רודני ריד

 מדובר ברודני ריד, Rodney Reed, ובפרשת הרצח של סטייסי סטייטס בטקסס. זה תיק יוצא דופן מפני שאין מחלוקת מרכזית על העובדה שהזרע של ריד נמצא בגופה. המחלוקת הגדולה היא איך ומתי הוא הגיע לשם: התביעה אמרה אונס ורצח, וריד טען לקשר מיני סודי ובהסכמה שהתקיים עוד לפני הרצח. במשך כמעט שלושים שנה השאלה הזאת, יחד עם החשדות כלפי ארוסה של סטייסי, ג'ימי פנל, עומדת במרכז התיק. ([Justia Law][1])

סטייסי סטייטס הייתה בת 19 וחיה בגידינגס שבטקסס עם ארוסה, ג'ימי פנל, שהיה אז שוטר. השניים היו אמורים להתחתן במאי 1996. סטייסי עבדה בסופרמרקט H E B בבסטרופ, ובמשמרות מסוימות הייתה צריכה להתחיל לעבוד בשעה 3:30 לפנות בוקר. בדרך כלל נסעה לעבודה בטנדר האדום של פנל. ([Justia Law][1])

בבוקר 23 באפריל 1996 היא לא הגיעה לעבודה. בהמשך אותו יום נמצאה גופתה בצד דרך כפרית במחוז בסטרופ. היא נחנקה באמצעות החגורה שלה. חלק מהחגורה נמצא בסביבת הגופה. הטנדר שבו הייתה אמורה לנסוע לעבודה נמצא במקום אחר, וחלק נוסף של החגורה נמצא באזור הטנדר. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][2])

המשטרה חקרה בתחילה מספר אפשרויות וחשודים. החשוד המתבקש ביותר היה פנל עצמו, משום שהוא היה האדם האחרון הידוע שהיה עם סטייסי בבית והטנדר היה שלו. היו גם חשודים וכיווני חקירה אחרים. בדיקות DNA שללו חלק מהם. בסופו של דבר החקירה הגיעה לרודני ריד, תושב בסטרופ. ([Justia Law][1])

הראיה שהפכה את ריד לחשוד המרכזי הייתה ביולוגית. בדיקות של זרע שנמצא בגופה התאימו לריד. נערכו בדיקות ביותר ממעבדה אחת, וגם מעבדה עצמאית הגיעה למסקנה שלא ניתן לשלול אותו כתורם הזרע. למעשה, ככל שהשתפרו הבדיקות, הקשר הביולוגי בינו לבין הזרע הפך לראיה חזקה מאוד. ([Justia Law][1])

כאן הופיעה הבעיה המרכזית מבחינת ריד. כאשר המשטרה חקרה אותו בתחילה, לפני שגילתה לו שיש התאמה ביולוגית, הוא מסר הצהרה שלפיה הוא אינו מכיר את סטייסי ולא ראה אותה מעולם מלבד בתקשורת. מאוחר יותר, כשהתברר שהזרע שלו נמצא בגופה, גרסתו השתנתה: הוא טען שהכיר אותה היטב ושניהם ניהלו קשר מיני סודי. הסתירה הזאת הייתה כמובן משמעותית מאוד מבחינת התביעה. ([Justia Law][1])

במשפט שנערך ב־1998 טענה התביעה שריד נתקל בסטייסי בשעות שלפני עבודתה, תקף אותה מינית, חנק אותה והשליך את גופתה. חלק מרכזי בתיאוריה הזאת נשען על העדות הפורנזית שלפיה הזרע השלם שנמצא בגופה היה חייב להיות טרי יחסית. אחת המומחיות העידה מניסיונה שלא ראתה זרע שלם שנשאר יותר מ־24 שעות לאחר תקיפה מינית. מכאן התביעה טענה למעשה שהמגע המיני התרחש סמוך מאוד לרצח. ([Justia Law][1])

ריד טען בדיוק להפך. לדבריו, הוא וסטייסי ניהלו במשך חודשים קשר מיני ורומנטי בסתר. הסודיות, לפי הגרסה שלו ושל תומכיו, נבעה גם מכך שהיא הייתה מאורסת וגם מכך שהוא שחור והיא הייתה לבנה, בסביבה שבה קשר כזה עלול היה לעורר תגובות קשות. לדבריו, הם קיימו יחסי מין בהסכמה לפני הרצח, ולכן העובדה שהזרע שלו נמצא בגופה אינה הופכת אותו לרוצח. ([Innocence Project][3])

ההגנה ניסתה גם לעורר חשד כלפי פנל. הטענה הייתה שפנל היה קנאי, רכושני ושולט, ושייתכן שידע או חשד בקשר של סטייסי עם גבר אחר. עם זאת, במשפט המקורי לא היה להגנה תיק ראייתי חזק מספיק כדי לשכנע את המושבעים שהקשר בין ריד לסטייסי אכן התקיים. ([Justia Law][1])

במאי 1998 ריד הורשע ברצח בנסיבות מחמירות. בשלב קביעת העונש התביעה הציגה בפני המושבעים גם שורה של טענות קודמות לתקיפות מיניות מצד ריד. בחלק מהמקרים היו ראיות DNA או ראיות גופניות, ובמקרה אחד קודם הוא זוכה מתקיפה מינית לאחר שטען גם שם שמדובר היה בקשר מיני סודי ובהסכמה. הדברים הללו לא היו הראיות שעל בסיסן נקבע שהוא רצח את סטייסי, אבל הייתה להם משמעות גדולה בשלב שבו המושבעים החליטו אם לגזור עליו מוות. הוא נידון למוות. ([Justia Law][1])

מכאן התחיל מסלול ערעורים שנמשך עשרות שנים.

הערעור הישיר שלו נדחה בשנת 2000, ובית המשפט העליון של ארצות הברית סירב להתערב בשנת 2001. לאחר מכן ריד הגיש שוב ושוב בקשות habeas corpus והליכים אחרים בטענה שהצטברו ראיות חדשות המצביעות על חפותו. ([Justia Law][1])

במהלך השנים החלו להופיע עדים שטענו כי ראו את ריד וסטייסי יחד לפני הרצח, דבר שאם הוא נכון מחזק מאוד את הסברו ל־DNA. כמה מהם טענו שידעו על קשר ביניהם. ההגנה הציגה גם אנשים שטענו שסטייסי ופנל לא היו הזוג המאושר לחלוטין כפי שהוצגו במשפט, ושפנל היה קנאי, שתלטן ולעיתים אלים. ([Justia Law][1])

אבל בתי המשפט בטקסס לא קיבלו את העדויות האלה כמספיקות להוכחת חפות. אחת הבעיות מבחינת ריד הייתה שחלק מהעדים הופיעו שנים רבות לאחר המשפט, היו סתירות בין גרסאותיהם, ובית המשפט מצא חלק מהעדויות בלתי אמינות או בעלות משקל מוגבל. בית המשפט לערעורים פליליים של טקסס אמר ב־2023 שגם כאשר מסתכלים על כל הראיות החדשות יחד, ריד לא הוכיח שסביר יותר מאשר לא שהוא חף מפשע. ([Justia Law][1])

במקביל קרה משהו ששינה מאוד את האופן שבו הציבור הסתכל על פנל.

ג'ימי פנל המשיך בקריירה במשטרה. בשנת 2007 הוא הואשם בתקיפה מינית של אישה בעת שהיה בתפקיד כשוטר. לפי התיק, הוא לקח אותה בניידת, הוציא אותה מהרכב וביצע בה מעשה מיני בניגוד לרצונה. הוא הורשע בעבירה פלילית ונשלח לכלא. מבחינת תומכי ריד זו הייתה התפתחות דרמטית, משום שהאדם שהוצג במשפט של 1998 כארוס האבל וכשוטר הפך בעצמו לעבריין מין מורשע. ([Justia Law][1])

נוספו גם עדויות מאוחרות על התנהגות אלימה וקנאית שלו כלפי נשים אחרות. חברה לשעבר תיארה אותו כמתעלל, רכושני ושולט. כל זה גרם לכך שהתיאוריה שפנל היה הרוצח כבר לא נראתה בעיני תומכי ריד כתיאוריה מופרכת לחלוטין. מבחינה משפטית, עם זאת, עבריינותו המאוחרת של פנל אינה מוכיחה שהוא רצח את סטייסי ב־1996. בתי המשפט הדגישו בדיוק את הנקודה הזאת. ([Justia Law][1])

התרחש גם שינוי חשוב במדע הפורנזי. מומחים שהעידו או נבחנו לאחר המשפט חלקו על הרעיון שאפשר להסיק מן הזרע שיחסי המין התרחשו בהכרח פחות מ־24 שעות לפני המוות. קיימת ספרות מדעית שלפיה תאי זרע שלמים יכולים להישאר בגוף האישה זמן ארוך יותר. המומחה הרפואי שערך את הנתיחה המקורית אף מסר בהמשך דברים שההגנה הציגה כתיקון או התרחקות מהדרך שבה הוצגה עדותו במשפט. ([Justia Law][1])

גם שעת המוות הפכה למוקד מחלוקת. מומחים מטעם ריד טענו שה־rigor mortis, הקשיון שלאחר המוות, וה־lividity, הצטברות הדם לאחר המוות, מצביעים על כך שסטייסי מתה מספר שעות מוקדם יותר ממה שטענה התביעה. אם היא מתה בשעה שבה הייתה עדיין בבית עם פנל, זו כמובן עובדה בעלת משמעות עצומה. מומחה מטעם ריד, ד"ר אנדרו בייקר, הגיע למסקנה שהממצאים מתיישבים עם מוות שעות לפני השעה 3:00 לפנות בוקר שהייתה בלב התרחיש של התביעה. המדינה חלקה על המסקנות האלה ובתי המשפט לא מצאו בהן הוכחה מספקת לחפות. ([Justia Law][1])

ריד כמעט הוצא להורג מספר פעמים. נקבע לו מועד הוצאה להורג בינואר 2015, שנדחה בשל הליכים הקשורים לבדיקות DNA. מועד נוסף במרץ 2015 נדחה כדי שבית המשפט יוכל לבחון ראיות חדשות. ([Death Penalty Information Center][4])

ואז הגיע המשבר הגדול של 2019.

טקסס קבעה להוציא את ריד להורג ב־20 בנובמבר 2019. בשבועות שלפני כן נוצר קמפיין ציבורי אדיר. עורכי דין, Innocence Project, ידוענים, פוליטיקאים ואנשים מכל הקשת הפוליטית דרשו לעצור את ההוצאה להורג לפחות עד לבירור הראיות החדשות. ([Innocence Project][5])

אחת העדויות החדשות והמפורסמות ביותר הייתה של אסיר בשם ארתור סנואו. הוא טען שבתקופה שבה היה כלוא עם פנל, פנל אמר לו שארוסתו הייתה עם גבר שחור מאחורי גבו. ההגנה ראתה בכך ראיה לכך שפנל ידע על הקשר בין סטייסי לריד. המדינה והערכאות שבחנו את התיק הטילו ספק רב באמינות העדות. ([Justia Law][1])

חמישה ימים בלבד לפני ההוצאה להורג, ב־15 בנובמבר 2019, בית המשפט לערעורים פליליים של טקסס עצר אותה ללא מועד חדש והחזיר חלק מטענות ריד לבית המשפט לבחינה עובדתית נוספת. ההוצאה להורג ב־20 בנובמבר לא התרחשה. ([Innocence Project][3])

ביולי 2021 נערך שימוע ראייתי ממושך שנמשך כשבועיים. זו הייתה למעשה בחינה רחבה מאוד של הטענות שהצטברו לאורך השנים. ריד הביא 19 עדים והמדינה 29. נבחנו שוב הטענה לקשר בינו לבין סטייסי, ההתנהגות של פנל, העדויות על מועד המוות, הראיות הפורנזיות וטענות שלפיהן התביעה הסתירה מידע או הציגה עדות מטעה במשפט. ([Justia Law][1])

בית המשפט בערכאה הראשונה המליץ שלא לתת לריד משפט חדש. ביוני 2023 בית המשפט לערעורים פליליים של טקסס קיבל בעיקרו את התוצאה הזאת. הוא קבע שהראיות החדשות אינן מוכיחות חפות ברמה המשפטית הנדרשת, שטענותיו להפרת Brady בשל הסתרת ראיות לא הוכחו, ושהוא לא הוכיח שהמדינה השיגה את ההרשעה באמצעות עדות כוזבת מהותית. ([Justia Law][1])

חשוב לציין שבית המשפט עצמו לא אמר שאין שום דבר מחשיד בפנל. בפסקי דין קודמים הוא אף השתמש בניסוחים המבטאים חשד מסוים כלפיו. אבל המשפט הפלילי דורש הרבה יותר מחשד באדם אחר. מבחינת רוב השופטים, הראיות שהצטברו עדיין לא הראו שריד חף מפשע במידה המצדיקה ביטול הרשעתו. ([Justia Law][1])

במקביל התנהל מאבק נפרד וחשוב מאוד על בדיקות DNA.

ריד מבקש כבר יותר מעשור לבצע בדיקות DNA מודרניות לפריטים מזירת הרצח, ובעיקר לחגורה ששימשה לחניקת סטייסי. הטענה פשוטה: אם על החגורה יימצא DNA של אדם אחר, ובמיוחד של פנל, הדבר עשוי לשנות דרמטית את התיק. מצד שני, אם יימצא DNA של ריד באזורים רלוונטיים של החגורה, הדבר עשוי לחזק מאוד את התביעה. ([Innocence Project][5])

בתי המשפט בטקסס דחו את בקשות הבדיקה בהתאם לדרישות החוק המדינתי. ריד עבר למסלול פדרלי וטען שהדרך שבה טקסס מפעילה את חוק בדיקות ה־DNA שלאחר הרשעה מפרה את זכותו להליך הוגן. ([Death Penalty Information Center][6])

בשנת 2023 הוא דווקא השיג ניצחון משמעותי בבית המשפט העליון של ארצות הברית. ברוב של שישה מול שלושה קבע בית המשפט שהערכאה הפדרלית טעתה כשקבעה שהתביעה שלו הוגשה מאוחר מדי. זה לא נתן לו בדיקת DNA ולא ביטל את ההרשעה. זה רק אפשר לו להמשיך לטעון בבית המשפט הפדרלי שהליך בדיקות ה־DNA של טקסס אינו חוקתי כפי שהוחל בעניינו. ([Death Penalty Information Center][6])

אחרי שהעניין חזר לערכאות הנמוכות, בית המשפט הפדרלי לערעורים של המחוז החמישי דחה את טענתו לגופה במאי 2025. הוא קבע שריד לא הציג תביעה סבירה לכך שמנגנון בדיקות ה־DNA של טקסס הוא כה בלתי הוגן עד שהוא מפר את החוקה. בקשה לדיון מחדש נדחתה ביוני 2025. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][2])

ריד חזר שוב לבית המשפט העליון.

ב־23 במרץ 2026 בית המשפט העליון סירב לקבל את התיק. בכך נשארה החלטת המחוז החמישי בתוקף. שלוש שופטות, סוניה סוטומאיור, אלנה קייגן וקטנג'י בראון ג'קסון, התנגדו לסירוב. סוטומאיור כתבה ביקורת חריפה במיוחד על כך שהמדינה אינה מאפשרת לבצע בדיקת DNA לחגורה. לדבריה קיימת אפשרות ממשית שבדיקה כזאת תוכל לזכות את ריד ואף לזהות את הרוצח האמיתי. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][7])

וזו למעשה הנקודה שבה נמצא התיק כיום, 24 באוגוסט 2026.

רודני ריד לא זוכה.

הרשעתו ברצח סטייסי סטייטס לא בוטלה.

גזר דין המוות שלו עדיין קיים.

הוא לא הוצא להורג.

כרגע אין לו תאריך הוצאה להורג חדש.

והחגורה ששימשה לחניקתה של סטייסי, שהיא כנראה הפריט הבודד המפורסם ביותר בתיק כיום, עדיין לא עברה את בדיקת ה־DNA החדשה שריד דורש. בעקבות החלטת בית המשפט העליון במרץ 2026, המסלול המשפטי להשגת הבדיקה נעשה קשה הרבה יותר. ([Innocence Project][5])

הסיבה שהתיק כל כך מטריד היא שאפשר להסתכל על אותן עובדות בשתי דרכים שונות מאוד.

מנקודת המבט של התביעה, יש DNA של ריד בגופה, הוא הכחיש בתחילה שהוא בכלל מכיר את סטייסי, קיימות נגדו עדויות קשות מאוד על תקיפות מיניות אחרות, והערכאות המשפטיות בחנו שוב ושוב את הראיות החדשות ולא מצאו שהן מוכיחות חפות.

מנקודת המבט של ההגנה, ה־DNA אינו מוכיח רצח אם ריד וסטייסי אכן קיימו יחסי מין בהסכמה, ועדים שהופיעו בהמשך מחזקים את הטענה שהכירו זה את זו. חלק מהבסיס המדעי ששימש את התביעה כדי לתארך את יחסי המין נחלש. יש ראיות מטרידות בנוגע לפנל, כולל עבריינות המין המאוחרת שלו. יש מחלוקת משמעותית על שעת המוות. ולבסוף יש פריט ראיה פיזי מרכזי, החגורה, שאפשר לכאורה לבדוק בטכנולוגיית DNA מודרנית, אך המדינה ממשיכה להתנגד לכך. ([Justia Law][1])

לכן אי אפשר לומר באופן אחראי ש"הוכח שריד חף מפשע". זה לא המצב המשפטי וגם הראיות אינן מאפשרות מסקנה חד משמעית כזאת. אבל גם לא מדובר באחד מאותם תיקי עונש מוות שבהם אחרי ההרשעה לא צץ דבר משמעותי. במקרה של ריד הצטבר במשך השנים חומר רציני מספיק כדי שהוצאתו להורג נעצרה ימים לפני ביצועה, כדי שבתי המשפט קיימו שימוע ראייתי עצום, וכדי ששלוש שופטות בבית המשפט העליון של ארצות הברית כתבו בשנת 2026 שהאפשרות שיוצא להורג אדם חף מפשע מצדיקה בדיקה נוספת. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][8])

אם רוצים להבין האם ריד כנראה רצח אותה או שפנל כנראה רצח אותה, השלב הבא המעניין הוא לא עוד כרונולוגיה אלא ניתוח ראייתי ממש: לעבור ראיה אחרי ראיה, DNA, שעת המוות, הטנדר, החגורה, האליבי של פנל, הסתירה בגרסה הראשונה של ריד, העדים לקשר הסודי וההתנהגות המאוחרת של פנל, ולתת לכל אחת משקל. זה מאפשר לראות עד כמה התיק נגד ריד באמת חזק כאשר מוציאים ממנו את הרעש הציבורי.

 כן, הניסוח הקודם שלי יצר רושם של סתירה, והוא היה צריך להיות מדויק יותר. בפועל אין סתירה משפטית, כי מדובר בשתי שאלות שונות.

בית המשפט הפדרלי לערעורים של המחוז החמישי לא קבע שבדיקת החגורה חסרת ערך, וגם לא קבע שאין טעם לבדוק אותה. השאלה שהייתה לפניו הייתה צרה יותר: האם הכללים שטקסס מפעילה לגבי בקשות לבדיקת DNA לאחר הרשעה הם כה בלתי הוגנים עד שהם מפרים את הזכות החוקתית להליך הוגן. במאי 2025 הוא השיב בשלילה וקבע שריד לא הציג טענה חוקתית מספקת. ([ca5.uscourts.gov][1])

לעומת זאת, סוטומאיור, שאליה הצטרפו קייגן וג'קסון, התמקדה בנקודה אחרת וחשובה מאוד. היא אמרה שלריד הייתה טענה נפרדת שלפיה הדרישה של טקסס שהראיה לא תהיה "מזוהמת" היא שרירותית במקרה הזה, משום שטכנולוגיית DNA מודרנית יכולה לכאורה להפיק מידע אמין גם מראיה שעברה זיהום מסוים. לפי חוות דעתה, המחוז החמישי כלל לא התמודד ישירות עם הטענה הזאת. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][2])

וזה החלק המעניין ביותר. מומחה פורנזי שעליו הסתמך ריד טען שגם בתרחיש קשה של תערובת DNA מזוהמת, המעבדה של טקסס יכולה לכאורה לכלול או לשלול את ריד ואת פנל בדיוק של יותר מ־95 אחוז. לכן סוטומאיור אמרה שאם הדבר נכון, מניעת הבדיקה רק משום שהחגורה נגעה במשך השנים בידיים לא מוגנות עלולה להיות שרירותית מבחינה חוקתית. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][2])

החגורה חשובה במיוחד משום שהיא כלי הרצח עצמו. סטייסי נחנקה באמצעותה במשך כמה דקות ובכוח רב. סוטומאיור ציינה שאם יימצא עליה DNA שמקורו רק בריד, או לחלופין רק בפנל, התוצאה עשויה להיות בעלת חשיבות עצומה בשאלה מי הרוצח. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][2])

לכן התמונה המדויקת היא זו:

המחוז החמישי אמר: ריד לא הצליח להראות שהליך בדיקות ה־DNA של טקסס מפר את החוקה באופן המצדיק התערבות פדרלית.

סוטומאיור אמרה: רגע, יש טענה חשובה יותר שהמחוז החמישי לא באמת הכריע בה, והיא שאולי אין שום הצדקה מדעית למנוע את הבדיקה בגלל הזיהום. לכן צריך להחזיר את התיק למחוז החמישי כדי שיכריע בטענה הזאת.

רוב בית המשפט העליון לא אמר שסוטומאיור טועה. הוא פשוט סירב לקבל את העתירה. דחיית certiorari אינה פסק דין שקובע לגופו של עניין שהחלטת המחוז החמישי נכונה. כתוצאה מעשית, עם זאת, ההחלטה נשארה בתוקף. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][2])

והניסוח של סוטומאיור בסוף חוות דעתה היה חריג בחריפותו. היא כתבה שלדעתה "בלתי מוסבר" מדוע משרד התובע במחוז בסטרופ מסרב לאפשר את בדיקת החגורה, נוכח האפשרות המשמעותית שהבדיקה תזכה את ריד ותזהה את הרוצח האמיתי. היא הזהירה שטקסס עלולה להוציא אותו להורג בלי שנדע אי פעם אם ה־DNA שעל כלי הרצח הוא של ריד או של פנל. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][2])

לכן דווקא אחרי שקראתי עכשיו את חוות הדעת המלאה של סוטומאיור, הייתי מתקן את מה שכתבתי קודם: לא נכון לתאר את החלטת המחוז החמישי בפשטות כאילו הוא "בדק את טענת ה־DNA ודחה אותה". הוא דחה את התביעה החוקתית של ריד, אבל לפי שלוש שופטות בית המשפט העליון הוא לא הכריע כראוי באחת הטענות המרכזיות ביותר שלו.

וזה הופך את הסיפור להרבה יותר תמוה: המדינה מחזיקה את כלי הרצח, קיימת בדיקה שעשויה להפליל את ריד או דווקא לחזק מאוד את הטענה שפנל הוא הרוצח, וריד אף הציע לשלם עליה בעצמו. למרות זאת, הבדיקה עדיין אינה מתבצעת. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][2])

 כן. כתיאור מעשי של מה שקורה כאן, זה די מדויק, עם הסתייגות משפטית חשובה: התביעה אינה אומרת במפורש "אנחנו רוצים למנוע בדיקה שעלולה לזכות אותו". היא נאחזת בתנאים שקובע חוק טקסס לבדיקות DNA לאחר הרשעה. אבל התוצאה המעשית היא בדיוק זו: היא מתנגדת לבדיקה שעשויה להניב ראיה מזכה, בתיק שבו הנאשם נידון למוות.

הפרט שהופך את זה לקשה במיוחד להצדקה הוא שלא מדובר בפריט שולי. מדובר בחגורה ששימשה לחניקת סטייסי במשך כשלוש עד ארבע דקות ובכוח רב. סוטומאיור כתבה שקיימת סבירות שכמות משמעותית של DNA של הרוצח נמצאת עליה, ושאם יימצא עליה DNA של ריד בלבד או של פנל בלבד, הדבר עשוי לפתור את אחת השאלות המרכזיות בתיק. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][1])

והטיעון הפורמלי הוא אכן חריג. בתי המשפט בטקסס קבעו שהחגורה "זוהמה", משום שלאורך השנים נגעו בה ללא כפפות עורכי דין, אנשי בית המשפט ואולי גם מושבעים. לכן, לפי הפרשנות שניתנה לדרישת שרשרת המשמורת בחוק טקסס, היא אינה עומדת בתנאי לבדיקת DNA לאחר הרשעה. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][1])

אלא שריד הציג טענה מדעית ישירה נגד ההיגיון הזה. מומחה שהיה בעבר מדען פורנזי בכיר במחלקת ביטחון הציבור של טקסס טען שגם בתרחיש הקשה ביותר של תערובת DNA מזוהמת שעדיין ניתנת לפענוח, ניתן יהיה לכלול או לשלול את ריד או את פנל בדיוק של יותר מ־95 אחוז. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][1])

וזה בדיוק מה שהטריד את סוטומאיור. אם הזיהום אינו מונע קבלת תוצאה אמינה, היא שאלה למעשה מה התכלית העניינית של שימוש בדרישת "אי הזיהום" כדי לאסור בכלל את הבדיקה. לדעתה, ייתכן שמדובר בהפעלה שרירותית של הכלל, ולכן בבעיה חוקתית של due process. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][1])

יש עוד פרט שמחדד את האבסורד לכאורה: עורכי הדין של ריד הציעו לשלם בעצמם עבור הבדיקה. משרד התובע של מחוז בסטרופ בכל זאת סירב להסכים לה. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][1])

לכן סוטומאיור השתמשה במילה חריפה מאוד: "inexplicable", כלומר בלתי מוסבר, לתיאור סירובו של משרד התובע לאפשר את הבדיקה. היא כתבה שיש אפשרות משמעותית מאוד שהבדיקה תזכה את ריד ותזהה את הרוצח האמיתי. היא גם הזהירה שהמדינה עלולה להוציא אותו להורג מבלי שהעולם יידע אי פעם אם על כלי הרצח נמצא ה DNA של ריד או של פנל, אף שבדיקה פשוטה עשויה לספק את המידע הזה. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][1])

לכן הייתי מנסח את הטענה שלך בצורה מעט יותר מדויקת:

"משרד התובע בטקסס מתנגד לביצוע בדיקת DNA בכלי הרצח, אף שהבדיקה עשויה לזכות אדם שנידון למוות ואף לזהות רוצח אחר, כשהבסיס להתנגדות הוא דרישות משפטיות הנוגעות לזיהום ולשרשרת המשמורת, שלטענת ריד אינן מוצדקות עוד מבחינה מדעית."

וזה לא רק ניסוח ביקורתי של תומכי ריד. שלוש שופטות בית המשפט העליון סברו שהעניין חמור מספיק כדי לדרוש בחינה נוספת, וסוטומאיור אמרה מפורשות שהאפשרות של הוצאת אדם חף מפשע להורג היא "constitutionally intolerable". ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][1])

עם זאת, חשוב לא להפוך את זה לטענה חזקה יותר ממה שהראיות מאפשרות. אנחנו לא יודעים מה תראה הבדיקה. בהחלט ייתכן שהיא דווקא תחזק מאוד את התיק נגד ריד. וזה בדיוק מה שהופך את הסירוב לבדוק לכל כך קשה להבנה: אם המדינה בטוחה שהאדם הנכון נידון למוות, בדיקה אמינה של כלי הרצח יכולה גם לאשש את ההרשעה.

 כן. כשמפרקים את התיק לרכיבים ומנסים להתעלם גם מהקמפיין למען ריד וגם מהעובדה שכבר הורשע, מתקבלת תמונה הרבה פחות חד משמעית ממה שנדמה במבט ראשון.

אני משתמש כאן בסולם משקל של 0 עד 5, כאשר 5 היא ראיה חזקה מאוד. המשקל הוא הערכה אנליטית שלי, לא קביעה של בית משפט.

1. ה DNA של ריד בגופה

משקל נגד ריד: 5 מתוך 5 אם אין קשר מיני קודם. בערך 1 עד 2 מתוך 5 אם אכן היה קשר מיני בהסכמה.

זו ללא ספק הראיה המרכזית. זרע של ריד נמצא בנרתיק של סטייסי, וגם חומר ביולוגי ברוק שנמצא על שדיה התאים לאותו תורם. בדיקות נוספות במעבדה עצמאית חיזקו את הזיהוי של ריד כתורם. ([Justia Law][1])

אבל ה DNA מוכיח מגע מיני, לא רצח. לכן כל התיק מתפצל בשאלה אחת: האם ריד וסטייסי קיימו יחסי מין בהסכמה לפני הרצח.

אם לא היה ביניהם קשר, קשה מאוד להסביר כיצד הזרע שלו נמצא בגופה, והתיק נגדו חזק מאוד.

אם כן היה ביניהם קשר מיני, כוח הראיה משתנה לחלוטין. היא כבר אינה מזהה את הרוצח אלא רק מאשרת דבר שריד ממילא מודה בו.

זו בעיניי נקודת המפתח של התיק כולו.

2. הטענה המקורית שהזרע חייב להיות טרי

המשקל המקורי נגד ריד היה גבוה מאוד. כיום: בערך 2 מתוך 5.

במשפט התביעה הסתמכה במידה משמעותית על עדות שלפיה זרע שלם כפי שנמצא אצל סטייסי מתאים למגע מיני שהתרחש בתוך כעשרים וארבע שעות. כך ניתן היה להפוך את ה DNA מראיה לכך שריד שכב עם סטייסי לראיה לכך שהוא היה איתה סמוך מאוד למותה. ([Justia Law][1])

הבעיה היא שהטענה הזאת אינה חזקה כפי שהוצגה למושבעים. גם בית המשפט של טקסס דן בהמשך בראיות שלפיהן תאי זרע שלמים יכולים להימצא גם לאחר פרק זמן ממושך יותר. לכן עצם מציאת הזרע אינה מאפשרת לתארך בדיוק את המגע המיני.

זו חולשה אמיתית בתיק המקורי.

3. ההכחשה הראשונה של ריד שהוא מכיר את סטייסי

משקל נגד ריד: 4 מתוך 5.

זו בעיניי אחת הראיות הקשות ביותר מבחינתו, ולעיתים תומכיו ממעיטים בחשיבותה.

לפני שהמשטרה גילתה לו שה DNA קושר אותו לסטייסי, ריד אמר בכתב שהוא אינו מכיר אותה ומעולם לא ראה אותה מלבד בחדשות. רק לאחר שהבדיקות קשרו אותו אליה הופיעה גרסת הקשר המיני הסודי. ([Justia Law][1])

אם באמת ניהל איתה במשך חודשים מערכת יחסים מינית, מדוע אמר שאינו מכיר אותה בכלל?

יש הסבר אפשרי. מדובר בגבר שחור שמודה בקשר מיני סודי עם צעירה לבנה המאורסת לשוטר, באמצע שנות התשעים בעיירה קטנה בטקסס. הוא יכול היה לפחד מהמשטרה ומההשלכות ולהכחיש הכול.

אבל זה הסבר אפשרי, לא ראיה לכך שזה באמת מה שקרה.

מבחינה ראייתית טהורה, שינוי הגרסה מזיק לו מאוד.

4. העדים הטוענים שריד וסטייסי הכירו

משקל לטובת ריד: בערך 3 מתוך 5.

כבר במשפט היו עדים שנתנו תמיכה מסוימת לכך שהם הכירו. למשל אישה העידה שראתה את ריד וסטייסי משוחחים ב H E B, ואישה אחרת סיפרה על צעירה שנראתה כמו סטייסי שהגיעה לבית משפחת ריד ושאלה על Rodney. ([Justia Law][2])

אחרי המשפט הופיעו עדים נוספים. אחת העדויות המעניינות היא של ברנדה דיקינסון, שטענה שסטייסי סיפרה לה על אדם שחור בשם Rodney, כינתה אותו מעין מעריץ סודי ואף אמרה שהיא הולכת לאכול איתו צהריים. ([Justia Law][2])

הבעיה הגדולה היא שחלק מהעדויות הופיעו שנים רבות לאחר הרצח. בית המשפט בטקסס מצא סתירות, בעיות זיכרון ובעיות אמינות אצל חלק מהעדים. הוא גם ציין שהסיפורים אינם יוצרים תמונה אחת עקבית וברורה של מערכת יחסים. ([Justia Law][1])

אני לא חושב שנכון לומר שהקשר הסודי הוכח.

אבל אחרי כל העדויות שהצטברו, גם קשה בעיניי לטעון בביטחון שריד המציא מאפס את העובדה שהוא וסטייסי הכירו.

זה הבדל חשוב.

5. שעת המוות

משקל לטובת ריד: בערך 2.5 מתוך 5.

זה יכול היה להיות כמעט מכריע אילו ניתן היה לתארך את המוות בוודאות.

מספר מומחים מטעם ריד, ובהם ורנר שפיץ, מייקל באדן ואנדרו בייקר, הגיעו למסקנות שלפיהן סטייסי מתה מוקדם יותר מהתרחיש המקורי של התביעה. באדן אף טען שהיא הייתה מתה לפני חצות, בזמן שעל פי גרסת פנל היא הייתה בבית איתו. בייקר סבר שהיא מתה שעות לפני שלוש לפנות בוקר. ([Justia Law][2])

אבל מומחים אחרים הגיעו למסקנה הפוכה. סוזנה דנה העריכה את שעת המוות בין שלוש לחמש לפנות בוקר וטענה שממצאי הקשיון והצטברות הדם מתיישבים עם התרחיש הזה. ([Justia Law][2])

גם המומחים של ריד הודו שקביעת שעת המוות בשיטות האלה אינה מדויקת ושמומחים מוסמכים יכולים להגיע לתוצאות שונות מאותו חומר. ([Justia Law][1])

לכן אינני חושב שאפשר לומר "הפתולוגיה מוכיחה שפנל היה איתה כשהיא מתה".

אפשר לומר משהו חלש יותר אבל חשוב: שעת המוות אינה מבוססת מספיק כדי לשלול את פנל.

6. הטנדר

זה אחד הרכיבים המוזרים ביותר בתיק.

הטנדר של פנל נמצא בשעה 5:23 בבוקר בחניון בית הספר בבסטרופ. השוטר שראה אותו ציין שהרכב לא היה שם בסיור הקודם שלו. ליד דלת הנהג נמצאה חתיכה מחגורתה השבורה של סטייסי. ([Justia Law][2])

בתוך הרכב היו כמה פרטים יוצאי דופן: מושב הנהג היה מוטה לאחור בזווית משמעותית, חגורת הבטיחות הייתה סגורה, אחת מנעלי העבודה של סטייסי הייתה על רצפת צד הנוסע, נמצאו שברי כוס שבה נהגה להשתמש וחומר מוקצף על השטיח. ([Justia Law][2])

אבל לא נמצא בטנדר דם או זרע שקשרו את ריד לרכב, וגם בדיקות טביעות האצבע לא הציבו אותו שם. ([Justia Law][1])

וזה משמעותי.

אם תיאוריית התביעה היא שריד השתלט על סטייסי ועל הטנדר שלה, הסיע אותו, רצח אותה ועזב את הרכב, הייתי מצפה באופן אינטואיטיבי למצוא איזשהו סימן לכך שהיה בתוך הטנדר.

היעדר ראיה אינו הוכחת היעדרות. אפשר לנהוג ברכב ולא להשאיר טביעת אצבע שימושית או חומר ביולוגי.

אבל העובדה שאין שום קישור פורנזי ברור בין ריד לבין הטנדר היא חולשה בתיק הנסיבתי.

7. החגורה

משקל פוטנציאלי: 5 מתוך 5.

כרגע: לא ידוע.

זה בעיניי החור הגדול ביותר שנותר בתיק.

אנחנו יודעים שהחגורה היא כלי הרצח. חלק אחד שלה נמצא ליד הטנדר וחלק אחר ליד הגופה. דפוס האריגה התאים לפגיעה בצווארה. ([Justia Law][2])

אבל עדיין אין לנו תשובה מודרנית לשאלה החשובה ביותר: DNA של מי נמצא באופן משמעותי על אזורי החגורה שבהם הרוצח אחז בזמן החניקה.

אם יימצא פרופיל חזק של ריד באזור האחיזה, זו תהיה ראיה חמורה מאוד נגדו.

אם יימצא שם פרופיל משמעותי של פנל ולא של ריד, התיק כולו יכול להשתנות.

ואם תתקבל תערובת של סטייסי, פנל, ריד ואנשים שטיפלו בפריט, התוצאה אולי לא תפתור דבר.

זו בדיוק הסיבה שקשה להבין מדוע לא לבצע את הבדיקה. סוטומאיור ציינה ב 2026 שלפי המומחה שהציג ריד, גם למרות הזיהום ניתן אולי לקבל תוצאה בעלת ערך רב. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][3])

8. האליבי והלוגיסטיקה של פנל

משקל נגד תיאוריית פנל: בערך 3.5 מתוך 5.

זו בעיה אמיתית עבור מי שטוען שפנל הוא הרוצח.

הטנדר נמצא בבסטרופ בשעה 5:23. פנל היה בדירתו בגידינגס כאשר אמה של סטייסי יצרה איתו קשר בהמשך הבוקר.

לכן אם פנל רצח אותה, הוא צריך היה לרצוח אותה, להעביר את גופתה, להחנות את הטנדר בבסטרופ ולחזור לגידינגס ללא הטנדר. ([Justia Law][2])

איך חזר?

בעבר הופיעה תיאוריה שאדם אחר סייע לו. ראיית DNA מפחית בירה שימשה בשלב מסוים ליצירת קשר אפשרי עם שוטר אחר, אבל בדיקה מחודשת של הנתונים הראתה שאי אפשר להסיק מי תרם את אותו DNA. בית המשפט ציין שזה החליש מאוד את התיאוריה שלפיה לפנל היה נהג מסייע. ([Justia Law][1])

זו אינה הוכחה שפנל לא יכול היה לבצע את הרצח.

אבל תיאוריה טובה של אשמה צריכה להסביר גם את הלוגיסטיקה, וכאן יש חור.

9. התנהגותו של פנל לפני הרצח

משקל לטובת החשד בו: בערך 2.5 מתוך 5.

היו עדויות שהוא היה קנאי ורכושני. עדה סיפרה על אירוע שבו הוא גרם לסטייסי לנתק שיחת טלפון כאשר שמע אותה מתכננת לצאת. אותה עדה העלתה גם אפשרות שהוא חתך בעבר את צמיגיה. ([Justia Law][2])

יש גם עדות חריגה במיוחד של קצינת משטרה לשעבר, מרי בלקוול, שטענה ששמעה את פנל אומר בתקופת האקדמיה לשוטרים שאם יתפוס את חברתו בוגדת בו הוא יחנוק אותה באמצעות חגורה. ([Justia Law][2])

אם העדות הזאת אמינה, זה פרט מטריד ביותר בהתחשב בכך שסטייסי אכן נחנקה בחגורה.

אבל צריך להיזהר. זו עדות מאוחרת, ואמירה אלימה בעבר אינה הוכחה שאדם ביצע רצח מסוים.

10. הפוליגרף של פנל

משקל: בערך 0.5 מתוך 5.

פנל נכשל בשתי בדיקות פוליגרף שנגעו לרצח. ([Justia Law][2])

זה נשמע דרמטי הרבה יותר ממה שזה שווה מבחינה מדעית.

פוליגרף אינו מכונת גילוי שקרים. היכולת שלו להבחין בין שקר ללחץ, פחד, כעס ותגובות פיזיולוגיות אחרות מוגבלת. מסיבה זו הוא בדרך כלל אינו ראיה אמינה מספיק להכרעה פלילית.

אני כמעט לא נותן לזה משקל.

11. פשעי פנל המאוחרים יותר

משקל לכך שהוא מסוגל לאלימות מינית וניצול כוח: משמעותי.

משקל לכך שהוא רצח את סטייסי: בערך 1.5 מתוך 5.

העובדה שפנל ביצע שנים אחר כך עבירה מינית חמורה בזמן שהיה שוטר משנה את האופן שבו ראוי להסתכל על דמותו. היא מפריכה לפחות את התמונה האפשרית של אדם שאין בו שום נטייה להתנהגות אלימה או מינית כפייתית.

אבל מבחינה לוגית יש כאן סכנה גדולה.

אדם שביצע עבירה מינית ב 2007 אינו משום כך הרוצח של ארוסתו ב 1996.

זה חומר שעושה אותו לחשוד סביר יותר. הוא לא מזהה אותו כרוצח.

12. דבריו לכאורה בכלא

משקל: נמוך מאוד.

ארתור סנואו טען שפנל אמר בכלא דברים שניתן לפרשם כמעט כהודאה ברצח.

אם הייתי מאמין לעדות הזאת במלואה, היא הייתה עצומה.

אבל היא סובלת מבעיות אמינות קשות. הגרסאות של סנואו השתנו, כולל הניסוח המדויק של הדברים, והוא נתן תשובות סותרות בחקירה. השופט ששמע אותו באופן ישיר קבע שהוא אינו עד אמין. ([Justia Law][2])

אני לא הייתי בונה עליה מסקנה כלשהי.

13. ההיסטוריה של ריד עם נשים אחרות

משקל נגד ריד: בערך 3 מתוך 5, אבל צריך להפריד בין שלב האשמה לשלב הענישה.

בשלב העונש הציגה המדינה כמה נשים שטענו שריד תקף אותן מינית לפני רצח סטייסי וכן ניסיון תקיפה מאוחר יותר. בחלק מן המקרים היו ראיות ביולוגיות. ([Justia Law][2])

זה מטריד מאוד משום שהתיאוריה של התביעה היא עבירת מין שהפכה לרצח.

אבל אסור לעשות את הקפיצה הלוגית:

"ריד תקף נשים אחרות, ולכן הוא רצח את סטייסי".

ראיות דפוס יכולות לקבל משקל כאשר יש דמיון חריג בין המעשים, אבל הן אינן תחליף לראיות הקושרות אותו לעבירה הספציפית.

והדבר המעניין במיוחד הוא שבמקרה קודם ריד כבר השתמש בהגנה של "קשר מיני סודי ובהסכמה". הוא זוכה באותו משפט. ([Justia Law][2])

מבחינת התביעה זה נראה כמו דפוס של תירוץ.

מבחינת ההגנה העובדה שחבר מושבעים כבר קיבל פעם הסבר כזה מלמדת שאי אפשר פשוט להניח שכל טענה כזאת שלו שקרית.

14. האם יש ראיה שמציבה את ריד בזירת הרצח?

זה בעיניי פרט חשוב מאוד.

אין לנו טביעת אצבע שלו על כלי הרצח שפורסמה ככזאת.

אין לנו DNA שלו על החגורה שנבדק בטכנולוגיה המודרנית ונקבע שהוא נובע מהאחיזה בזמן החניקה.

אין לנו עד ראייה שראה אותו חוטף או הורג את סטייסי.

אין לנו ראיה פורנזית ברורה שמציבה אותו בתוך הטנדר.

אין לנו הודאה.

אין לנו נשק שנמצא ברשותו.

התיק נשען בראש ובראשונה על העובדה שהזרע שלו נמצא בגופה ועל המסקנה שיחסי המין התרחשו במסגרת התקיפה שהסתיימה ברצח.

זה תיק מסוג שונה לחלוטין מתיק שבו קיימות כמה ראיות עצמאיות המצביעות כולן על אותו אדם.

15. ההערכה המצטברת שלי

אילו הייתי מקבל את גרסת התביעה שלפיה ריד וסטייסי לא הכירו, הייתי אומר שהתיק נגדו חזק מאוד. קשה להעלות הסבר תמים לכך שזרעו ורוקו של אדם שאינו מכיר את הקורבן נמצאים על גופה של צעירה שנרצחה.

אבל כיום אינני חושב שאפשר להתייחס ל"אין שום קשר ביניהם" כעובדה בטוחה. הצטבר מספיק חומר כדי שהאפשרות שהם הכירו תהיה סבירה ממש, אף שהיא עדיין רחוקה מהוכחה ודאית. ([Justia Law][1])

ברגע שמאפשרים את האפשרות הזאת, ה DNA מאבד חלק גדול מכוחו להוכיח רצח.

מצד שני, ריד נשאר עם בעיה קשה מאוד: ההכחשה הראשונית המוחלטת. אם הקשר היה אמיתי, הוא שיקר למשטרה בדיוק על העובדה שהפכה אחר כך להסבר המרכזי ל DNA.

לגבי פנל, יש מספיק חומר כדי לראות בו חשוד רציני: בן זוג קנאי לכאורה, האדם שהיה עם סטייסי לפני היעלמותה, אמירה לכאורה על חניקת חברה בוגדת בחגורה, עבר מאוחר יותר של עבירת מין, מחלוקת על שעת המוות והתנהגויות נוספות שהעלו חשד אפילו בעיני בתי המשפט. בית המשפט לערעורים של טקסס עצמו השתמש בעבר בביטוי "healthy suspicion" בנוגע למעורבות אפשרית שלו. ([Justia Law][1])

אבל גם נגד פנל חסרה כיום ראיה פיזית חזקה המזהה אותו כרוצח, ויש בעיה ממשית להסביר את התנועה שלו בין הטנדר בבסטרופ לבין חזרתו לגידינגס.

לכן אינני מגיע למסקנה "פנל רצח אותה".

אני מגיע למסקנה אחרת:

התיק נגד ריד מספיק חזק כדי להבין לחלוטין כיצד הורשע ב 1998.

אבל לאחר כל מה שנודע מאז, הוא בעיניי אינו תיק שבו הייתי מרגיש נוח להוציא אדם להורג בלי לבצע קודם בדיקת DNA מודרנית מקיפה של החגורה וכל פריט רלוונטי אחר.

והנקודה האחרונה היא החשובה ביותר. בתיק הון, לא צריך להוכיח שפנל הוא הרוצח כדי להצדיק בדיקה נוספת. אם קיימת ראיה פיזית שהיא כלי הרצח עצמו, והטכנולוגיה עשויה לומר אם ריד אחז בו, אם פנל אחז בו, או אם אדם אחר אחז בו, לדעתי המשקל הראייתי הפוטנציאלי של הבדיקה גבוה בהרבה מהטיעונים הפרוצדורליים נגד ביצועה. זו למעשה גם ליבת הדאגה שהביעה סוטומאיור במרץ 2026. ([בית המשפט העליון של ארצות הברית][3])

אם הייתי צריך לסכם את רמת הביטחון שלי במספר, לא הייתי אומר שהראיות הקיימות כיום מאפשרות לי להגיע ל 90 או 95 אחוז ביטחון שריד הוא הרוצח. והפער הזה משמעותי במיוחד כאשר העונש הוא מוות.