https://www.facebook.com/reel/950888174495289
מה רואים כאן?
אמ;לק: הסרטון מציג קטע שבו משולבים ראיונות ארכיון משנת 1979 עם נשים צעירות שנכחו במשפט הרצח של הרוצח הסדרתי טד בנדי. הנשים מתארות תחושות של פחד לצד סקרנות רבה כלפיו, וחלקן מתקשות להאמין שהוא אכן אשם, למרות הפשעים המזוויעים שביצע.
בסרטון הקצר רואים תחילה יוצרת תוכן מודרנית המציגה את הנושא, ולאחר מכן חיתוך לכתבות חדשות היסטוריות. הראיונות נלקחו מתוך סיקור משפטו של טד בנדי שנערך במיאמי, פלורידה, בשנת 1979. במשפט זה עמד בנדי לדין, ובהמשך הורשע, בגין רצח שתי סטודנטיות מאחוות "צ'י אומגה" באוניברסיטת פלורידה סטייט, ותקיפת נשים נוספות.
הנשים המרואיינות בסרטון ממחישות תופעה שזכתה לסיקור נרחב בזמנו. נשים צעירות רבות, שחלקן הגדול התאים בדיוק לפרופיל הקורבנות של בנדי, הגיעו לאולם בית המשפט מדי יום ופיתחו כלפיו סקרנות יוצאת דופן או הערצה. המרואיינת הראשונה בסרטון מתארת כיצד היא מרגישה שהוא עלול לפגוע בה הבאה בתור, אך מודה שהיא "מוקסמת" ממנו. המרואיינת השנייה מצהירה שהיא אינה מפחדת ממנו משום ש"הוא פשוט לא נראה כמו הטיפוס שירצח מישהו". המרואיינת השלישית מתארת ניסיון להיכנס לראשו ולדמיין מה הוא מרגיש באותו רגע.
התופעה הזו, שבה אנשים נורמטיביים מגיבים בצורה כזו כלפי פושע מסוכן, מדגימה דינמיקות מרתקות הקשורות לטבע האדם ולסוציולוגיה. בדיוק כפי שניסויים מפורסמים בפסיכולוגיה חברתית חשפו עד כמה קל להשפיע על תפיסת המציאות של בני אדם, גם כאן הופעלו הטיות משמעותיות. ההתנהגות של הנשים הללו היא ייצוג מובהק של תופעה פסיכולוגית המכונה "אפקט ההילה". מונח זה מתאר כיצד מראה חיצוני אטרקטיבי וכריזמה, תכונות שאפיינו את בנדי שהיה ידוע כאדם רהוט שאף ייצג את עצמו בביטחון בחלק מהמשפט, גורמים לאנשים לייחס לאדם תכונות אופי חיוביות וקושי לתפוס אותו כאיום ממשי. התפיסה החזותית של הצעירות גברה על העובדות המחרידות שהוצגו בבית המשפט, ויצרה דיסוננס שהביא חלק מהנוכחות להפריד בין "המפלצת" שביצעה את הפשעים לבין הגבר הנאה שישב מולן בבית המשפט. תופעה קיצונית יותר בהקשר זה, של משיכה מינית ורומנטית לפושעים שביצעו פשעים חמורים, מוכרת כיום גם בשם היבריסטופיליה.
יש לך לינק לכתבה על התופעה הזאת של הבחורות הצעירות שהריצו את טד בנדי בזמן משפטו
אמ;לק: הנה שתי כתבות מצוינות שמתעמקות בתופעה המרתקת הזו של משיכה לפושעים מסוכנים ורוצחים סדרתיים, תופעה פסיכולוגית המכונה היבריסטופיליה (Hybristophilia). הראשונה היא כתבה בעברית מאתר N12 והשנייה היא מאמר מעמיק באנגלית מתוך המגזין Psychology Today.
התופעה שבה נשים צעירות מעריצות פושעים חמורים כמו טד בנדי זכתה לסיקור נרחב לאורך השנים. בכתבה שפורסמה במגזין N12 תחת הכותרת "היית נרצחת בשבילו?: הישראליות שרואות בפושעים סמל מין", הכתבים בוחנים את המשיכה של נשים לפושעים מפורסמים, החל מטד בנדי ההיסטורי ועד לפושעים עכשוויים שהופכים לאייקונים ברשתות החברתיות וזוכים להערצה. הכתבה מפרטת כיצד המראה החיצוני והכריזמה מטשטשים את חומרת המעשים, ומדברת במפורש על משפטו של בנדי. ניתן לקרוא את הכתבה המלאה בקישור הבא: https://www.mako.co.il/news-n12_magazine/2025_q3/Article-e3ce9f334cf4891026.htm
אם אתה מעוניין לקרוא הסבר פסיכולוגי רחב וקליני יותר, המאמר "Why Notorious Murderers Have Groupies" מתוך אתר Psychology Today מנתח את המניעים הפסיכולוגיים העמוקים של תופעת מעריצות הרוצחים הסדרתיים מנקודת מבט סוציולוגית וקרימינולוגית. המאמר מסביר כיצד נשים מסוימות מפתחות אובססיה לפושעים מתוך רצון "להציל" אותם, צורך עז בתשומת לב, או תחושה שהן היחידות שבאמת מבינות את מורכבותם, ומביא תובנות של חוקרי פרופילאות מה-FBI שחקרו את הנושא מקרוב. תוכל למצוא את המאמר באנגלית בקישור הזה: https://www.psychologytoday.com/us/blog/wicked-deeds/201401/why-notorious-murderers-have-groupies
סכם את המאמר מפסייקולוגי today
אמ;לק: המאמר מסביר כי מעריצות של רוצחים סדרתיים פונות אליהם מתוך צורך רגשי עמוק בתשומת לב, הערכה עצמית נמוכה, ורצון לחוות ריגוש עקיף, לעיתים עד כדי אמונה שהן היחידות שמבינות את הפושע באמת.
המאמר של דוקטור סקוט בון, שפורסם בינואר 2014, בוחן את המניעים המורכבים שגורמים לאנשים, ובעיקר לנשים, להפוך למעריצות אובססיביות של פושעים אכזריים כמו טד בנדי וריצ'רד רמירז. הוא מסביר כי רבות מהנשים שיוצרות קשר עם רוצחים סדרתיים בכלא אינן עושות זאת לשם סקרנות גרידא, אלא במטרה לפתח מערכת יחסים אינטימית. חלקן ממש מתאהבות בפושעים הללו, מתוך אמונה עמוקה שהם פשוט אנשים שלא הובנו כהלכה על ידי החברה. התפיסה שמובילה אותן היא שלמרות שהרוצח עשה מעשים איומים, הוא בסך הכל "הילד הרע שלהן", והן חשות שהן היחידות שמסוגלות להבין אותו באמת ולראות מעבר לפשעיו.
המומחים המצוטטים במאמר, כמו חוקר ה-FBI לשעבר רוי הייזלווד, מצביעים על כך שלנשים אלו יש לרוב הערכה עצמית נמוכה והן משתמשות באינטראקציה עם הרוצח המפורסם כדי לספק צורך עז בתשומת לב ולהרגיש מיוחדות. במקרים נדירים וקיצוניים יותר, המאמר מתאר כיצד מעריצות מנסות לחוות את הפשעים המחרידים באופן עקיף דרך הרוצח. הן יוצרות איתו קשר כדי לדלות פרטים אינטימיים ובלעדיים על הרציחות שאף אחד אחר לא יודע, דבר שמעניק להן תחושת עליונות וריגוש מצמרר, כאילו לקחו חלק במעשים עצמם. הנשים הללו מודות לעיתים קרובות שהן מפחדות מהרוצח, אך בו זמנית מפיקות ריגוש עז כתוצאה מהפחד הזה, שילוב שיוצר אצלן אובססיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה