה לאחר הרצח הגיעו חוקרים לביתה של מונטגומרי. בעלה פתח להם את הדלת, לא מבין מה הם רוצים, ליסה נמצאה יושבת בסלון כשהתינוקת בזרועותיה. בתחילה טענה שילדה במרפאת נשים, אך לא הצליחה להציג מסמכי שחרור רפואיים. לאחר מכן שינתה את גרסתה וסיפרה שילדה במטבח ביתה בסיוע חברות, אך גם הפרטים האלה התגלו כסותרים. בהמשך ביקשה להמשיך את השיחה בתחנת המשטרה, ושם הודתה במעשיה. במכוניתה נמצאו הסכין והחבל ששימשו בתקיפה. התינוקת הועברה לבית חולים לבדיקות, ולאחר מכן הוחזרה לאביה וקיבלה את שמה האמיתי, ויקטוריה ג'ו סטינט.
מונטגומרי הועמדה לדין פדרלי באשמת חטיפה שהביאה למוות, משום שהעבירה את התינוקת ממיזורי לקנזס, מעבר לגבול שבין שתי מדינות. משפטה נפתח באוקטובר 2007, ובמרכזו עמדה שאלת מצבה הנפשי בזמן ביצוע הפשע. עורכי דינה טענו שהיא סבלה מהפרעות נפשיות קשות ולא הייתה אחראית למעשיה מבחינה משפטית. מומחי ההגנה הציגו תיאוריה שלפיה סבלה מהיריון מדומה, מצב שבו אישה מאמינה שהיא בהיריון למרות שאינה הרה. לצד הטענות הפסיכיאטריות נחשפה גם ילדותה הקשה, שכללה אלימות ממושכת ופגיעות מיניות מצד אביה החורג.
על פי העדויות במשפט, אביה החורג של מונטגומרי נהג להכות אותה במשך שנים והחל לפגוע בה מינית כשהייתה נערה. אמה הייתה עדה לאחת התקיפות, אולם האב החורג לא הועמד לדין והכחיש את הטענות נגדו. אפילו הפסיכיאטר מטעם התביעה, ד"ר פארק דיץ, הסכים שמונטגומרי סבלה מהתעללות ומבעיות נפשיות, ובהן דיכאון והפרעת דחק פוסט טראומטית. ואולם, הוא דחה את הטענה שהאמינה באמת שהיא בהיריון.
התביעה הציגה ראיות לתכנון מוקדם, ובהן שימוש בזהות בדויה, חיפושים באינטרנט על ניתוחים קיסריים וטופס ביטוח שבו ציינה מונטגומרי שאינה בהיריון.
חבר המושבעים הרשיע את מונטגומרי, ולאחר מכן נדרש להכריע אם לגזור עליה עונש מוות. במהלך הדיונים הושמעה הקלטת שיחת החירום של אמה של סטינט, ובעלה של הקורבן תיאר את חורבן עולמו בעקבות הרצח. כמה מהמושבעים בכו במהלך המשפט. שמונה מהם הכירו בכך שמונטגומרי נפגעה מההתעללות שספגה בילדותה, ועשרה הסכימו שלא קיבלה את הטיפול הנפשי שנזקקה לו. למרות זאת, לאחר ששקלו את נסיבות חייה אל מול חומרת הפשע, החליט חבר המושבעים להמליץ על עונש מוות. ב־4 באפריל 2008 גזר עליה השופט גארי פנר את העונש באופן רשמי.
במשך שנים ניסו עורכי דינה לבטל את גזר הדין או למנוע את ביצועו. בשנת 2020, לאחר הפסקה ממושכת, חידש הממשל הפדרלי האמריקאי את ההוצאות להורג. מועד הוצאתה להורג של מונטגומרי נקבע תחילה לדצמבר, אך נדחה בעקבות הליכים משפטיים ונסיבות נוספות, ובהן הידבקותם של שניים מעורכי דינה בקורונה. לבסוף נקבע המועד לינואר 2021, ימים אחדים לפני כניסתו של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן לבית הלבן. לעיתוי הייתה משמעות מיוחדת, משום שביידן התנגד לעונש המוות הפדרלי, וההגנה קיוותה ששינוי הממשל ימנע את ביצוע גזר הדין.
בימיה האחרונים הועברה מונטגומרי מבית כלא בטקסס למתקן הפדרלי בטרה הוט שבאינדיאנה, שבו בוצעו ההוצאות להורג. עורכי דינה טענו שמצבה הנפשי הידרדר עד כדי כך שלא הייתה מסוגלת להבין מדוע היא עומדת למות. שופט פדרלי קיבל את הטענות בשלב מסוים והורה לעכב את ההוצאה להורג לצורך בחינת כשירותה. אולם לאחר מאבק משפטי דחוף ביטל בית המשפט העליון את העיכוב. גם סביב נוכחותו של המלווה הרוחני שלה התעוררה מחלוקת, ובסופו של דבר הוא לא נכח לצדה בחדר ההוצאה להורג.
בשעות הראשונות של 13 בינואר 2021 הובאה מונטגומרי לחדר ההוצאה להורג. היא שכבה על אלונקה, הרכיבה משקפיים ועטתה מסכת פנים. מאחורי מחיצת זכוכית צפו בה עיתונאים שהורשו להיות עדים להליך. לאחר שהוסרה המסכה מפניה נשאלה אם יש לה מילים אחרונות. תשובתה הייתה קצרה: "לא". לאחר מכן הוזרם לגופה חומר ההרדמה פנטוברביטל במינון קטלני. בשעה 1:31 לפנות בוקר נקבע מותה. היא הייתה בת 52, והפכה לאישה הראשונה שהוצאה להורג בידי הממשל הפדרלי האמריקאי מאז 1953, תקופה של 67 שנים.
הוצאתה להורג עוררה מחלוקת חריפה בארצות הברית. מתנגדי עונש המוות הצביעו על ההיסטוריה הקשה של התעללות שחוותה, על מחלותיה הנפשיות ועל הספקות שהועלו בדבר כשירותה להבין את ההליך. מנגד, התביעה הדגישה את התכנון המוקדם, את ההטעיה השיטתית ואת האכזריות יוצאת הדופן של הרצח. עורכת דינה, קלי הנרי, גינתה בחריפות את ההוצאה להורג וטענה שהממשל פעל מתוך תאוות נקם. משפחתה של בובי ג'ו סטינט נמנעה מלהגיב לאחר ביצוע גזר הדין. המחלוקת הציבורית נמשכה גם לאחר מותה של מונטגומרי.
מאחורי הדיון המשפטי והמוסרי נותר סיפורה של משפחה שחייה השתנו ללא הכר. בובי ג'ו סטינט הייתה בת 23 בלבד כאשר נרצחה, חודשים ספורים לפני שהייתה אמורה לחגוג את לידת בתה הראשונה. בעלה זב נאלץ להתמודד עם אובדנה ולגדל את בתם ללא אמה. ויקטוריה ג'ו, התינוקת שחולצה בחיים מרחם אמה, הייתה בת 16 כאשר האישה שחטפה אותה הוצאה להורג. סיפורה של ליסה מונטגומרי הותיר אחריו שאלות קשות על אחריות פלילית, מחלות נפש ועונש המוות. אולם העובדה שאינה נתונה למחלוקת היא שבמרכז הפרשה עמדה אישה צעירה שנרצחה, ובת שמעולם לא זכתה להכיר את אמה.
ריך הבעל לא הבין שההריון דמיוני?
שאלה מובנת. בוא נגיד שהוא לא מתחרה באינשטיין באינטיליגנציה.
בתגובה להודעה מספר 28
הממצאים במשפט מגלים שקווין מונטגומרי התעלם מכמה סימני אזהרה משמעותיים. יש לכך תיעוד מפורט בפסק הדין ובכתבות שהתפרסמו בזמן המשפט. קווין לא ידע על העיקור. בניגוד לבעלה הראשון של ליסה, שידע שעברה עיקור בלתי הפיך ב־1990, קווין לא ידע זאת. ליסה סיפרה לו שהצליחה להיכנס להיריון, והוא האמין לה. הוא טען שהרגיש תנועות של התינוק. הכומר של בני הזוג, שהתראיין לרשת פוקס בדצמבר 2004, סיפר שקווין אמר לו שהניח את ידו על בטנה של ליסה והרגיש את התינוק בועט. כמובן, לא היה תינוק וזהו רק תיאור של מה שקווין האמין שהרגיש. היא כבר שיקרה לו בעבר על הריונות. בשנת 2000, עוד לפני שנישאו, ליסה סיפרה לקווין שנכנסה להיריון ובכוונתה לבצע הפלה. הוא נתן לה 40 דולר, והנושא לא הוזכר שוב. בשנת 2002 היא סיפרה לו שוב שהיא בהיריון. כשחלף מועד הלידה, טענה שהתינוק מת ושהיא תרמה את גופתו למדע. קווין האמין גם לסיפור הזה. היא התחמקה מבדיקות רפואיות בנוכחותו. בשנת 2002 טענה שהיא נמצאת במעקב היריון, אבל לא אפשרה לו להצטרף לבדיקות. בשנת 2004, כאשר קווין קבע שיגיע איתה לבדיקה, הודיעה לו שביטלה את התור. לפי פסק הדין, היא גם טענה שהראתה לו בדיקת היריון חיובית, אולם קווין העיד שלא ראה את התוצאה. היא אמרה לו שבהריון לא מתאים לה יחסי מין או בכלל מגע פיזי. גרושתו של קווין ניסתה להזהיר אותו. לורי קולוול, שהייתה נשואה בעבר לקווין ואם שלושת בניו, העידה במשפט בשנת 2007 שלא האמינה לסיפורי ההיריון של ליסה. לדבריה, קווין היה בעל כישורים חברתיים מוגבלים וקל היה להשפיע עליו. היא ניסתה לשכנע אותו לקחת את ליסה לרופא כדי שייווכח שאינה בהיריון. נקבע תור, אבל ליסה ביטלה אותו. הוא האמין גם לסיפור הלידה. כאשר ליסה הציגה בפניו את התינוקת החטופה, היא סיפרה שילדה במרפאה בטופיקה בזמן שיצאה לקניות. קווין האמין שהתינוקת היא בתו, הציג אותה בגאווה למכריו, ולאחר חשיפת הרצח אמר לעיתונאים שלא היה לו מושג על המתרחש. הוא לא הואשם במעורבות בפשע. השאלה מובנת. לא מדובר בשקר חד פעמי אלא בהונאה שנמשכה חודשים, על רקע שקרים דומים בעבר. העובדה שקווין לא דרש לראות בדיקות היריון, לא השתתף בבדיקות רפואיות ולא הטיל ספק ממשי בסיפורי הלידות הקודמות מעוררת תמיהה. על סמך העדויות, נראה שההסבר המשכנע ביותר הוא שילוב של אמון רב באשתו, נטייה להאמין לדבריה והתחמקות שיטתית שלה מכל בדיקה שהייתה יכולה לחשוף את האמת. אפשר לקרוא את הפרטים בפסק הדין הפדרלי המפורט(https://law.justia.com/cases/federal/appellate-courts/ca8/08-1780/811635186/?utm_source=chatgpt.com). פרט בולט במיוחד הוא שגם כאשר גרושתו של קווין ניסתה להזהיר אותו, הוא המשיך להאמין לליסה. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה