לינדי סו ביוכלר

 כיצד הפך תיק הרצח של לינדי סו ביוכלר, צעירה בת 19 מפנסילבניה, מאחת התעלומות הוותיקות במחוז לנקסטר לאחד המקרים המרשימים ביותר של גנאלוגיה גנטית פורנזית

לינדי סו ליטל נולדה ב 31 בינואר 1956 בלנקסטר שבפנסילבניה. חייה הקצרים התנהלו באזור לנקסטר, ובשנות נעוריה הכירה את פיל ביוכלר, מי שיהפוך לבעלה. על ילדותו של פיל פורסמו פחות פרטים ביוגרפיים, אבל בשנות השבעים הוא למד אמנות במילרסוויל סטייט קולג', כיום אוניברסיטת מילרסוויל, ובמקביל עבד בסוכנות להשכרת רכב של Hertz כדי לפרנס את עצמו ואת משפחתו הצעירה. לינדי ופיל נישאו באוקטובר 1974. כעבור קצת יותר משנה היא נרצחה. 

בני הזוג התגוררו בדירה במתחם Spring Manor, באזור Manor Township הסמוך ללנקסטר. הם היו בתחילת חייהם המשותפים וכבר חשבו על השלב הבא. לינדי רצתה בית שבו יוכלו לגדל כלב. פיל, שהיה אמן ושאף להפוך למורה לאמנות, רצה מקום שבו יוכל גם לעבוד וליצור. לינדי עצמה עבדה בחנות Landis Flowers and Gifts. היא התקבלה תחילה לעבודה משרדית, אך גילתה כישרון ואהבה לסידור פרחים והחלה לעסוק יותר ויותר בהכנת זרים. לפי פיל, החלום שלה היה לפתוח יום אחד חנות פרחים משלה. הוא תיאר אותה שנים לאחר מכן כאישה חומלת, מקסימה וכמי שהוציאה ממנו את המיטב. 

אולם בחודשים ובשבועות שקדמו למותה החל משהו להטריד אותה. לינדי אמרה לפיל ולקרובים שהיא מרגישה שמישהו עוקב אחריה. היא סיפרה שהיא חוששת להישאר לבדה בבית ואף חשבה שראתה אדם מציץ מבעד לחלון הדירה. איש לא ידע מיהו אותו אדם, אם אמנם היה אדם מסוים שעקב אחריה, והמידע הזה לא הוביל באותה עת לחשוד.

יום שישי, 5 בדצמבר 1975, התחיל כיום עבודה רגיל. לקראת חג המולד עבדה לינדי בחנות הפרחים בהכנת סידורים וקישוטים. אחרי שסיימה לעבוד היא נסעה למקום עבודתו של פיל. משם המשיכה לבנק ולסופרמרקט John Herr's Village Market, קנתה מצרכים וחזרה לדירתם. לפי החקירה המאוחרת היא הגיעה הביתה בין 18:45 ל 19:05. שקיות הקניות נשארו על שולחן האוכל. נראה שלא הספיקה אפילו לפרוק אותן. 

בשעה 20:46 בערך הגיעו לדירה דודה ודוד של לינדי. מה שמצאו הפך לאחת מזירות הרצח הזכורות ביותר בתולדות מחוז לנקסטר.

דם נמצא מחוץ לדלת הכניסה, על הקיר ובכמה מקומות על השטיח. בתוך הדירה ניכרו סימני מאבק. לינדי שכבה על גבה. היא נדקרה 19 פעמים בצוואר, בחזה, בבטן העליונה ובגב. סכין הייתה עדיין נעוצה בצווארה, ועל ידית העץ שלה הייתה כרוכה מגבת מטבח. הסכין הייתה חלק ממערכת הסכינים של לינדי עצמה. סיבת המוות נקבעה כאובדן דם מסיבי כתוצאה מפצעי הדקירה. 

הזירה העידה שהיא נאבקה בתוקף. לא נמצאו סימנים ברורים לפריצה בכוח, ולא נמצאו טביעות אצבע שימושיות שיובילו לרוצח. העובדה שהסכין נלקחה ממטבחה של לינדי העלתה שאלות נוספות. האם היא פתחה את הדלת לאדם שהכירה. האם התוקף נכנס בזמן שהייתה עסוקה בהכנסת הקניות. האם הוא חיכה לה. החקירה לא הצליחה לענות על השאלות האלה. 

פיל היה בעבודה בזמן הרצח ונחקר כמו האנשים הקרובים האחרים בחייה של לינדי. עם הזמן הוא נוקה מחשד, ובהמשך גם בדיקות הדנ"א שללו אותו כמקור לחומר הגנטי שהתגלה בזירה. משטרת Manor Township ומשטרת מדינת פנסילבניה חקרו מאות אנשים, בדקו עשרות כיוונים וניסו לאתר כל אדם שהיה עשוי להכיר את לינדי או להימצא באזור באותו ערב. למרות המאמץ, איש לא נעצר. 

כעבור כשנה נוסף לתיק פרק מטריד במיוחד. המצבה של לינדי הושחתה. זמן קצר לאחר מכן התקבל במשטרה מכתב מאדם שהציג את עצמו, לפחות לכאורה, כמי שרצח אותה. הכותב התייחס גם להשחתת המצבה ורמז שיוכל להרוג שוב. המכתב נבדק, אך לא סיפק פרטים שרק הרוצח היה אמור לדעת. שנים לאחר מכן אמר איש ה FBI ג'יימס פיצג'רלד כי הוא סבור שמדובר ככל הנראה במתיחה. גם החוט הזה לא הוביל לפתרון. 

השנים חלפו. התיק הועבר שוב ושוב לבחינה. חוקרים חדשים עברו על חומרי החקירה, מומחי התנהגות של ה FBI עסקו בו, ובאמצע שנות האלפיים בחנו אותו גם אנשי Vidocq Society, ארגון של מומחים המתמחה בבחינה מחודשת של מקרי רצח בלתי פתורים. דבר לא שינה את העובדה הבסיסית: למשטרה לא היה שם.

אלא שהרוצח השאיר מאחוריו משהו שבשנת 1975 כמעט לא היה לו ערך חקירתי, ובחלוף השנים הפך לנכס החשוב ביותר בתיק.

דנ"א.

בשנת 1997, יותר מעשרים שנה לאחר הרצח, נשלחו שוב ראיות מן הזירה לבדיקה. על חלק מתחתוניה של לינדי נמצא חומר זרע, וממנו הצליחה המעבדה להפיק פרופיל דנ"א גברי. בשנת 2000 הוכנס הפרופיל למאגר CODIS, מאגר הדנ"א הפלילי הארצי של ארצות הברית. החוקרים חיכו להתאמה.

היא לא הגיעה.

פירוש הדבר לא היה שהדנ"א חסר ערך. פירוש הדבר היה שהאיש שהשאיר אותו לא נמצא במאגר בצורה שתאפשר התאמה ישירה. במשך כמעט שני עשורים נוספים המתין הפרופיל לטכנולוגיה אחרת. 

בשנת 2019 קיבלה יחידת התיקים הקרים של התביעה במחוז לנקסטר את התיק לטיפול מחודש ופנתה לחברת Parabon NanoLabs, אחת החברות הבולטות בתחום הפורנזיקה הגנטית. בתחילה השתמשה Parabon בטכנולוגיית Snapshot, שמנסה לחלץ מדנ"א מידע על מראהו האפשרי של האדם. הניתוח הצביע על גבר בעל עור בהיר, שיער כהה, עיניים שסביר שהיו בגוון לוז וסבירות נמוכה לנמשים. פורסמו הדמיות של פניו האפשריות של החשוד בגילים שונים. 

אבל תמונה משוערת לא פתרה את הרצח.

בדצמבר 2020 ביקשו אנשי התביעה מ Parabon לעשות משהו אחר לגמרי: גנאלוגיה גנטית חקירתית. בראש יחידת הגנאלוגיה של החברה עמדה סיסי מור, מהחלוצות הבולטות בתחום. 

ההבדל בין החיפוש הזה לבין CODIS הוא מהותי. CODIS משתמש בפרופילים פורנזיים מסוג STR ומחפש התאמה לאנשים הנמצאים במאגר הפלילי. גנאלוגיה גנטית מנתחת מספר גדול בהרבה של סמנים מסוג SNP ומנסה לאתר לאו דווקא את האדם עצמו אלא קרובי משפחה גנטיים שלו במאגרי גנאלוגיה המותרים לשימוש כזה. אדם שמעולם לא נעצר ולא מסר דנ"א למשטרה יכול להיחשף משום שבן דוד רחוק, או קרוב רחוק אף יותר, העלה בעבר דגימה למאגר גנאלוגי. 

במקרה רגיל, גנאלוג מקבל כמה התאמות לקרובי משפחה, בונה את עצי המשפחה שלהם, מחפש אב קדמון משותף ואז מתקדם דרך ילדיו, נכדיו וניניו עד שהוא מגיע לקבוצה קטנה של אנשים המתאימים מבחינת גיל, מין ומקום מגורים.

בתיק של לינדי ביוכלר, השיטה הזאת כמעט קרסה.

ההתאמות שמצאה מור היו רחוקות בצורה קיצונית. הטובות שבהן היו בסדר גודל של כ 30 centimorgan ואף פחות. במונחי גנאלוגיה גנטית מדובר במרחק משפחתי גדול מאוד. מור העריכה שהאבות המשותפים בין החשוד האלמוני לבין האנשים שנמצאו במאגר עלולים להימצא במאות ה 17 או ה 18. במקום אילן משפחה קטן יחסית, ניצב בפניה יער של אלפי אנשים ועשרות דורות. 

מור החליטה להפוך את הבעיה.

אם אי אפשר להגיע אל הרוצח באמצעות בן דוד מסוים, אולי אפשר להבין מאיזו אוכלוסייה הוא הגיע.

היא בחנה את הדנ"א ואת עצי המשפחה של ההתאמות הרחוקות והבחינה בדפוס חוזר. השורשים הובילו למחוז קטנזארו שבקלבריה, בדרום איטליה. ואז התמונה נעשתה ממוקדת יותר. שוב ושוב הופיעה עיירה קטנה בשם Gasperina. במקביל גילתה מור דפוס הגירה היסטורי מובהק מאותה עיירה אל לנקסטר שבפנסילבניה. 

מכאן החקירה הגנטית הפכה לעבודת ארכיון.

מור החלה לעבור על מסמכי הגירה, רישומי Ellis Island, רישומי גיוס לצבא ממלחמות העולם, תעודות לידה, מודעות בעיתונים ועצי משפחה. ואז מצאה מקור מידע יוצא דופן. מועדון של הקהילה האיטלקית בלנקסטר שמר כרטיסי חבר מפורטים, ובהם תאריכי לידה ומקומות לידה באיטליה.

הכרטיסים אפשרו לה לזהות מי מהמהגרים ללנקסטר הגיע מ Gasperina. לפי מור, בשנת 1975 חיו באזור כ 2,300 תושבים ממוצא איטלקי. המספר הזה נשמע גדול, אך מבחינתה כבר היה בר ניהול. כמחציתם נשים. אחרים היו צעירים מדי או מבוגרים מדי. לרבים לא היו השורשים הגנטיים המתאימים. היא עברה משפחה אחר משפחה וחיפשה את הצאצאים הגברים שהיו בגיל המתאים בזמן הרצח. 

זו הייתה למעשה שיטת descendancy research, מחקר של צאצאים. במקום להתחיל באדם בן זמננו ולעלות לאחור אל אבותיו, מור זיהתה משפחות מהגרים מן המקום הנכון באיטליה והתקדמה מהן קדימה לאורך הדורות.

לא מחשב אחד ולא מאגר אחד מסרו לה את שמו של הרוצח. הדנ"א סיפק לה גבולות. גבר. ממוצא איטלקי. שורשים משפחתיים עמוקים מאוד באזור Gasperina. קשר אפשרי לקהילת המהגרים בלנקסטר. משם נדרשו חודשים של עבודת גנאלוגיה ומחקר היסטורי כדי להפוך את הפרופיל הגנטי לבני אדם אמיתיים. 

בסופו של התהליך הופיע שם אחד שנראה למור חריג במיוחד: דייוויד סינופולי.

כל ארבעת סביו של סינופולי הגיעו מ Gasperina. גילו התאים. הוא חי בלנקסטר בזמן הרצח. ואז התגלה פרט משמעותי עוד יותר: סינופולי ואשתו הראשונה התגוררו בעבר באותו מתחם דירות שבו חיו לינדי ופיל. לפי התביעה הוא אף התגורר באותו בניין בן ארבע הדירות בתקופה מסוימת בשנת 1974. פרסומים מאוחרים יותר העלו שגם סינופולי ולינדי למדו בעבר באותו חטיבת ביניים, אם כי לא הוכח מה היה טיב ההיכרות ביניהם. 

במשך 46 שנות חקירה שמו של סינופולי לא הופיע כחשוד ממשי. איש מן העדים והמודיעים לא הפנה אליו את החוקרים. הוא המשיך בחייו, עבד במשך שנים בענף הדפוס, נישא, גידל ילדים וחי באזור לנקסטר, כל חייו נחשב כאדם רגיל נורמטיבי ואף אחד לא חשד בסוד הנורא שהסתיר. 

חשוב מכך, מבחינה משפטית הגנאלוגיה עדיין לא הוכיחה שסינופולי הוא הרוצח. מור עצמה הגדירה גנאלוגיה גנטית חקירתית ככלי שמייצר קצה חקירה. קצה מדעי וחזק, אבל עדיין קצה חקירה. המשטרה הייתה צריכה להשיג דנ"א של סינופולי עצמו ולהשוות אותו ישירות לראיות מזירת הרצח. 

החוקרים החלו לעקוב אחריו ולחכות להזדמנות לקחת חפץ שיזרוק ושיישא את הדנ"א שלו.

ההזדמנות הגיעה ב 11 בפברואר 2022.

סינופולי ואשתו עמדו לטוס מנמל התעופה הבינלאומי של פילדלפיה. החוקרים עקבו אחריהם לתוך הטרמינל. סינופולי ישב בבית קפה, שתה מכוס והשליך אותה לפח. ברגע שהתרחק, אחד החוקרים הוציא את הכוס מן האשפה. כמעט 47 שנה לאחר הרצח, למשטרה הייתה סוף סוף דגימת דנ"א מאדם מסוים שהגנאלוגיה הצביעה עליו. 

גם כאן העבודה לא הייתה פשוטה. על כוס הקפה נמצאה תערובת של דנ"א ולא פרופיל גברי נקי. הדגימה נבדקה ב DNA Labs International, והנתונים הועברו לאחר מכן לחברת Cybergenetics בפיטסבורג, שפיתחה את מערכת TrueAllele לניתוח סטטיסטי של תערובות דנ"א.

המערכת השוותה את הרכיב הגברי שעל הכוס לפרופיל שהופק מחומר הזרע שעל תחתוניה של לינדי. התוצאה הייתה עוצמת ראיה בסדר גודל של עשרה טריליון לטובת ההתאמה. במילים פשוטות, הנתונים התאימו באופן קיצוני להשערה שהדנ"א על הכוס והדנ"א מזירת הרצח מקורם באותו אדם. 

החוקרים לא הסתפקו בכך. הם חזרו לבגדיה של לינדי והתייעצו עם מומחה לכתמי דם. על החלק החשוף של גרבי הניילון שלה אותרו שני כתמי דם שנראו מתאימים לאפשרות שהגיעו מן התוקף בזמן המאבק. הדגימות נשלחו לבדיקה, וביוני 2022 נמצא שהדנ"א בדם תואם לפרופיל הגברי שכבר הופק מחומר הזרע. כך נוצרה שכבה נוספת ונפרדת של ראיה ביולוגית הקושרת את אותו גבר לזירת המאבק. 

ב 17 ביולי 2022 הגיעו השוטרים לביתו של דייוויד סינופולי ועצרו אותו. הוא היה בן 68.

כך הגיע לסיומו, מבחינה חקירתית, תיק הרצח הבלתי פתור הוותיק ביותר במחוז לנקסטר. האיש שהתגורר במרחק זעום מלינדי כמעט חצי מאה קודם לכן, ושאיש לא סימן אותו כחשוד במשך עשרות שנים, נמצא בסופו של דבר באמצעות שרשרת שהחלה בדנ"א שנשמר מזירת רצח מ 1975, עברה דרך עיירה קטנה בדרום איטליה והסתיימה בכוס קפה מפח אשפה בנמל תעופה. 

באוקטובר 2023 הודה סינופולי בבית המשפט ברצח מדרגה שלישית, בתקיפה בנסיבות מחמירות ובפריצה. בית המשפט גזר עליו 25 עד 50 שנות מאסר. בגיל 69 היה זה, מבחינה מעשית, עונש שעשוי להשאיר אותו בכלא עד סוף חייו.

בעת גזר הדין ישב פיל ביוכלר באולם. כמעט 48 שנה חלפו מאז הערב שבו חזר הביתה ונאמר לו שאשתו מתה. הוא פנה אל האיש שרצח אותה ושאל את השאלה שליוותה אותו במשך כל השנים: למה.

סינופולי לא נתן תשובה. הוא התנצל בקצרה בפני הנוכחים ובפני אשתו, ובמכתב ששלח לפיל הסתפק, לפי פיל, בהתנצלות של משפט אחד. המניע לרצח לא נחשף עד היום. 

וזה גם מה שהופך את פתרון התיק למיוחד כל כך. המדע הצליח לענות כמעט בוודאות על השאלה מי רצח את לינדי סו ביוכלר, אבל לא על השאלה מדוע.

מבחינה פורנזית, לעומת זאת, התיק הפך לדוגמה יוצאת דופן לכוחה של הגנאלוגיה הגנטית. לא הייתה כאן התאמה פשוטה במאגר. במשך יותר מעשרים שנה ישב פרופיל הדנ"א ב CODIS ולא הוביל לשום אדם. גם כאשר סיסי מור החלה לעבוד על התיק, היא לא קיבלה התאמות נוחות לבני דודים קרובים. היא קיבלה קרובים כה רחוקים עד שהאב הקדמון המשותף עשוי היה לחיות מאות שנים קודם לכן.מעריכים שהיא השקיעה כ 1000 שעות עבודה בתיק הזה.

הפריצה התרחשה כאשר היא הפסיקה לחפש תחילה אדם והחלה לחפש אוכלוסייה. הדנ"א הוביל לאזור גאוגרפי. האזור הוביל לעיירה. העיירה הובילה לגל הגירה. גל ההגירה הוביל למשפחות. המשפחות הובילו לצאצאים. והצאצאים הובילו לאדם אחד שחי בזמן הנכון, במקום הנכון, ובאותו מתחם דירות שבו חיה הקורבן.

רק לאחר כל זה הגיעה כוס הקפה ואפשרה למדע הפורנזי הרגיל לומר את המילה האחרונה.

זה היה מסלול של כמעט 47 שנה מזירת הרצח אל פח האשפה בנמל התעופה, ומרחק גאוגרפי של אלפי קילומטרים מפנסילבניה ל Gasperina שבקלבריה ובחזרה. אבל במובן מסוים, כל הדרך כבר הייתה מקודדת בתוך כמה מולקולות דנ"א שהרוצח השאיר מאחוריו בערב אחד בדצמבר 1975.

שבני משפחתו של סינופולי הופתעו מאוד, אך רובם לא דיברו בפומבי.

אשתו בזמן המעצר הייתה מרינה סינופולי. הם היו נשואים כ 36 שנה. לפי עורך דינו של סינופולי, מרינה לא ידעה דבר על הרצח מ 1975. אחרי שסינופולי הודה ונידון ב 2023, עורך הדין אמר שלסינופולי יש שלושה ילדים ותשעה נכדים והוסיף, למעשה, שגם הם נפגעו מהחשיפה הפתאומית של מה שעשה. הוא ביקש מהעיתונאים לחשוב מה יעבור עליהם כשיקומו למחרת ויקראו את כל הפרסומים. 

בפברואר 2022 היא הייתה איתו בנמל התעופה בפילדלפיה כאשר המשטרה עקבה אחריו. הם ישבו עם זוג נוסף בבית קפה לפני טיסה. סינופולי השליך את כוסות הקפה לפח, והחוקרים לקחו אותן כדי להשיג את הדנ"א שלו. כלומר, מרינה הייתה ממש לצדו ברגע שהתרחש האירוע שהוביל להוכחה הסופית נגדו, בלי לדעת, לפי עורך דינו, שבעלה נמצא תחת חקירה בחשד לרצח שבוצע כמעט 47 שנה קודם לכן. 

כאשר ניתנה לו האפשרות לדבר לפני גזר הדין הוא בכה, ניגב את עיניו ואמר שהוא רוצה להתנצל בפני כולם, "כולל אשתי". משרד התובע המחוזי מתעד את ההתנצלות הזאת, ו WGAL דיווח שהוא בכה בעת שאמר אותה. 

אין ראיון פומבי של מרינה שבו היא מספרת במילים שלה כיצד נודע לה שבעלה הוא הרוצח, אם האמינה מיד, מה אמר לה לאחר המעצר או כיצד הדבר השפיע על נישואיהם. גם שלושת ילדיו לא פרסמו הצהרות מפורטות לתקשורת. סביר להניח שהם  היו ב"הלם מוחלט".

לעומת זאת, יש תגובה פומבית של אשתו הראשונה, דברה ברנס. וזה חשוב במיוחד מפני שהיא הייתה אשתו בתקופת הרצח. השניים נישאו ב 1974, גרו באותו מתחם דירות שבו גרה לינדי, ונולדו להם שני ילדים לפני שהתגרשו ב 1986. אחרי מעצרו של סינופולי אמרה דברה ל LancasterOnline ששום דבר בחייהם המשותפים לא גרם לה לחשוב שהוא מסוגל למעשה כמו זה שבו הואשם. זאת כנראה העדות הישירה ביותר שיש לנו לתדהמה מצד מי שהכירה אותו באופן אינטימי בזמן הרצח עצמו. 

וזה באמת אחד ההיבטים המצמררים של הפרשה. לפי התמונה הציבורית, סינופולי לא חי במשך 47 שנה כאדם נמלט בשולי החברה. הוא עבד, התחתן פעמיים, גידל שלושה ילדים, נעשה סב לתשעה נכדים וחי באזור לנקסטר. אשתו השנייה חייתה איתו עשרות שנים. אשתו הראשונה, שהייתה איתו בזמן הרצח, אמרה שלא ראתה בו אדם שמסוגל לדבר כזה. 

 

לינדי סו ביוכלר

https://rotter.net/User_files/forum/6a8319fd0cb855d11.jpg

דייויד סינופולי, הרוצח.

https://rotter.net/User_files/forum/6a8319fd0cb855d12.png

סיסי מור, הגינאולוגית:

https://rotter.net/User_files/forum/6a8319fd0cb855d13.png

https://www.youtube.com/watch?v=QHLtqh4BpHE.youtube

https://www.youtube.com/watch?v=dUsWLUH7Um0.youtube

כריסטינה פייק

 ארה''ב:בגיל 19 קריסטינה פייק נידונה למות על רצח בחורה בת גילה. עברו מאז 31 שנים, תאריך ההוצאה להורג נקבע ל 30.9.26. סיכוי קלוש שתקבל ביטול  

 סיכוי קלוש שתקבל ביטול או הארכת מועד. ב 2020 ביהמ"ש העליון של ארה"ב דחה את ערעורה.

היא רצחה בת גילה כי חשבה שהיא מנסה לגנוב את החבר שלה, כיוון שהרצח לווה בנזק לגולגולת, היא לקחה לעצמה כמזכרת שבר עצם מהגולגולת. עד כדי כך היא היתה חסרת מעצורים.

ב 2004 היא פיתתה באמצעות סקס סוהר שיבריח אותה מהכלא ברכב של הכלא, אבל המזימה התגלתה בזמן ונכשלה.

יש עוד ערעור בבית המשפט העליון בטנסי, סיכוי קלוש שיצליח, אבל אתמול התנהל דיון בבקשה שלה לשנות את צורת ההמתה מזריקת רעל לתליה או כיתת יורים בטענה שיש לה בעיה של ורידים דקים, ההוצאה להורג תכשל והסבל שלה יהיה מעבר לכל שיעור. מעדיפה מות בטוח ומהיר.

סרטון בו השופטת מקראה את גזר הדין מות והיא ממררת בבכי לפני 31 שנה.

https://www.youtube.com/watch?v=tI9Rw5eIyGI.youtube

סרטון הדיון המקברי בהשתתפותה לצד עוה"ש שלה על הבקשה לשנות את שיטת ההמתה:

https://www.youtube.com/watch?v=Yl9CCyKIJ0s.youtube

הדיון שמופיע בסרטון נערך במסגרת ההליך הזה. ב 11 באוגוסט 2026 עורכי הדין שלה אפילו הציגו חלופות לביצוע ההוצאה להורג, ובהן תלייה. זה נשמע במבט ראשון כאילו הם אומרים, אם כבר הורגים אותה אז תעשו זאת כך, אבל זו לא מדויק. בפסיקה האמריקאית, כאשר נידון טוען ששיטת ההוצאה להורג יוצרת סיכון חוקתי לכאב חריג, הוא נדרש בדרך כלל להצביע על חלופה אפשרית שמפחיתה משמעותית את הסיכון. לכן עצם הדיון בתלייה או בגישה אחרת לווריד הוא חלק מהמאבק המשפטי נגד הפרוטוקול הנוכחי ולא הודאה בכך שההוצאה להורג בלתי נמנעת. למעשה הכלא לא ערוך להוצאה להורג בשיטות הישנות וזה יצור עיכוב. 

ההליך עדיין פתוח ממש עכשיו. השופט המיוחד אמור להעביר את ממצאיו לבית המשפט העליון של טנסי עד 21 באוגוסט 2026, ולאחר מכן הצדדים יכולים להגיש התנגדויות עד 28 באוגוסט. ההוצאה להורג מתוכננת כרגע ל 30 בספטמבר 2026.

ארה''ב:בגיל 19 קריסטינה פייק נידונה למות על רצח בחורה בת גילה. עברו מאז 31 שנים, תאריך ההוצאה להורג  נקבע ל 30.9.26. סיכוי קלוש שתקבל ביטול

יש כאן גם אירוניה היסטורית מעניינת: בתחילת שנות האלפיים פייק דווקא כן ניסתה לוותר על הערעורים שלה וביקשה שיוציאו אותה להורג בכיסא החשמלי. לאחר מכן היא שינתה את דעתה וחזרה להליך הערעורים. זה קרה בערך ב 2001 וב 2002. אבל זה אירוע ישן מאוד, והוא לא מתאר את ההתנהלות שלה כיום.

לכן במשפט אחד: כיום היא לא ויתרה. הערעורים הקלאסיים על עצם ההרשעה וגזר הדין מוצו ברובם, אבל עורכי הדין שלה משתמשים בכל מסלול משפטי שנותר כדי לעצור או לדחות את ההוצאה להורג, ובמקביל קיים גם מאמץ לקבלת חנינה או המרת העונש למאסר עולם.

 

כך נודע למשפחת גונקלבס על הרצח

 הודעה לראשונה לבני משפחת גונקלבס, סטיב וקריסטי, ההורים, על הרצח של קיילי גונקלבס, או לפחות לפני שקיבלו הודעה רשמית מהמשטרה שקרה אסון בבית.

 

כן. לפי העדויות של קריסטי גונקלבס עצמה, סטיב וקריסטי שמעו שמשהו נורא קרה לקיילי כמה שעות לפני שקיבלו הודעה רשמית מהמשטרה.

בגרסה המפורטת ביותר שמסרה קריסטי על אותו יום, 13 בנובמבר 2022, הרצף היה בערך כך:

בשעה 11:58 בבוקר התקבלה שיחת 911 מהבית ברחוב King Road במוסקבה.

בסביבות 13:32, כלומר כשעה וחצי לאחר שיחת 911, קיבלו סטיב וקריסטי שיחת טלפון מבת משפחה שהיו לה קשרים במוסקבה. בדיווחים שונים היא מתוארת כקרובת משפחה, ובמקורות משניים כנראה כאחיינית של קריסטי. היא אמרה ששמעה שמשהו רע קרה לקיילי. לפי הגרסה המפורטת יותר, השמועה שהגיעה אליה הייתה שהתרחשה מסיבה ושקיילי נורתה וייתכן שמתה. המידע הזה היה שגוי בפרטים, אבל הוא גרם למשפחה להבין שייתכן שקרה אסון.

קריסטי ניסתה מיד להתקשר לקיילי. קיילי לא ענתה. היא ניסתה גם את מדיסון מוגן. קריסטי סיפרה שבתחילה ניסתה להרגיע את כולם ואמרה למעשה שאם באמת היה קורה משהו לקיילי, מדיסון בוודאי הייתה מתקשרת אליה.

המשפחה התחילה להתקשר למשטרה ולבתי חולים בניסיון להבין מה קורה. לפי קריסטי, כאשר הם יצרו קשר עם משטרת מוסקבה, נאמר להם שבאותו שלב אין למשטרה מידע שהיא יכולה למסור להם. הם אף שאלו אם לנסוע למוסקבה ונאמר להם להישאר בבית.

במשך השעות הבאות הגיעו אליהם שמועות סותרות. בשלב מסוים אפילו נפוצו שמועות שמדובר באירוע הקשור לסמים. כלומר, במשך כמה שעות הם ידעו שקרה משהו חמור בבית, אבל לא ידעו בוודאות שקיילי נרצחה או אפילו מה בדיוק התרחש.

רק בסביבות 16:45 עד 17:00 הגיעו אנשי אכיפת החוק לבית משפחת גונקלבס והודיעו להם רשמית שמדובר ברצח של ארבעה אנשים, ושקיילי הייתה בין הנרצחים. לפי קריסטי, זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלו אישור רשמי.

יש עוד פרט מעניין שנחשף בתיאור שלה בשנים האחרונות: עוד לפני שהשוטרים הגיעו לביתם, קריסטי התחילה לקבל בפייסבוק הודעות בנוסח של תנחומים על האובדן. כאשר ראתה אחר כך את רכב השריף מגיע לבית, היא כבר הבינה מה עומדים לומר לה.

לכן ההבחנה החשובה היא זו: המשפחה לא גילתה לראשונה על האסון מהמשטרה. היא שמעה קודם מקרובת משפחה שמועה שלפיה קיילי נפגעה ואולי נהרגה. במשך כשלוש שעות הם ניסו לברר אם הדבר נכון, ורק לאחר מכן הגיע האישור הרשמי מאנשי אכיפת החוק.

יש אי התאמות קטנות בין הראיונות השונים לגבי הניסוח המדויק והשעה המדויקת. העדות המאוחרת והמפורטת של קריסטי מציבה את שיחת קרובת המשפחה בסביבות 13:32 ואת ההודעה הרשמית בסביבות 16:45 עד 17:00. לכן אלה השעות שהייתי נותן להן את המשקל הגדול ביותר.

 

 

 

אבל זה לא דווח תוך זמן קצר בכלי התקשורת, כלומר לפתוח CNN או רשת חדשות אחרת והם היו שומעים בדיוק שהיה שם רצח?

 

לא. כאן חשוב לדייק בזמנים. בשעות שבהן משפחת גונקלבס ניסתה להבין מה קרה, הסיפור עדיין לא היה ידיעה ארצית מפורטת שאפשר פשוט לפתוח CNN ולראות בה שקיילי נרצחה.

הגופות התגלו לאחר שיחת 911 בשעה 11:58 בבוקר, לפי שעון איידהו. המשטרה פרסמה באותו יום הודעה ראשונית שלפיה נמצאו ארבעה הרוגים, אבל ציינה במפורש שהמידע מוגבל ושפרטים נוספים יפורסמו לאחר הודעה לקרובי המשפחה.

לפי התיאור של קריסטי גונקלבס, המשפחה התחילה לקבל שמועות בערך בשעה 13:30. באותו שלב הסיפור הסתובב בעיקר בתוך מוסקבה, האוניברסיטה, חברים, קרובי משפחה ורשתות חברתיות. האוניברסיטה אף שלחה התרעות לסטודנטים במהלך אחר הצהריים, אבל עדיין לא פורסם לציבור מי בדיוק מת.

הפרסום הארצי הגיע מאוחר יותר. למשל, ידיעה של Associated Press על ארבעה הרוגים הופיעה בערב, בסביבות 18:00, כאשר ההודעה הרשמית למשפחת גונקלבס כבר נמסרה בערך שעה קודם. ידיעת CNN שמצאתי נושאת שעת פרסום של 23:11 באותו לילה, כלומר שעות רבות לאחר שהמשפחה כבר ידעה.

ויש נקודה חשובה עוד יותר: גם הידיעות המוקדמות לא אמרו בתחילה "קיילי גונקלבס נרצחה". הן דיווחו על ארבעה אנשים שנמצאו מתים ליד אוניברסיטת איידהו ועל חשד לרצח. זהות ארבעת הקורבנות התפרסמה באופן מסודר רק בהמשך. אפילו בדיווח מוקדם של AP בשעה 20:04 נכתב שהרשויות עדיין לא מסרו פרטים נוספים, כולל סיבת המוות וזהות ההרוגים.

לכן למעשה נוצר מצב די אכזרי: בסביבות 13:30 המשפחה כבר שמעה דרך אנשים פרטיים שייתכן שקיילי מתה, אבל במשך כמה שעות לא הייתה לה דרך לקבל אישור רשמי או לפתוח CNN ולמצוא תשובה חד משמעית. רק בסביבות 16:45 עד 17:00 הגיעו אנשי אכיפת החוק לביתם ואישרו שקיילי היא אחת מארבעת הקורבנות.

וזה גם מסביר מדוע קריסטי תיארה את השעות האלה כתקופה של שמועות, טלפונים וניסיונות נואשים לברר מה קורה, במקום מצב שבו החדשות כבר סיפקו את התשובה.

 

תיאוריה על קוברגר

 True Crime Mama 

לפני 1 ימים

 ·

Mind BLOWN 🤯 

Make the time to go watch Brian Entin’s full episode, but until then, here’s an in depth recap.

BREAKING: Former Kohberger defense expert reveals explosive new claims about the Idaho Four investigation

Some of the most startling information to emerge since Bryan Kohberger pleaded guilty was shared during a recent interview on Brian Entin Investigates⁠ featuring retired homicide investigator and cell phone geolocation expert Sy Ray alongside Steve, Kristi, and Olivia Goncalves. The claims below are Sy Ray’s opinions and conclusions based on his analysis and have not been proven in court. 

Ray, who was originally retained by Kohberger’s defense team as a cell phone and geolocation expert, says his analysis ultimately led him to conclude that Bryan Kohberger acted alone and is responsible for the murders of Kaylee Goncalves, Madison “Maddie” Mogen, Xana Kernodle, and Ethan Chapin.

According to Ray, Kohberger had been to 1122 King Road multiple times before the murders, and he believes the available location data places Kohberger inside the residence, including in the living room, on previous occasions. Ray also says he identified repeated “collisions” between Kohberger’s phone and Maddie Mogen’s phone. He described these as instances where both devices appeared in the same location at the same time, creating what he believes was a clear stalking pattern. Ray said the first collision he identified occurred on August 28, 2022, near an apartment complex next to Kohberger’s residence in Pullman, Washington, where Maddie and Kaylee had visited. He claims Kohberger’s phone traveled to that location despite never having done so before or afterward. The other instances when Sy believes Kohberger was inside the King Road residence were periods of “high activity,” possibly during these parties where he could blend in while learning the layout of the home.

Ray believes Maddie Mogen was Kohberger’s intended target. He theorizes that Kohberger entered the home expecting to encounter Maddie alone but was surprised to find Kaylee Goncalves in the same bed. According to Ray’s reconstruction, Kohberger killed both women before Xana Kernodle encountered him, leading him to pursue her into her bedroom where Ethan Chapin was also present. Ray believes those two killings occurred because the suspect believed he had been seen.

Ray also believes Kohberger saw surviving roommate Dylan Mortensen before leaving the home but by the was too physically exhausted and chose to flee instead of attacking again.

One of the most surprising claims involved Kohberger’s escape route. Ray says Kohberger originally intended to return to Pullman using the same route he arrived on but changed course after believing Dylan had seen him and that police could already be responding. According to Ray, Kohberger drove south into unfamiliar rural terrain, became disoriented, stopped to power his phone back on to navigate, and pulled back over for approximately 10 to 15 minutes.

Ray says location data shows Kohberger returned to that same location the following day before traveling to the Snake River. Ray’s theory is that Kohberger temporarily hid evidence, including the murder weapon, at the roadside location before retrieving it the next day and disposing of it in the Snake River. He stressed this is his interpretation of the available data.

Ray also claimed investigators discovered an extensive history of extremely violent por’nography on Kohberger’s computer involving victims fighting back, which he believes is relevant to understanding the crime.

The interview also included criticism of Kohberger’s former defense attorney, Anne Taylor. Ray alleged he believes there is a long-term strategy involving future post-conviction proceedings and speculated that ineffective assistance of counsel has been the master plan all along. Those comments reflect Ray’s personal opinions and have not been substantiated in court.

Despite once working for the defense, Ray said he now believes Bryan Kohberger acted entirely alone, carried out all four murders himself, intended to become a serial killer, and, in his opinion, would kill again if ever released. He says that reenactments by the defense team proved this could be done by one person in 5-6 minutes. 

These are some of the most significant claims made publicly since Kohberger’s guilty plea. However, many of Ray’s conclusions have not been independently verified, and some have already generated debate among legal observers and followers of the case. 

#BryanKohberger #Idaho4 #KayleeGoncalves #MaddieMogen #XanaKernodle #EthanChapin #TrueCrime #BreakingNews פחות

צפייה תרגום

כל הדעות נכונות

הראיות נגד וונדי

  

לא קיימת רשימה רשמית של התביעה הכוללת חמישים ראיות נגד ונדי אדלסון. ככל הנראה נתקלת ברשימה שחיבר עורך הדין קרל סטיינבק בסרטונים ובדיונים ברשת. גרסאות מוקדמות שלה הוצגו ככחמישים סיבות לחשוד בוונדי, ואילו גרסאות מאוחרות הורחבו עד 125 אינדיקציות. הרשימות הללו מערבבות עדויות קבילות, ראיות נסיבתיות, סתירות לכאורה, התנהגות שנראית חשודה ופרשנות של שפת גוף. לכן 50 או 125 אינם מספרים משפטיים רשמיים. ([youtube.com][1])

נכון ליום 31 ביולי 2026, ונדי אדלסון לא הואשמה ברצח דן מרקל או בקשירת קשר לרציחתו, והיא מכחישה שידעה על התוכנית. ב-1 ביולי 2026 אישר בית המשפט לערעורים של פלורידה את הרשעתו של אחיה צ׳רלי אדלסון. פסק הדין מתאר קנוניה שנועדה לפתור את סכסוך המשמורת ולאפשר לוונדי ולילדים לעבור לדרום פלורידה, אך אינו קובע שוונדי הייתה שותפה לקנוניה. 

כדי להוכיח קשירת קשר אין די בכך שהיה לה מניע, שהיא נהנתה מהתוצאה או שהתנהגה בצורה מוזרה. נדרשת ראיה לכך שהסכימה ביודעין לתוכנית, או שסייעה לה במעשה או בדיבור מתוך כוונה לקדם אותה. ([Online Sunshine][2])

 חמישים הנקודות הראייתיות המרכזיות במקורות הציבוריים

 עדויותיו של ג׳ף לה קאס והחשד למסירת מידע או יצירת חשוד חלופי

1. לה קאס העיד שוונדי אמרה לו שצ׳רלי בדק אפשרות לשכור רוצח כדי לפתור את בעיית דן מרקל.

2. לדבריו, ונדי הציגה את הדברים ברצינות ולא כבדיחה על תיקון הטלוויזיה.

3. השיחה הזאת התקיימה, לפי עדותו, כחמישה ימים לפני הרצח.

4. לה קאס העיד שוונדי אמרה שהדרך היחידה שבה תוכל לעבור לדרום פלורידה היא אם משהו יקרה לדני.

ארבע הנקודות האלה הן מן הראיות החשובות ביותר נגד ונדי, מפני שהן מייחסות לה התבטאויות מפורשות לפני הרצח. הקושי הוא שהן תלויות במהימנותו של לה קאס, וונדי הכחישה שאמרה זאת. ([Court TV][3])

5. לאחר שהיחסים ביניהם התערערו, ונדי שאלה את לה קאס בפירוט מתי בדיוק הוא יוצא מטלהאסי ביום שישי, 18 ביולי.

6. היא ביקשה לדעת גם באיזו דרך ייסע ומתי יעזוב.

7. תוכנית הנסיעה שלו הייתה מוליכה אותו לכיוון ג׳ורג׳יה וטנסי, בכיוון שבו היו הרוצחים אמורים להימלט לאחר הרצח.

8. לה קאס תיאר מצב דומה גם בסביבות ניסיון הרצח הראשון ביוני 2014, כאשר היה אמור לצאת מטלהאסי בזמן שהמתנקשים הגיעו לעיר.

9. ונדי שלחה לו הודעה שלא ליצור עמה קשר במשך כשבוע, ושהיא תפנה אליו שוב ב-21 ביולי, שלושה ימים לאחר הרצח.

10. לה קאס נהג בניסאן סנטרה אפורה, שהייתה דומה לרכב ניסאן אפור ששכרו המתנקשים במהלך הניסיון הכושל ביוני.

התביעה יכולה לטעון שוונדי ניסתה ליצור חשוד חלופי בעל מניע רומנטי, רכב מתאים ונסיעה מתוזמנת. ואולם זו מסקנה נסיבתית של לה קאס ושל פרשנים, ולא נמצאה בפומבי הודעה שבה ונדי מבקשת להפליל אותו. ([Court TV][3])

11. ונדי הכחישה או אמרה שאינה זוכרת את השיחה הרצינית על רוצח שכיר. הסתירה בין גרסתה לגרסת לה קאס היא סוגיית מהימנות מרכזית. ([Court TV][3])

12. ונדי ולה קאס אכלו בעבר עם צ׳רלי ועם קייטי מגבנואה, שהפכה למתווכת בין צ׳רלי לבין הרוצחים. הדבר שולל את הרעיון שקייטי הייתה זרה לחלוטין לעולמה של ונדי, אך אינו מוכיח ששתיהן דיברו על הרצח. ([https://www.wctv.tv][4])

13. במהלך אותו ביקור צ׳רלי התרברב בפני לה קאס שיש לו היכרות גם עם אנשים מן העולם הפלילי. לא ברור שוונדי שמעה את ההתבטאות או הבינה את משמעותה. ([https://www.wctv.tv][4])

 מידע על שגרת יומו של דן והתקשורת בבוקר הרצח

14. ונדי ידעה שדן נוהג להתאמן בחדר הכושר בבוקר.

15. בעדותה התברר שגם דונה אדלסון עקבה אחר מועדי הנסיעות וההיעדרויות של דן.

16. לואיס ריברה העיד שהמתנקשים קיבלו מידע שלפיו דן עומד לעזוב את טלהאסי למחרת, ולכן היה צורך לפעול באותו יום.

17. אדם הקרוב לדן ולסידורי הילדים היה צריך לספק למארגנים מידע מעודכן על לוח הזמנים. ונדי הייתה מקור אפשרי למידע כזה, אבל אין במקורות הציבוריים הוכחה שהיא הייתה המקור בפועל. ([Court TV][5])

18. ונדי ודן החליפו בבוקר הרצח הודעות על הילדים ועל סידורי האיסוף. הדבר העניק לה מידע בזמן אמת על כך שהוא בטלהאסי ועל תוכניותיו באותו בוקר. ([https://www.wctv.tv][6])

19. רישומי הטלפון הראו שצ׳רלי התקשר לוונדי באותו בוקר.

20. באותו פרק זמן התקיימה שרשרת שיחות בין צ׳רלי, דונה וקייטי מגבנואה. התביעה יכולה לטעון שהשיחות היו תיאום, אך עצם השיחה המשפחתית אינה מגלה את תוכנה. ([https://www.wctv.tv][6])

 המניע ומאבקי המשמורת

21. בית המשפט דחה את בקשת ונדי להעביר את הילדים לדרום פלורידה.

22. הסדר המשמורת המשותפת עם דן מנע ממנה לעבור עם הילדים באופן חד צדדי.

23. בית המשפט לערעורים תיאר את ונדי, דונה, הארווי וצ׳רלי כמי שרצו שוונדי והילדים יעברו לדרום פלורידה.

24. דונה הציעה לדן סכום של כמיליון דולר כדי שיסכים למעבר.

25. על פי המסמכים שהוצגו, התשלום אמור היה להיות ממומן במשותף בידי בני משפחת אדלסון, לרבות ונדי וצ׳רלי.

הנקודות הללו מוכיחות מניע משפחתי חזק ועניין משותף בתוצאה, אך אינן מוכיחות הסכמה לרצח. 

26. בזמן הרצח עדיין התנהלו הליכים משפטיים וכספיים בין ונדי לדן.

27. דן העלה טענות בנוגע לאי גילוי נכסים ולסוגיות כספיות הקשורות לגירושין.

28. הוא ביקש להגביל את המגע של דונה עם הילדים ללא השגחה, לאחר שלטענתו אמרה דברים פוגעניים על אביהם.

29. הדיון בבקשה נגד דונה טרם התקיים בעת הרצח, ולא התקיים לאחר מותו. ([People.com][7])

30. דונה כתבה לוונדי לפני אחד הדיונים שעליה לתת את הופעת חייה ולהיות שחקנית טובה. ההודעה אינה קשורה ישירות לרצח, אך התביעה יכולה להשתמש בה כדי להציג דפוס של תכנון משפחתי ושל הצגת חזות מחושבת. ([Court TV][5])

31. לה קאס העיד שוונדי הייתה מרירה מאוד בעקבות דחיית המעבר וששנאתה לטלהאסי ולמצב עם דן הייתה נושא יומיומי.

32. הדבר עומד במתח עם עדותה של ונדי שלפני הרצח הייתה מרוצה בטלהאסי ואף תכננה פעילויות מקצועיות עתידיות שם. זוהי סתירה אפשרית בנושא המניע, לא הוכחה להשתתפות ברצח. ([https://www.wctv.tv][4])

33. ריברה העיד שהבין ממשתתפי הקשר כי משפחת אדלסון רצתה את מותו של דן כדי שוונדי והילדים יוכלו לעבור. זו ראיה למניע הקשר, אך ריברה לא העיד שוונדי דיברה עמו או נתנה לו הוראות. 

 הטלוויזיה בבוקר הרצח

34. בלוח השנה של ונדי נמצא רישום על תיקון הטלוויזיה בבוקר הרצח.

35. דונה היא שתיאמה את ביקור טכנאי חברת Geek Squad.

36. האחריות על הטלוויזיה הייתה רשומה על שמו של הארווי אדלסון.

37. הטלוויזיה הייתה מתנה מצ׳רלי לוונדי בעקבות הגירושין.

38. הטלוויזיה הייתה גם נושא לבדיחה החוזרת של צ׳רלי שלפיה רכישת טלוויזיה הייתה זולה יותר משכירת רוצח.

39. חלון הזמן של ביקור הטכנאי סיפק לוונדי הסבר מתועד למקום הימצאה בשעות שקדמו לרצח.

התביעה יכולה להציג זאת כהכנת אליבי משפחתית בעלת משמעות פנימית. ההגנה יכולה להשיב שזה היה תיקון רגיל שתועד בגלוי. ([acis-api.flcourts.gov][8])

40. לה קאס העיד שמסך הטלוויזיה נראה כאילו נפגע בכוונה ולא התקלקל באופן טבעי. זו התרשמות אישית שלו, לא ממצא פורנזי שהוכיח חבלה מתוכננת. ([Court TV][3])

 הנסיעה ליד זירת הרצח

41. לפני שנודע לה רשמית על הירי, ונדי נסעה ברחוב טרסקוט, שבו היה ביתו של דן.

42. היא הגיעה למחסום משטרתי ולסרטי משטרה בקרבת הבית.

43. שוטר שהיה במקום העיד כי ביתו של דן היה נראה מאזור המחסום.

44. השוטר העיד שהמכונית לא נעצרה כדי לשאול מה אירע ולא נעשתה פנייה לשוטרים.

45. ונדי לא התקשרה לדן לאחר שנתקלה במחסום.

46. היא גם לא התקשרה לגן הילדים כדי לברר אם אירע דבר הקשור לילדים.

47. היא המשיכה לחנות משקאות ולאחר מכן לארוחת צהריים עם חברות.

הנסיעה היא אחת הראיות הנסיבתיות החשובות ביותר מבחינת התביעה, משום שאפשר לטעון שוונדי בדקה אם התוכנית בוצעה. ההסבר שלה היה שבחרה בדרך זו בדרך לחנות ושידעה שהילדים נמצאים בבטחה בגן. אין ראיה ציבורית שהיא ראתה את דן או ידעה בוודאות מה התרחש בתוך הבית. ([https://www.wctv.tv][9])

 דבריה למשטרה וההתנהגות לאחר הרצח

48. בחקירתה ביום הרצח ונדי העלתה מיוזמתה את האפשרות שמשפחתה הייתה מעורבת והזכירה מיד את בדיחת הרוצח השכיר של צ׳רלי. התביעה יכולה לטעון שזהו ידע מוקדם או ניסיון לכוון מראש את החקירה. ההגנה יכולה לטעון שדווקא מסירת המידע מרצונה מלמדת על כנות ושיתוף פעולה. 

49. זמן קצר לאחר מותו של דן היא עברה עם הילדים לדרום פלורידה, ובכך קיבלה את התוצאה שבית המשפט מנע ממנה בחייו. תועלת מרצח היא מניע אפשרי, אך אינה כשלעצמה ראיה להסכמה לרצח. ([https://www.wctv.tv][9])

50. היא שינתה את שם המשפחה של הילדים ממרקל לאדלסון, שינתה גם את שמו האמצעי של הבן הבכור, ובהמשך נותק או צומצם מאוד הקשר בינם לבין הורי דן. התביעה יכולה להציג זאת כמחיקת זכרו של דן וכמימוש מטרות המשפחה. ונדי הסבירה שחלק מההחלטות נועדו להגן על הילדים ושניתוק הקשר עם הסבים התרחש בעקבות מאבק משפטי מאוחר יותר. ([Court TV][5])

 מהן הראיות החזקות ביותר להעמדה לדין

מתוך כל הרשימה, הגרעין המשמעותי ביותר לתיק נגד ונדי הוא הצירוף הבא:

1. עדות לה קאס שהיא סיפרה לו ברצינות שצ׳רלי בדק שכירת רוצח.

2. אמירתה לכאורה שרק אם משהו יקרה לדן תוכל לעבור.

3. השאלות המפורטות על נסיעתו של לה קאס ביום הרצח, והאפשרות שנועד לשמש חשוד חלופי.

4. ידיעתה על לוח הזמנים של דן והתקשורת עמו ועם צ׳רלי בבוקר הרצח.

5. סידור תיקון הטלוויזיה בידי בני המשפחה דווקא באותו בוקר, על רקע בדיחת הרוצח השכיר.

6. הנסיעה לזירת הרצח לפני שקיבלה הודעה רשמית.

7. המניע המשפחתי החריף, ההליך נגד דונה והכישלון להשיג את המעבר בדרכים משפטיות.

8. המעבר המיידי כמעט לדרום פלורידה לאחר מותו.

מבחינה משפטית, עדות לה קאס היא החלק הקרוב ביותר לראיה ישירה לידיעה מוקדמת. שאר התיק הציבורי הוא בעיקר מארג נסיבתי.

 החוסרים המשמעותיים בתיק הציבורי

אין כיום במקורות הפומביים:

1. הקלטה שבה ונדי מאשרת את הרצח או דנה בתוכנית.

2. הודעת טקסט, דואר אלקטרוני או מסמך שבו היא נותנת הוראה או הסכמה.

3. העברת כסף מוונדי לצ׳רלי, לקייטי או למתנקשים שנקשרה לרצח.

4. עדות של צ׳רלי, דונה, קייטי, גארסיה או ריברה שלפיה ונדי השתתפה בפגישה, אישרה את התוכנית או סיפקה להם ביודעין מידע.

5. קשר ישיר בין ונדי לבין המתנקשים.

6. ממצא פורנזי שמחבר אותה לביצוע.

7. הוכחה פומבית לכך שהמידע על נסיעתו המתוכננת של דן הגיע ממנה.

ונדי גם מסרה למשטרה את הטלפון והמחשב שלה ושיתפה פעולה בחקירה הראשונית. עובדות אלה יכולות לשמש את ההגנה, אף שאינן שוללות אפשרות של מעורבות. ([https://www.wctv.tv][9])

 המסקנה

יש במידע הציבורי תשתית נסיבתית משמעותית שבאמצעותה תובע יכול לנסות לבסס חשד סביר ואף לבקש כתב אישום, במיוחד אם עדותו של לה קאס נחשבת אמינה ואם שרשראות הטלפון כוללות מידע נוסף שאינו פומבי.

עם זאת, הביטוי חמישים ראיות מטעה. אין חמישים הוכחות עצמאיות לכך שוונדי הצטרפה לקשר. יש מספר קטן יותר של ראיות מרכזיות, שסביבן פוצלו עשרות פרטים נלווים. רובם מוכיחים מניע, הזדמנות, תועלת, התנהגות חריגה או חוסר עקביות. כדי להרשיע אותה כשותפה לקשירת קשר, התביעה תזדקק כנראה לחוליה נוספת שמראה ידיעה והסכמה, כגון מסר, הקלטה, נתון טלפוני מפליל יותר או עדות של אחד ממשתתפי הקשר.

 [AP News](https://apnews.com/article/cca5cb15b88a6d02106fca4e1e2293ed?utm_source=chatgpt.com)

 [AP News](https://apnews.com/article/f3c018b0fa71459af46e236db071a9f7?utm_source=chatgpt.com)

 [AP News](https://apnews.com/article/c3d95885a945be09cfa73d24a1071fbc?utm_source=chatgpt.com)

[1]: https://www.youtube.com/watch?v=AkgrYzowThY&utm_source=chatgpt.com "The best list of indicators for Wendi Adelson's co ..."

[2]: https://www.leg.state.fl.us/statutes/index.cfm?App_mode=Display_Statute&URL=0700-0799%2F0777%2F0777.html&utm_source=chatgpt.com "The 2025 Florida Statutes"

[3]: https://www.courttv.com/news/wendi-adelsons-ex-boyfriend-testifies-about-chilling-hitman-comment/ "Wendi Adelson’s ex-boyfriend testifies about chilling hitman comment | Court TV"

[4]: https://www.wctv.tv/2025/08/26/chilling-conversation-takes-center-stage-wendis-ex-testifies-donna-adelson-murder-trial/ "‘Chilling’ conversation takes center stage as Wendi’s ex testifies in Donna Adelson murder trial"

[5]: https://www.courttv.com/news/wendi-adelson-says-donna-adelson-micromanaged-my-life/ "Wendi Adelson says Donna Adelson ‘micromanaged my life’ | Court TV"

[6]: https://www.wctv.tv/2025/08/27/jury-asked-follow-detailed-communication-records-over-dan-markels-murder-donna-adelson-trial/ "Jury asked to follow detailed communication records over Dan Markel’s murder in Donna Adelson trial"

[7]: https://people.com/wendi-adelson-today-what-to-know-12021519?utm_source=chatgpt.com "Where Is Wendi Adelson Now? Inside Her Life 12 Years After Dan Markel's Death in a Murder-for-Hire Plot"

[8]: https://acis-api.flcourts.gov/courts/b82b30d5-bd3c-46d7-9451-1cb05e470873/cms/case/3a62f2be-e754-4148-9828-4d164944b578/docketentrydocuments/bf7ae58f-6b0b-41e6-87c6-5d0e06b1d176?utm_source=chatgpt.com "Filing  222658125 E-Filed 05/07/2025 06:08:45 PM"

[9]: https://www.wctv.tv/2023/10/27/live-blog-wendi-return-stand-second-day-brother-charlie-adelsons-murder-trial/ "LIVE BLOG: Charlie and Wendi’s exes take the stand in his murder-for-hire trial"

קארי ריידר ראוסון, בתו של הרוצח הסדרתי BTK, אושפזה באשפוז פסיכיאטרי אתמול אחרי התנהגות מפחידה ומטרידה.

 טרו קריים, חדשות מאתמול:

קרי ריידר ראוסון,  בתו של הרוצח הסדרתי BTK, אושפזה באשפוז פסיכיאטרי אתמול אחרי התנהגות מפחידה ומטרידה.

היא התקשרה למשטרה והודיעה שמישהו ירה והרג את שלושת ילדיה וזה לא היה ולא נברא וזאת בהמשך לשרשרת של התנהגויות מוזרות ואף מפחידות בחודשים האחרונים, שגרמו לכך שבעלה לשעבר ( הם התגרשו לפני שנתיים אחרי 20 שנות נישואים) הוציא צו הגנה נגדה. התגובות ברשתות נעות בין שאלה האם זה גנטי? לבין חמלה, הבנה שהגילוי שהיא גילתה על אבא שלה שהיא אהבה אותו וגידל אותה' היה משהו שהוא מעל יכולת אנוש לשאת. 

כתבתי פעם מאמר על btk, לא אחזור על כל הסיפור עכשיו' אומר בקצרה שהפסיכופט הזה רצח עשרה בני אדם בין 1974 ל 1991 בעיר ויצ'יטה קנזס' במעשי רצח שהיו מלווים בטקס פולחני של התעללות פיזית, ונפשית ומינית בקורבנות ובשיטת רצח מחרידה במיוחד. מאז שנתפס, במשך21 שנה, היא הייתה חזקה. ונתקה כל קשר עם אביה והפכה להיות פעילה לזכויות נפגעים של רוצחים סדרתיים, כשהיא כללה את בני המשפחה של הרוצחים בהגדרת הנפגעים. היא כתבה כתבה ספר על חייה בשנת 2019 ורק בשנה שעברה הייתה בנטפליקס סדרה דוקומנטרית של ארבעה פרקים על חייה וראיונות ארוכים איתה.

אם מישהו רוצה לינק למאמר על BTK הוא יכול לפנות אליי במסר ואני אתן לו לינק .

https://nypost.com/2026/07/28/us-news/btk-killer-dennis-raders-daughter-hit-with-domestic-violence-accusation-loses-custody-of-kids-after-claiming-they-had-been-shot/

https://www.imdb.com/title/tt38466379/

 

רובין לורנס

 טרו קריים ארה''ב: 30 שנה אחרי רצח רובין לורנס, רק גנאולוגית חובבת שהתנדבה לעזור למשטרה, מצאה באמצעות מחקר גניאולוגי במשך 3 שנים את הרוצח  

 רצח רובין לורנס נותר ללא פתרון במשך 30 שנה. מגבת רחצה עם כתם דם של הרוצח שנאספה מהזירה היתה נקודת המוצא לפענוח, מתנדבת שהתחקתה אחר כאלף וחמש מאות קרובי משפחה רחוקים ומחקר גניאולוגי של 3 שנים הובילו לבסוף אל איש מחשבים מניו יורק, שהודה ברצח.

בערב 18 בנובמבר 1994 שהתה רובין וור לורנס בביתה בספרינגפילד שבמחוז פיירפקס, וירג'יניה, עם בתה ניקול בת השנתיים. בעלה, אולי לורנס, מנהל בחברת תעופה, היה באותה עת בנסיעת עבודה באיי בהאמה.

רובין, בת 37, הייתה אמנית מוכשרת ובוגרת הפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת קרנגי מלון. בין הישגיה הייתה השתתפות ביצירת המדליה הראשונה של פרס מרטין לותר קינג לשלום ללא אלימות, שהוענקה לרוזה פארקס. בעת מותה עבדה בתחום הפרסום והקידום.

לאחר שבני משפחתה לא הצליחו ליצור עמה קשר, ביקש בעלה מחברים לגשת אל הבית. ב-20 בנובמבר הגיעה חברתה לורי לינדברג למקום. היא נכנסה דרך חלון הצמוד למרפסת האחורית ומצאה את ניקול משוטטת בבית לבדה. רובין נמצאה ללא רוח חיים בחדר השינה.

המשטרה קבעה כי רובין נרצחה כיומיים קודם לכן ונדקרה 49 פעמים. בחדר נמצאו סימנים למאבק קשה, וכבל הטלפון נחתך. החוקרים העריכו שהתוקף נכנס לבית דרך אותו חלון אחורי. ניקול לא נפגעה בגופה, אך נותרה בבית לבדה במשך כיומיים. מצבה עורר דאגה מיוחדת, משום שעברה השתלת כבד ונזקקה לתרופות קבועות.

בהתחלה החשד נפל על הבעל. העובדה שכסף, תכשיטים וחפצים יקרי ערך נותרו בבית חיזקה בתחילה את האפשרות שהרצח היה מכוון וכי רובין הכירה את התוקף. החוקרים בחנו את נישואיה וגילו כי בעלה ניהל קשר מחוץ לנישואים.

הנסיבות נראו חשודות: דווקא בסוף השבוע שבו היה מחוץ למדינה נרצחה אשתו. אלא שבדיקת האליבי שלו הפריכה את החשד. חוקרים נסעו לאיי בהאמה ואישרו כי היה בטיסה ובמלון שעליהם דיווח. גם האישה שעמה ניהל את הקשר נחקרה, ולא נמצאה ראיה הקושרת אותה למעשה. בני משפחתה של רובין אמרו כי למרות הגילוי על הרומן, הם מעולם לא האמינו שאולי היה מעורב ברצח.

החקירה נקלעה למבוי סתום, אך בזירה נשמר ממצא קטן שיתגלה לימים כמכריע. על מטלית רחצה בחדר האמבטיה נמצא כתם דם שלא היה שייך לרובין, לבעלה או לאנשים האחרים שנבדקו. החוקרים הפיקו ממנו פרופיל DNA והזינו אותו למאגר הפלילי הארצי של הבולשת הפדרלית. לא נמצאה התאמה.

השנים חלפו. לרוצח לא היו טביעות אצבע בזירה, איש לא ראה אותו ולא נמצא קשר ברור בינו לבין הקורבן. משפחת לורנס נאלצה לחיות עם האפשרות שזהותו לעולם לא תתברר.

בשנת 2019 פנתה המשטרה לחברת פרבון ננולאבס, המתמחה בניתוח DNA לצורכי חקירות. הפרופיל הגנטי מהזירה הושווה למאגרים גנאלוגיים שבהם אנשים מעלים מידע גנטי לצורך חקר מוצאם המשפחתי.

בניגוד למאגר משטרתי, שבו נדרשת בדרך כלל התאמה ישירה לאדם מסוים, גנטיקה גנאלוגית מאפשרת למצוא קרובי משפחה רחוקים ולבנות באמצעותם עצי משפחה. במקרה הזה נמצאו רק התאמות רחוקות מאוד.

חברת פרבון ננולאבס השוותה את פרופיל ה DNA שהופק מהראיה בזירת הרצח למידע במאגרי GEDmatch ו FamilyTreeDNA. החיפוש הניב רשימה של כאלף וחמש מאות התאמות רחוקות. אף אחת מהן לא הצביעה ישירות על סמרק. כדי להגיע אליו היה צורך לזהות את האנשים שמאחורי ההתאמות, לחקור את משפחותיהם ולבנות עצי משפחה המתפרסים על פני דורות רבים.

הפרסומים על פענוח רצח רובין לורנס אינם מוסרים את אחוז ה DNA המדויק שסטפן סמרק חלק עם כל אחד מהאנשים שנמצאו במאגרי הגנאלוגיה. גם אורכי המקטעים, מספר הסנטימורגנים ומספר הסמנים הגנטיים בכל התאמה לא פורסמו. לכן אי אפשר לומר בוודאות כמה DNA משותף נמצא אצל כל אדם.

מה שכן פורסם הוא שההתאמות היו לקרובי משפחה רחוקים מאוד, בעיקר בני דודים מדרגה רביעית עד שישית. לא נמצאו בני דודים מדרגה ראשונה או שנייה, שהיו יכולים להוביל אל סמרק במהירות רבה יותר.

חשוב להבחין בין הדמיון הכללי בין בני אדם לבין DNA משותף שמקורו באב קדמון. כמעט כל ה DNA של כל שני בני אדם דומה ממילא. מאגרי גנאלוגיה אינם מחפשים את הדמיון הכללי הזה, אלא רצפים רציפים שבהם שני אנשים ירשו את אותו מקטע מאב קדמון משותף.

אצל בני דודים מדרגה רביעית, שיעור ה DNA המשותף הצפוי מבחינה תיאורטית הוא כ 0.2 אחוז. אצל בני דודים מדרגה חמישית מדובר בכ 0.05 אחוז, ואצל בני דודים מדרגה שישית בכ 0.01 אחוז בלבד. אלה ממוצעים תיאורטיים. בפועל, בגלל החלוקה האקראית של הכרומוזומים בכל דור, שני קרובי משפחה באותה דרגת קרבה עשויים לחלוק כמויות שונות מאוד.

נתונים המבוססים על אנשים שאכן זוהו במאגרים מראים מספרים מעט גבוהים יותר, משום שהם כוללים בעיקר קרובים שבמקרה ירשו מקטע שניתן לזהותו. לפי נתוני 23andMe, בני דודים מדרגה רביעית שמזוהים כהתאמה חולקים בממוצע כ 0.27 אחוז מה DNA, ואילו אצל בני דודים מדרגה חמישית וקרובים רחוקים יותר הממוצע המדווח הוא כ 0.1 אחוז. נתוני 23andMe

גם מספר המקטעים המדויק שנמצא בתיק סמרק לא פורסם. אצל התאמות רחוקות כאלה מדובר בדרך כלל במספר קטן מאוד. בני דודים מדרגה רביעית עשויים לחלוק מקטע אחד, שניים או לעיתים כמה מקטעים. אצל בני דודים מדרגה חמישית או שישית, כאשר קיימת בכלל התאמה הניתנת לזיהוי, לעיתים קרובות מדובר במקטע יחיד.

לכן ההערכה הסבירה היא שאצל רבים מהאנשים שהופיעו ברשימת ההתאמות לסמרק נמצא בערך מקטע משותף אחד, ואצל חלקם שניים או מעט יותר. לא מדובר בעשרות רצפים ארוכים. להפך, הקושי נבע מכך שהמקטעים היו קצרים והקרבה המשפחתית הייתה רחוקה מאוד.

כל מקטע כזה עשוי לכלול מאות או אלפי סמנים גנטיים שנבדקו. במאגרי גנאלוגיה מקובל למדוד את אורך המקטע בסנטימורגנים, יחידה המתארת את הסיכוי להפרדה גנטית במהלך הרבייה. סף נפוץ לזיהוי התאמה הוא מקטע באורך של כשבעה סנטימורגנים הכולל מאות סמנים גנטיים, אם כי הסף המדויק משתנה בין מאגרים, תקופות וסוגי חיפוש.

גם קרובים אמיתיים אינם בהכרח מופיעים כהתאמה. כמחצית מבני הדודים מדרגה רביעית עשויים שלא לחלוק מקטע גדול מספיק לזיהוי. אצל בני דודים מדרגה חמישית ושישית הסיכוי שלא תימצא התאמה גדול עוד יותר. לכן הרשימה שקיבלה המשטרה לא הייתה רשימה של כל קרובי משפחתו הרחוקים של סמרק, אלא רק של אנשים שהעלו את ה DNA שלהם למאגרים המתאימים ושחלקו עמו לפחות מקטע שניתן לזהותו.

חברת פרבון העריכה בתחילה שסיכויי פתרון התיק אפסיים כמעט. הקרובים היו רחוקים מדי ומספר הצאצאים האפשריים היה עצום. העבודה הייתה אמורה לדרוש זמן ומשאבים רבים, בלי הבטחה שתוביל לתוצאה. למשטרה לא היה תקציב לעבודת נמלים כל כך נרחבת, שהוערכה באלפי שעות עבודה.

ליז, גנאלוגית חובבת שהתנדבה במשטרת מחוז פיירפקס וביקשה ששמה המלא לא יפורסם, החליטה בכל זאת לקבל על עצמה את המשימה. היא קיבלה רשימה של כאלף וחמש מאות בני אדם שחלקו מקטעים גנטיים קטנים עם בעל ה-DNA מהזירה. רובם היו קרובי משפחה בדרגות רביעית עד שישית.

במשך שלוש שנים וחצי חקרה ליז מסמכי לידה, נישואים, פטירה והגירה. בהדרגה בנתה שני עצי משפחה נפרדים, ששניהם הובילו לקרובי משפחה של האדם האלמוני.

היא הצליחה לבנות שני עצי משפחה נפרדים שהתבססו על שתי התאמות שנראו אמינות במיוחד. האנשים בשני העצים לא היו קרובים זה לזה באופן ישיר, אך שניהם היו קרובי משפחה של האדם שהשאיר את ה DNA.

החיפוש הצטמצם לבסוף לשם אחד: סטפן סמרק.

החיבור בין שני עצי המשפחה לא הותיר מיד רק אדם אחד, אלא יצר קבוצה מצומצמת של צאצאי הזוג המחבר. מהפרסומים אי אפשר לדעת כמה מועמדים היו בקבוצה הזאת לפני הסינון האחרון. CBS מציין רק שליז הגיעה בסופו של דבר ל״אדם בעל עניין״ אחד, סטפן סמרק, שהתאים בגילו ובמיקומו בזמן הרצח.

ליז קיבלה מחברת פרבון כאלף וחמש מאות אנשים שחלקו מעט DNA עם בעל הפרופיל האלמוני. ההתאמות החזקות ביותר היו רק ברמת בני דודים מדרגה רביעית עד שישית. זאת הערכת קרבה גנטית, ולא קביעה מדויקת של מספר הדורות.

השיטה בה השתמשה: משווים את ההתאמות גם זו לזו. אם כמה אנשים חולקים DNA עם האלמוני וגם חולקים DNA ביניהם, הם נוטים להשתייך לאותו אשכול משפחתי. אם קבוצה אחרת מתאימה לאלמוני אך אינה מתאימה לאנשי הקבוצה הראשונה, היא כנראה מייצגת ענף משפחתי אחר בדרך לרוצח. זו שיטת האשכולות המקובלת בתחום. הנהלים של משטרת אינדיאנה, למשל, מתארים השוואה בין כל ההתאמות, חלוקה לאשכולות וטריאנגולציה של מקטעים כרומוזומליים.

ליז לא הפכה את המקטעים עצמם ישירות לעצי משפחה. המקטעים אמרו לה אילו נבדקים כנראה שייכים לאותו ענף. אחר כך היא השתמשה בתעודות לידה, נישואין ופטירה, מפקדי אוכלוסין, מודעות אבל ומאגרים גנאולוגיים כדי לבנות לכל אשכול עץ רגיל ולהגיע לזוג אבות משותף.

במקרה הזה היא הצליחה לבנות שני עצים שלדבריה היו אמינים מאוד. כל אחד מהם התבסס על קרובים גנטיים אמיתיים של האלמוני, אך שני העצים עצמם לא היו קשורים זה לזה. היא חיפשה אפוא מקום שבו צאצא של העץ הראשון וצאצאית של העץ השני הקימו משפחה.

רגע ה"אאוריקה" הייתה מציאת אישה מן העץ האחד שנישאה לגבר מן העץ האחר. ילדי הזוג וצאצאיהם היו האנשים היחידים שאמורים לשאת יחד חומר גנטי משני הענפים. לכן החיפוש הצטמצם מאלף חמש אותו אנשים לכ 10 צאצאים של הזוג המסוים הזה.

מכאן עדיין צריך לרדת במורד העץ ולנפות לפי הנתונים הידועים: גבר, גיל מתאים, חי בשנת 1994, ובעל זיקה אפשרית לצפון וירג׳יניה. אם מתגלה למישהו מהם עבר פלילי זה מגדיל את החשד. סמרק היה בן 22 בעת הרצח ושירת בבסיס צבאי סמוך. גם תמונת המחזור שלו נמצאה דומה לקלסתר שנוצר על סמך הDNA, אבל זה היה רק חיזוק עקיף.

הגנאולוגיה כמובן לא הוכיחה באופן מוחלט שסמרק הוא הרוצח, אלא רק שלאחר פעולת אלימינציה בעמל רב, זה החשוד שנותר מבין צאצאי שני הענפים, זה האיש שכדאי לבדוק. ההוכחה הגנטית הגיעה רק לאחר שהמשטרה לקחה ממנו דגימת DNA והשוותה אותה ישירות לדגימה מזירת הרצח. התוצאה אישרה התאמה, ובנוסף הוא הודה.

במקביל נעזרה המשטרה בניתוח שניסה להעריך מתוך ה-DNA מאפיינים חיצוניים כלליים, כגון גוון עור, צבע עיניים ושיער ומבנה פנים משוער. אין מדובר בשחזור מדויק של פני אדם, ולכן האיור לא יכול היה לשמש הוכחה. עם זאת, כאשר איתרו החוקרים תצלום נעורים של סמרק, הם הבחינו בדמיון מסוים בינו לבין הדיוקן המשוער.

סמרק התגורר בניסקיונה שבמדינת ניו יורק. הוא היה נשוי לעורכת דין, אב לשני ילדים ומתכנת מחשבים, ללא עבר פלילי ידוע ואפילו ללא עבירות תנועה משמעותיות. בזמן הרצח היה חייל בן 22 שהוצב בבסיס פורט מאייר בארלינגטון, לא הרחק מביתה של רובין.

בספטמבר 2023 הגיעו שני חוקרים לביתו ללא הודעה מוקדמת. הם הציגו את עצמם, סיפרו שהם חוקרים תיק ישן משנות התשעים וביקשו ממנו למסור דגימת DNA. לדבריהם, סמרק לא נראה מופתע ולא שאל כמעט דבר. הוא חתם על טופס הסכמה ומסר את הדגימה בתוך דקות.

זמן קצר לאחר שהחוקרים עזבו התקשר סמרק והודיע כי הגיע לתחנת המשטרה המקומית כדי להסגיר את עצמו. בחקירתו הודה ברצח.

לדבריו, הוא לא הכיר את רובין ולא ידע מי מתגורר בבית. הוא יצא מהבסיס באותו ערב מתוך כוונה להרוג אדם כלשהו, בחר את הבית באקראי ונכנס אליו כשהוא רעול פנים ועוטה כפפות. בחקירה תיאר את המעשה כמכוון לחלוטין וכינה את עצמו רוצח סדרתי שהרג רק פעם אחת.

הודאתו לא הייתה סוף הבדיקה המדעית. כשבוע לאחר החקירה התקבלה התוצאה המעבדתית שקשרה את ה-DNA שלו לדם שנמצא על מטלית הרחצה. לדברי התביעה, ההסתברות לקבל התאמה כזאת מאדם שאינו סמרק הייתה נמוכה מאחת לשבעה מיליון.

באפריל 2024 קבע בית המשפט כי קיימת תשתית מספקת להמשך ההליך, וחבר מושבעים גדול הגיש נגד סמרק כתב אישום. משפחתה של רובין קיוותה למשפט פומבי שבו יוצגו מלוא הראיות והנסיבות. אולם ב-4 באוקטובר 2024 הודה סמרק ברצח מדרגה ראשונה במסגרת הסדר טיעון.

התביעה הסבירה כי ההסדר הבטיח הרשעה ועונש כבד, בלי הסיכונים הכרוכים בניהול תיק בן שלושים שנה, לאחר שחלק מהעדים מתו וזיכרונם של אחרים נחלש. בני המשפחה קיבלו את ההרשעה בהקלה, אך חלקם הביעו אכזבה מכך שלא נערך משפט מלא.

לקראת גזר הדין טענה הסנגורית כי בתקופת הרצח התמודד סמרק עם התמכרות לאלכוהול, שימוש בחומרים מעוררים והפרעה דו קוטבית מסוג 2 שעדיין לא אובחנה. היא טענה כי הודאתו והוויתור על משפט ביטאו קבלת אחריות. מנגד, החוקרים הצביעו על כך שבחקירתו הראשונה התקשה לבטא אמפתיה כלפי משפחת הקורבן והתמקד במחיר האישי שישלם.

ב-7 במרץ 2025 גזר עליו השופט דייוויד אובלון מאסר עולם, שמתוכו עליו לרצות 70 שנות מאסר, וכן קנס של מאה אלף דולר. השופט הגדיר את הרצח כאחד החמורים בתולדות מחוז פיירפקס.

עבור בני משפחתה של רובין, זיהוי הרוצח סיפק תשובה לשאלה שליוותה אותם כמעט שלושה עשורים, אך לא מחק את האובדן. ניקול, שהייתה פעוטה כאשר אמה נרצחה, גדלה כמעט ללא זיכרונות ישירים ממנה. קרובי המשפחה ניסו לשמר עבורה את דמותה של רובין באמצעות סיפורים, תצלומים ובעיקר יצירות האמנות שהותירה.

כתם הדם הקטן על מטלית הרחצה לא היה ראיה חדשה. הוא נשמר בידי המשטרה מאז 1994. מה שהשתנה היה יכולתם של החוקרים ללמוד ממנו יותר. שילוב בין שימור הראיות, התפתחות הטכנולוגיה ועבודתה העיקשת של מתנדבת הפך לבסוף רשימה של אלף וחמש מאות קרובים רחוקים לשם אחד, לדגימת DNA ולהודאה שסגרה תיק שנותר פתוח כמעט שלושים שנה.

לפי הודאתו לחוקרים, סטפן סמרק נכנס לבית דרך המרפסת האחורית כשהוא חובש מסכת סקי ועוטה כפפות עור. זהו פרט שמסר בעצמו בחקירתו, ולא ממצא המבוסס על עד ראייה.

החיים של לורנס ושל בעלה, עד שהכירו וכן מאז שהכירו והחתונה:

רובין איילין וור נולדה בשנת 1956 וגדלה בסירקיוז שבמדינת ניו יורק, לצד הוריה ושלושה אחים ואחיות. אביה, רוברט וור, היה ותיק מלחמת העולם השנייה והאדם השחור הראשון שנבחר למועצת העיר סירקיוז.

כבר בילדותה התבלטה באמנות. בגיל תשע זכתה בתחרות ציור, ובהמשך למדה מחול וציור. היא השלימה תואר באמנות באוניברסיטת קרנגי מלון. לאחר לימודיה השתתפה ביצירת התבנית למדליה הראשונה של פרס מרטין לותר קינג לשלום ללא אלימות, שהוענקה לרוזה פארקס.

רובין נישאה תחילה לגבר אחר והתגוררה עמו בקונטיקט. הנישואים נקלעו למשבר ולבסוף הסתיימו בגירושים. בשנת 1987, בתקווה להתחלה חדשה, היא עברה לוושינגטון עם חברתה לורי לינדברג והתקבלה לעבודה במחלקת הקידום של חברת מרצ'נטס טייר במנסס. בהמשך התקדמה לתפקיד מנהלת קידום ומסחור. כתבת וושינגטון פוסט משנת 1995

חייו של אולי לפני ההיכרות

על ילדותו, לימודיו וראשית דרכו של אולי לורנס הבן כמעט שלא פורסם מידע. ידוע שגם הוא היה גרוש כשנוצר הקשר בינו לבין רובין. הוא היה מבוגר ממנה בכחמש שנים. בעת מותה היה כבן 42, וכעבור כחמישה חודשים תואר בעיתונות כבן 43.

אולי בנה קריירה בענף התעופה. עד 1994 כבר כיהן כסגן נשיא למשאבי אנוש בחברת יו אס אייר, שמשרדיה היו באזור קריסטל סיטי שבווירג'יניה. מכריהם תיארו אותו כאדם רגוע, אדיב, שקט ובטוח בעצמו.

ההיכרות בשנת 1986

רובין ואולי נפגשו בשנת 1986, כאשר רובין ביקרה ידיד משותף בוושינגטון. במהלך אותו סוף שבוע הם רכבו יחד על אופניים, שיחקו טניס ושוחחו. אולי סיפר מאוחר יותר כי היה זה סוף שבוע מהנה וכי רובין מצאה חן בעיניו.

באותו זמן רובין עדיין הייתה בנישואיה הראשונים ולכן חזרה לביתה בקונטיקט. רק לאחר גירושיה ומעברה לוושינגטון בשנת 1987 החלו השניים לצאת באופן קבוע.

הקשר נמשך כשנתיים. מאחר ששניהם כבר חוו גירושים, הם החליטו שלא למהר לחתונה והתגוררו יחד תחילה. הם בחרו בית ברחוב רסקה בספרינגפילד, שהיה ממוקם בערך באמצע בין מקום עבודתו של אולי בקריסטל סיטי לבין מקום עבודתה של רובין במנסס.

לאחר כמה חודשי מגורים משותפים הציע אולי לרובין נישואים במהלך ארוחת ערב שקטה במסעדה במרכז וושינגטון.

החתונה וחיי המשפחה

השניים נישאו בסוף דצמבר 1989 בטקס ביתי קטן בנוכחות בני משפחה וחברים. CBS מציין שהחתונה נערכה בערב השנה החדשה, ואילו כתבה שפורסמה בוושינגטון פוסט חודשים ספורים לאחר הרצח הציבה אותה חמישה ימים לאחר חג המולד. כלומר, קיימת בין המקורות אי התאמה של יום אחד בלבד.

בני המשפחה תיארו את האירוע כחם ומרגש ואת בני הזוג כמאושרים מאוד. כלפי חוץ נראו חייהם יציבים. הם עבדו, טיפלו בבית, ביצעו בו שיפורים וטיפחו את החצר.

כשלוש שנים לאחר החתונה נולדה בתם ניקול, כנראה במהלך 1992. ניקול עברה השתלת כבד זמן קצר לאחר לידתה ונזקקה לתרופות לדיכוי מערכת החיסון, ולכן מצבה הבריאותי דרש טיפול והשגחה מיוחדים.

בעת רצח אמה בנובמבר 1994 הייתה ניקול בת שנתיים. היא לא הייתה תינוקת בת כמה חודשים, כפי שמשתמע מכמה ניסוחים שגויים, אלא פעוטה בת שנתיים. תחקיר CBS

לאחר הרצח עבר אולי להתגורר באלכסנדריה עם ניקול והמטפלת שלה. הוא התקשה לשוב לבית שבו אירע הרצח, וכבר 16 ימים לאחר מכן חתם על מסמכים למכירתו. אולי גידל את ניקול והמשיך במשך השנים להתעניין בחקירה וליצור קשר עם החוקרים.

לימים הוא נישא מחדש, פרש מעבודתו ועבר להתגורר בדרום צרפת. בשנת 2023, לאחר שנמסר לו שסטפן סמרק נעצר, אמר שהידיעה עוררה מחדש את תחושות האובדן והאבל.

לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

הסבר מדעי:

סנטימורגן (cM) הוא יחידת המידה המרכזית המשמשת בגנאלוגיה גנטית למדידת אורכם של מקטעי DNA ולקביעת קרבה משפחתית. יחידה זו מתארת את ההסתברות להתרחשותו של שחלוף גנטי (Recombination) במהלך חלוקת התא (מיוזה) המתרחשת בעת יצירת תאי הרבייה.

הגדרה מדויקת: \(1\text{ cM}\) מייצג סיכוי של \(1\%\) לכך ששני אתרים (סמנים) הממוקמים לאורך הכרומוזום ייפרדו זה מזה במהלך דור אחד של תורשה.

משמעות גופנית: מאחר ששיעור השחלופים שונה באזורים שונים בגנום, אין יחס המרה קבוע ומדויק. עם זאת, בממוצע בבני אדם, מרחק של \(1\text{ cM}\) מקביל לכמיליון זוגות בסיסים (\(1\text{ Mb}\)) של DNA.

שימוש בגנאלוגיה: ככל שאורך המקטעים (הנמדד בסנטימורגנים) חופף וגדול יותר בין שני אנשים, כך הם חולקים אב קמאי משותף קרוב יותר בזמן.

   

 

גרג סמארט

 טרו קריים אמריקני: רצח גרג סמארט: כשמורה בת 22  למדיה ווידאו בתיכון משכנעת תלמיד בן 15 לרצוח בשבילה את בעלה.

פרשת פמלה סמארט הייתה אחד מתיקי הרצח הראשונים בארצות הברית שבו המשפט שודר בטלוויזיה מתחילתו ועד סופו. היא נחרתה בזיכרון הציבורי כסיפור על אישה צעירה שפיתתה נער לרצוח את בעלה. מקרה של נישואים שהתפרקו במהירות, יחסי כוח בין עובדת בית ספר בת 22 לנער בן 15, מערכת של סודות ואיומים רגשיים, חבורת נערים שפעלה כתא שמהדהד את הרעיון ונותן את האומץ לחצות גבולות בקיצוניות, ומבוגרת שהייתה משוכנעת ביכולתה לתמן לא רק חבורת בני 15 אלא את כל העולם ושאם תיתפס, המילה שלה תגבר על המילה שלהם.

 

פמלה וגרג לפני שהכירו

פמלה אן ווג'ס נולדה בפלורידה בשנת 1967 וגדלה באזור מיאמי. משפחתה עברה לדרי שבניו המפשייר כשהייתה בחטיבת הביניים. בתיכון היא הייתה תלמידה טובה חובבת מוסיקה וסרטים, השתתפה בעידוד קבוצות הספורט והצטיירה כחברותית, מוחצנת ושאפתנית. לאחר הלימודים שבה לפלורידה ולמדה תקשורת באוניברסיטת פלורידה סטייט. היא התמחתה בתחנת טלוויזיה מקומית והגישה תוכנית רדיו שעסקה במוזיקת מטאל. שאיפתה המוצהרת הייתה להשתלב בעולם השידור והתקשורת, חלמה להיות שדרנית חדשות בתחנת טלויזיה מרכזית ולא להישאר בתפקיד מנהלי קטן בעיירה בניו אינגלנד.  

החומרים הביוגרפיים מציגים אותה כאישה שאהבה תשומת לב, תכנון, סדר ושליטה באופן שבו היא נראית בעיני אחרים, שאפתנית, מרוכזת בתדמיתה, זקוקה להערצה. תכונות כאלה אינן מסבירות כשלעצמן רצח ואינן מוכיחות הפרעת אישיות, אבל חשיבותן היא רק בכך שהן משתלבות מאוחר יותר בהתנהגות מתועדת: רצון לנהל את הסיפור, ביטחון ביכולתה לשכנע אחרים ודאגה רבה לאופן שבו תיתפס בציבור.  

גרגורי סמארט, שכונה גרג, גדל בניו המפשייר במשפחה מקומית. הוא אהב מוזיקת רוק ומטאל, ניגן בגיטרה ונהנה מפעילויות כמו טיולים, סקי ודיג. לאחר מכן פנה למסלול חיים שגרתי יותר והחל לעבוד כסוכן ביטוח, תחום שבו עבד גם אביו. בני משפחתו וחבריו תיארו אותו כאדם חברותי, אדיב  ובעל ציפיות רגילות למדי: עבודה יציבה, בית, נישואים ובהמשך ילדים. 

ההיכרות, האהבה והמעבר לחיי נישואים

פמלה וגרג נפגשו במסיבת ראש השנה האזרחית בסוף 1986, בעת שפמלה ביקרה בניו המפשייר בחופשת הלימודים. החיבור הראשוני ביניהם התבסס בין היתר על אהבתם המשותפת למוזיקת מטאל. בתוך זמן קצר הם החלו לצאת בקביעות. גרג עבר לפלורידה וחי עם פמלה בזמן שסיימה את לימודיה, ולאחר סיום התואר חזרו יחד לניו המפשייר. הם נישאו ב־7 במאי 1989 והתגוררו בדירה שכורה במתחם בתים בדרי, סמוך למשפחתו של גרג. היו להם שתי מכוניות וכלב קטן ששמו נבחר בהשראת להקת ואן היילן.  

כבר במהלך השנה הראשונה החלו להופיע פערים. גרג השתלב בעולם הביטוח, הסתפר ואימץ הופעה שמרנית ומקצועית יותר. בעיני פמלה, לפי תיאורים שנמסרו לאחר מכן, הוא התרחק מן הדמות הצעירה והמרדנית שאליה נמשכה בתחילת הקשר. היא עצמה התקשתה למצוא משרה בתחום השידור שתאמה את שאיפותיה. במקום עבודה בטלוויזיה קיבלה משרה בשירותי התקשורת של מחוז חינוך באזור המפטון, שבה עסקה בהפקת סרטונים, ציוד תקשורת וחומרי הסברה. 

המשבר החריף לאחר שגרג סיפר לפמלה כי קיים מפגש מיני קצר עם אישה אחרת במהלך נסיעת עבודה. פמלה העידה שהדבר פגע בתחושת החשיבות שלה ובאמונה שלה בו, והנושא חזר במריבות ביניהם. עם זאת, גרג לא פעל כאדם המבקש לסיים את הנישואים. זמן קצר לפני מותו הוא דיבר עם משפחתו על חגיגת יום הנישואים הראשון ועל חופשה אפשרית בפלורידה. מצב זה חשוב להבנת מה שקרה בהמשך, פמלה תיארה לנערים נישואים חסרי מוצא, אבל מבחינת גרג נראה כי עדיין התקיימה אפשרות לפיוס.  

מקום העבודה שבו הפכה המבוגרת לחלק מחבורת הנערים:

בסתיו 1989 עבדה פמלה סמארט כמנהלת שירותי המדיה של יחידת בתי הספר האזורית מספר 21 בניו המפשייר, שהעניקה שירותים בתחום המדיה והציוד האורקולי לאחד עשר בתי ספר, ובהם תיכון וינקונט. היא לא הייתה מורה ולא נמנתה עם סגל ההוראה של התיכון. לצד תפקידה המקצועי היא השתתפה כמבוגרת מתנדבת בתוכנית Project Self Esteem, תוכנית חינוכית למניעת שימוש בסמים ולהתמודדות עם לחץ חברתי. שם הכירה את התלמידים בילי פלין וססיליה פירס,  שניהם בני 15. בהמשך עבדו פמלה, פלין ותלמידים נוספים על סרטון פרסומת למיץ תפוזים לתחרות תלמידים. פלין החל להגיע לעיתים קרובות למשרדה. הוא ופמלה חלקו עניין במוזיקת מטאל ובנגינה בגיטרה, והיא נתפסה בעיניו כמבוגרת יוצאת דופן שאינה מדברת אליו מלמעלה.

  

פלין תיאר לאחר שנים שפמלה העניקה לו תחושה שיש מי שמבין אותו, מקשיב לו ומנחם אותו. פמלה הייתה אמנם צעירה יחסית ונראתה קרובה בגילה לתלמידים, אך הפער המוסדי וההתפתחותי היה משמעותי: היא הייתה מבוגרת נשואה ובעלת תפקיד בבית הספר, והוא היה תלמיד בן 15. האחריות לשמירת הגבול הייתה שלה. 

 

דבר אחד הוביל לדבר אחר… בפברואר או במרץ 1990 הפך הקשר לקשר מיני אסור. פמלה הודתה במהלך המשפט בקיום הקשר, אך טענה מאוחר יותר כי פלין פעל לרצוח את גרג לאחר שהיא ניסתה לסיים את הרומן ולשקם את נישואיה. פלין מסר גרסה הפוכה: לדבריו, פמלה היא שהציגה את גרג כמכשול היחיד המונע מהם להיות יחד. חבר המושבעים קיבל את גרסת פלין ושאר עדי התביעה.

 

מן הרומן אל ההחלטה לרצוח

על פי הממצאים שאושרו בערעור, זמן קצר לאחר תחילת הקשר אמרה פמלה לפלין כי כדי שהקשר ביניהם יוכל להימשך, גרג חייב למות. פלין העיד שהיא סיפרה לו שגרג פוגע בה, שלא תוכל פשוט להתגרש ממנו ושבגירושים היא עלולה לאבד את הבית, הרכוש, הכסף והכלב. היא גם השתמשה במניפולציה פסיכולוגית, איימה, לפי עדותו, לסיים את הקשר אם לא יעשה זאת. 

 

הנקודה המרכזית אינה שפמלה הציגה טיעון הגיוני ששכנע את פלין כי רצח הוא פתרון סביר. היא בנתה עבורו מציאות רגשית שבה אהבתה תלויה בפעולה שלו. מבחינתו, על פי עדותו, היא הייתה האישה המבוגרת והנערצת שבחרה בו, אהבתו הראשונה והראשונה שאיתה טעם את טעם הריגוש המיני מתממש. היא נתנה לו תחושת חשיבות והציבה לפניו מבחן נאמנות קיצוני. המסר היה למעשה שכל עוד גרג חי, לא נוכל להיות יחד, אם אתה באמת אוהב אותי, תוכיח זאת.

זה בדיוק דפוס הגרומינג, יצירת אמון באמצעות עניין משותף ותשומת לב מיוחדת, מעבר הדרגתי לסודות ולקשר מיני, הפיכת הקשר למרכיב מרכזי בזהותו של הצעיר, ולבסוף שימוש בפחד מאובדן הקשר כדי להשיג ציות גם כשהבקשות קיצוניות ופליליות. מחקרים על גרומינג מתארים לעיתים קרובות רצף של בניית אמון, מילוי צרכים רגשיים, יצירת סודיות, מיניות ושליטה. 

פלין לא היה חסר יכולת להבין את האיסור המוסרי והפלילי. הוא התלבט, השתתף בתכנון וגייס אחרים. אבל יכולתו לבחור אינה מבטלת את העובדה שפמלה הפעילה עליו כוח שאינו קיים בין שני בני גיל שווים. אפשר לומר בו זמנית שהוא היה אחראי למעשה ושהוא נוצל בידי מבוגרת שהבינה את תלותו בה.

כיצד צורפו הנערים האחרים

פלין שיתף בתוכנית את חבריו פטריק פיט רנדל ואת ואנס ג'יי אר לטיים. נער נוסף, ריימונד פאולר, הצטרף לחלק מן ההכנות ולנסיעה בליל הרצח. עבורם לא פעלה אותה מניפולציה רומנטית שפעלה על פלין. לפי פסק הדין, פלין אמר לחבריו שפמלה תשלם לכל אחד מהם 500 דולר. לצד הכסף פעלו גם נאמנות קבוצתית, הרצון לעזור לחבר והנטייה של חבורה צעירה לחזק החלטות קיצוניות שאדם לבדו אולי היה נסוג מהן. 

מחקרים על קבלת החלטות בגיל ההתבגרות מראים כי נוכחות חברים ותחושת תגמול חברתי עלולות להגביר נכונות ליטול סיכונים. אין בכך הסבר מלא לרצח ואין בכך פטור מאחריות. במקרה סמארט הדבר מסביר כיצד רעיון שהגיע מן הקשר הפרטי בין פמלה לפלין הפך לפרויקט קבוצתי. כל נער ראה שגם האחרים משתתפים, האחריות התפזרה בין כמה אנשים, וההיסוס האישי נחלש. 

פמלה לא הסתפקה, לפי הראיות, באמירה כללית שהיא רוצה שגרג ייעלם. היא גם נתנה הוראות בימוי מפורטות, כיצד תיראה הזירה, כיצד יוצג האירוע כפריצה וכיצד היא עצמה תהיה במקום אחר. היא מסרה מידע על הבית, דנה עם הנערים בסיפור הכיסוי ואמרה  להם לקחת רכוש מהבית כדי לחזק את מראית העין של שוד. באחד הלילות באפריל יצאו פלין ופאולר לכיוון הבית, אך נסוגו לאחר שראו את רכבו של גרג במקום. לאחר הכישלון גויסו רנדל ולטיים באופן פעיל יותר.  

עצם הכישלון של הניסיון הראשון חשוב מבחינה פסיכולוגית. היה לפמלה ולנערים זמן לעצור, לחשוב ולוותר. במקום זאת הם המשיכו בתכנון. הדבר מחליש את האפשרות שמדובר בהתפרצות רגעית ומחזק את המסקנה שמדובר בתהליך מתמשך שבו המטרה נעשתה בהדרגה ממשית ונורמלית בתוך הקבוצה.

הרצח: 

אחר הצהריים של 1 במאי הסיעה פמלה את פלין, רנדל ולטיים כדי לאסוף מכונית שבה ישתמשו בשעת הרצח. במהלך הנסיעה, על פי עדויותיהם, דיברה עמם על התוכנית ואף ביקשה עצות כיצד עליה להגיב כשתחזור הביתה ותגלה את גופתו של בעלה. לאחר מכן הסיעה את פלין בחזרה לאזור מגוריו ונסעה לישיבת בית ספר בהמפטון. נוכחותה בישיבה סיפקה לה אליבי פיזי לזמן הרצח.  

ארבעת הנערים נסעו לדרי. פלין ורנדל נכנסו לדירה, בעוד לטיים ופאולר המתינו במכונית. השניים הפכו את תכולת הבית כדי ליצור מראה של פריצה והמתינו לשובו של גרג. כשהגיע הביתה הם השתלטו עליו, ופלין ירה בו למוות. האירוע התרחש שישה ימים בלבד לפני יום הנישואים הראשון של בני הזוג.  

פמלה שבה בסביבות השעה עשר וחצי בלילה. היא מצאה את הבית הפוך ואת גרג ללא רוח חיים, יצאה מן הדירה ופנתה לשכנים, שהזעיקו את המשטרה. בשלב הראשון נראה האירוע כמו פריצה שהסתבכה: הבית היה מבולגן, רכוש נלקח והכלב הושאר במרתף. העובדה שפמלה הייתה בישיבה במרחק עשרות קילומטרים מן הבית הקשתה בתחילה לראות בה את מבצעת הרצח. 

 

הסדקים בסיפור הכיסוי

סיפור הפריצה לא החזיק מעמד. נערים הם גרועים בשמירת סודות. מידע על מעורבות הנערים החל להסתובב בקרב צעירים בסיברוק. אחד הנערים סיפר לאחרים, והמידע הגיע לאביו של לטיים. האב גם גילה כי אקדח שהיה ברשותו עשוי להיות הנשק ששימש לרצח והעביר אותו למשטרה. בהמשך התברר כי הנשק נלקח, הוחזר למקומו ונוקה לאחר המעשה.  

בתחילת יוני התמקדו החוקרים בפלין, רנדל ולטיים. לאחר ניסיון קצר להתרחק מן האזור הם הסגירו את עצמם, ובאמצע יוני כבר הוחזקו בקשר לרצח. בשלב זה החקירה עברה מפריצה אקראית לקשר בין הנערים לבין פמלה.  

ססיליה פירס הייתה החוליה שהובילה ישירות אל פמלה. היא הייתה תלמידה ומתמחה שעבדה עם פמלה, ביקרה בביתה ושמעה חלק מן השיחות על הרצח. בתחילה הכחישה בפני המשטרה שהיא יודעת דבר. לאחר מעצר הנערים, וכאשר שמעה כי נערה נוספת עלולה להיעצר, חזרה למשטרה ב־14 ביוני וסיפרה על חלקה של פמלה. היא הסכימה להקליט שיחות טלפון ולשאת מכשיר הקלטה בפגישות עמה. 

בשיחות שהוקלטו ב־12 וב־13 ביולי ניסתה פמלה לגרום לססיליה להמשיך לשקר. היא הזהירה אותה שאם תספר את האמת היא עלולה להיחשב שותפה לרצח. היא דיברה על כך שהנערים ביצעו את האירוע כך שייראה כפריצה, והביעה דאגה שאחד מהם יישבר ויודה. היא גם הסבירה כי אם תיעצר, תודה בקשר עם פלין אך תכחיש כל ידיעה על התוכנית. 

אחד הקטעים המשמעותיים ביותר מבחינה פסיכולוגית היה ביטחונה בכך שהרשויות יעדיפו את גרסתה. היא השוותה בין נער הנמצא בכלא וצפוי לעונש כבד לבין עצמה, אישה בעלת מוניטין מקצועי ותפקיד חינוכי, והניחה שהכחשתה תיתפס כאמינה יותר. זהו אולי המפתח להבנת המנטליות שלה יותר מכל ספקולציה על שאיפה לפרסום. היא חשבה במונחים של פערי מעמד: המבוגרת המכובדת מול הנערים הבעייתיים. אותם פערים שאפשרו לה להשפיע עליהם, כך האמינה, יאפשרו לה גם להתנער מהם לאחר מעשה.  

פמלה נעצרה ב־1 באוגוסט 1990. בינואר 1991 הודו פלין, רנדל ולטיים בעבירות מופחתות במסגרת הסדרים והסכימו להעיד נגדה. כך נבנה תיק התביעה משלושה מרכיבים שהשתלבו זה בזה: עדויות הנערים על התכנון, עדותה של ססיליה על השיחות שקדמו לרצח וההקלטות שבהן פמלה ניסתה לשמר את סיפור הכיסוי.  

המשפט והמחלוקת על הראיות

משפטה של פמלה החל במרץ 1991 וזכה לסיקור חריג. הוא נחשב למשפט הרצח הראשון בארצות הברית ששודר בטלוויזיה ברציפות מתחילתו ועד סופו. התביעה הציגה אותה כמבוגרת שהשתמשה באהבה, במיניות ובאיום בדחייה כדי לשלוט בפלין. ההגנה טענה שהנערים התאימו את עדויותיהם לעסקאות שקיבלו ושפלין רצח את גרג מיוזמתו לאחר שפמלה ביקשה להפסיק את הקשר.

  

פמלה הודתה בקשר עם פלין אך הכחישה שתכננה את הרצח או ידעה עליו. ההגנה הצביעה על איכותן הירודה של חלק מן ההקלטות ועל האינטרס של הנערים להטיל עליה את עיקר האשמה. מנגד, ההקלטות הראו כי ידעה פרטים על סיפור הפריצה, חששה מהודאה של אחד המשתתפים וניסתה לשכנע את ססיליה להמשיך לשקר. בנוסף העידו אנשים שססיליה סיפרה להם עוד לפני הרצח על אישה בשם פמלה המחפשת מי שיהרוג את בעלה.  

ב־22 במרץ 1991 הרשיע חבר המושבעים את פמלה בסיוע לרצח מדרגה ראשונה, בקשירת קשר לרצח ובשיבוש עדות. היא נידונה למאסר עולם ללא אפשרות שחרור על תנאי. בית המשפט העליון של ניו המפשייר דחה את ערעורה בשנת 1993 וקבע כי למרות הסיקור התקשורתי העצום לא הוכח שחבר המושבעים שנבחר היה מוטה בפועל.  

פלין ורנדל הורשעו ברצח מדרגה שנייה ונידונו ל־28 שנות מאסר עד מאסר עולם. שניהם שוחררו על תנאי בשנת 2015. לטיים ופאולר, שתפקידיהם היו מצומצמים יותר, שוחררו קודם לכן. פמלה נותרה היחידה מבין המעורבים המרצה עדיין מאסר. ההבדל נובע בעיקר מכך שהנערים הודו, שיתפו פעולה והורשעו בעבירות שאפשרו שחרור על תנאי, בעוד הרשעתה של פמלה ברצח מדרגה ראשונה כשותפה נשאה עונש חובה של מאסר עולם ללא שחרור. 

 

מה הביא את פמלה לעשות זאת?

אין בדיקה פסיכיאטרית מוסכמת המאפשרת לקבוע שפמלה סבלה מנרקיסיזם, פסיכופתיה או הפרעת אישיות אחרת. כינויים כגון מלכת הקרח או סוציופתית היו חלק מן הסיקור ומן המאבק המשפטי, ולא אבחנות שאפשר לבסס עליהן את הסיפור. התנהגות פלילית מחושבת אינה מוכיחה כשלעצמה הפרעה נפשית.

עם זאת, מן הראיות עולה צירוף של כמה מנגנונים פסיכולוגיים.

ראשית, היא התקשתה להשלים עם אובדן שליטה. בגידתו של גרג הייתה לא רק פגיעה רגשית אלא גם פגיעה במעמדה בתוך הנישואים. במקום לקבל גירושים, אי ודאות כלכלית או כישלון אישי, היא חיפשה פתרון שישאיר בידיה את הבית, את התדמית ואת האפשרות להתחיל קשר חדש.

שנית, היא הפכה את פלין לאמצעי. היא העניקה לו קִרבה, חשיבות ותחושה שהוא נבחר על ידה, אך התנתה את המשך הקשר בהסרתו של גרג. זהו שימוש בצורך רגשי של אדם אחר כמנוף תוך ניצול תמימותו. אהבה הפכה למטבע והפרידה לאיום.

שלישית, היא יצרה הצדקה מוסרית פנימית. לפי עדויות הנערים, גרג הוצג כאדם פוגע שלא יאפשר לה לעזוב וע"י הרצח הם עושים מעשה טוב, מצילים אשה שפוגעים בה. כך יכול פלין לראות את עצמו לא כרוצח למען רומן, אלא כמי שמציל אישה שהוא אוהב. זהו תהליך של מסגור מחדש: הקורבן הופך למכשול או לתוקפן, והפגיעה בו מוצגת כמעשה הכרחי.

רביעית, היא הרחיקה את עצמה מן הביצוע. היא לא הייתה בזירה ולא ירתה. מרחק זה אפשר לה כנראה ליצור חלוקה מלאכותית בין התכנון לבין המעשה עצמו. בשנת 2024, לאחר עשרות שנים של הכחשה, היא אמרה בראיון כי בשעתו  הסיטה את האשמה מאחרים ונאחזה בהיגיון מעוות שלפיו מאחר שלא נכחה במקום ולא לחצה על ההדק, לא הייתה אחראית באמת. היא הצהירה אז שהיא מקבלת אחריות מלאה למותו של גרג, אף שעדיין לא מסרה הודאה מפורטת בכל העובדות שבהן הורשעה. 

חמישית, היה בהתנהגותה ביטחון עצמי חריג ביכולתה לשלוט בנרטיב. היא הכינה אליבי, בנתה זירת פריצה, תכננה כיצד תגיב וניסתה לאחר מכן לתאם גרסאות. ההקלטות מראות שהאמינה כי סמכותה ותדמיתה יגנו עליה. זה לא היה רק אובדן שליטה רגשי, אלא גם חישוב קר שהתבסס על הערכת חסר של הנערים, של ססיליה ושל יכולת המשטרה לחבר בין הראיות.

מדוע פלין עשה זאת?

גם את פלין אסור לצמצם לדמות של נער מהופנט שאין לו רצון משלו. הוא הבין שמדובר ברצח, השתתף בניסיון מוקדם, גייס חברים וביצע את המעשה. אחריותו המשפטית והמוסרית ממשית.

אבל הוא גם היה נער בן 15 שנכנס למערכת יחסים סודית עם מבוגרת בעלת סמכות. לדבריו היא נעשתה למרכז חייו, והמשך אהבתה הותנה במעשה. רבים שיזכרו באהבה ראשונה ועוד עם מין בגיל 15, יבינו את אובדן המחשבה ההגיונית שיכול להגרם. כאשר מצרפים לכך את נוכחות החברים, ההבטחה לכסף, הרצון להוכיח בגרות ונאמנות, והסיפור שלפיו הוא מציל אותה מבעל פוגע, אפשר להבין כיצד מחסומים מוסריים שהיו אמורים לעצור אותו נשחקו בהדרגה.

ההסבר אינו שפלין היה טיפש. אנשים, ובמיוחד מתבגרים, יכולים לדעת באופן מופשט שדבר מסוים אסור ובכל זאת לפעול בניגוד לידיעה כאשר הזהות, האהבה, השייכות והפחד מדחייה פועלים יחד. המניפולציה אינה מוחקת את האחריות, והאחריות אינה מוכיחה שלא הייתה מניפולציה.

כיום:

במשך עשרות שנים טענה פמלה שלא תכננה את הרצח. בשנת 2024 קיבלה לראשונה אחריות מלאה למותו של גרג ואמרה כי השתמשה בהסטת אשמה כמנגנון התמודדות. בני משפחתו של גרג טענו שגם ההצהרה הזאת התחמקה מן השאלה מה בדיוק עשתה כדי לגרום לרצח. בשנת 2025 דחתה מושלת ניו המפשייר קלי איוט את בקשתה לקיים דיון בהקלה בעונש. בתחילת 2026 הגישו עורכי דינה עתירה חדשה לביטול ההרשעה, בטענה בין היתר שהסיקור התקשורתי ותמלילי ההקלטות פגעו בהוגנות המשפט. המדינה ביקשה לדחות את העתירה. נכון ליולי 2026, פמלה ממשיכה לרצות מאסר עולם במתקן בדפורד הילס בניו יורק. 

בסופו של דבר, הפסיכולוגיה של הפרשה אינה מסתכמת באישה כריזמטית שהפעילה קסם מסתורי על נערים חסרי דעת. מדובר במערכת כוח קונקרטית: מבוגרת סמכותית שבנתה קשר אסור עם נער, הפכה את אהבתה לתגמול ואת נטישתה לעונש, הציגה את בעלה כמכשול, שילבה את חבריו של הנער באמצעות כסף ונאמנות קבוצתית, והאמינה כי לאחר המעשה תוכל לנצל את מעמדה כדי למחוק את חלקה. הכשל הגדול שלה היה אותה תחושת עליונות, היא חשבה שהנערים הם כלים שאפשר להפעיל ואחר כך להשליך ושהיא יותר חכמה מכולם, כולל המשטרה ויכולה לתמרן את כולם.כעת מאז 1990 ועד היום, מגיל 22 ועד היום היא בכלא, כבר 34 שנים…

https://www.youtube.com/watch?v=7rlyLrvnRXo.youtube

https://www.youtube.com/watch?v=Ff1N0dIGvqQ

https://www.youtube.com/watch?v=t2QHowkD1hU

https://www.youtube.com/watch?v=PLaA_rHE6JU