https://rotter.net/forum/scoops1/926637.shtml
קייטי ספיצ', בת 22, נרצחה בניו מקסיקו, החבר בטיפשות עשה הכל שיחשדו בו, רק ראית הדנ''א הצילה אותו מהרשעת שווא.
בבוקר ה-31 באוגוסט 2003, באזור מדברי בפאתי לאס קרוסס, ניו מקסיקו, עוברי אורח מטיילים הבחינו בגופתה החרוכה והחבולה של קייטי ספיצ'. קייטי ספיצ' גדלה בקרלסבד, ניו מקסיקו, והייתה הבכורה מבין שלושה אחים. קייטי הייתה סטודנטית מבריקה ומאושרת שכל עתידה לפניה. אמה, ג'יאן, תיארה אותה כנערה טובת לב, אינטליגנטית ושמחה, כזו שקל להסתדר איתה. היא בדיוק סיימה את לימודי התואר הראשון במנהל עסקים באוניברסיטת ניו מקסיקו, עבדה כמלצרית במסעדה מקסיקנית מקומית, ותכננה להתחיל את לימודי התואר השני (MBA).
במהלך הלימודים הכירה את ג'ו בישוף. החברות הפכה לאהבה גדולה, וקייטי הייתה משוכנעת שמצאה את האחד. "אמא, אני חושבת שזה הבחור שאיתו אתחתן", אמרה לאמה. בני הזוג אף החלו לדבר על חתונה, וקייטי נראתה עונדת טבעת שקנו יחד. ג'ו, בחור אינטליגנטי ממשפחה טובה.
במוצאי שבת, ה-30 באוגוסט, יצאו קייטי וג'ו לסיבוב ברים שהסתיים במסיבת בית רועשת. משם, קייטי כבר לא חזרה. למחרת בצהריים, בזמן שמשפחת ספיצ' התכוננה למסיבת בריכה בביתם, הטלפון צלצל. על הקו הייתה טרייסי, השותפה של קייטי, עם המילים שכל הורה חרד לשמוע: "אנחנו לא מוצאים את קייטי". ורוניקה, שותפה נוספת בדירה, סיפרה שקייטי עזבה את המסיבה לבדה בלילה, בעוד היא וג'ו נרדמו בבית המארח. כשקייטי לא נמצאה בבוקר, הם חששו שמשהו רע קרה, מאד דאגו. ההורים הגישו תלונה במשטרה על אדם נעדר. כמה שעות אח"כ התקבל במשטרה הדיווח על מציאת הגופה במדבר.
הגופה נמצאה עירומה למחצה, עם סימני חניקה, שריטות ופצעי הגנה על הידיים, עדות לכך שקייטי נלחמה על חייה עד הרגע האחרון. הרוצח, בניסיון אכזרי להעלים ראיות, שפך נוזל דליק וניסה לשרוף את הגופה. אבל מתחת לציפורניה של קייטי נותרה הראיה החשובה מכל: עור ודם של התוקף. הדנ"א של הרוצח. אביה של קייטי, דייב, נאלץ לעבור את המשימה הבלתי אפשרית של זיהוי בתו בחדר המתים. "הכאב היה כל כך עז", סיפר לאשתו באותו לילה, "שחשבתי שלא אוכל לקחת עוד נשימה".
החשוד המיידי: כמו בתיקים רבים, החשד הראשוני נפל על בן הזוג. עדויות מהמסיבה חשפו סדקים באידיליה: חברים סיפרו שקייטי תפסה את ג'ו מתנשק עם מישהי אחרת, ובין השניים התפתח ריב סוער. כעוסה ופגועה, קייטי עזבה את המקום לבדה, משאירה מאחור את התיק, הטלפון והמפתחות שלה. התנהגותו של ג'ו לאחר הרצח היתה הטיפשית ביותר שאפשר להעלות על הדעת ורק הגבירה את החשד. הוא שכר עורך דין מיד, סירב למסור דגימת דנ"א, עזב את העיר וגילה חוסר עקביות בגרסאותיו. החוקרים כבר ננעלו עליו וחקרו אותו באגרסיביות ולחצו עליו להודות, הטיחו בו שהוא יודע יותר ממה שהוא מספר.
בתמלולי החקירה נשמע ג'ו מודה בבגידה ובשכרות, אך מכחיש את הרצח בתוקף: "הייתי ממש שיכור... אני לא ממש נאמן כמו שאני צריך להיות" הודה בפני החוקר, אך כשהישיר אליו הבלש מבט ושאל "האם רצחת?", ג'ו השיב: "לא, אדוני. אני לא יודע כלום על זה. היא הייתה הכל בשבילי".כדי לשלול או לאשש את החשד ולנוכח סרבו של החבר למסור דנ"א, המשטרה לקחה דגימת דנ"א מסדיני המיטה של קייטי (שם לפי הודאתו קיימו יחסים לפני המסיבה). להפתעת החוקרים הדנ"א של ג'ו לא תאם לזה שנמצא מתחת לציפורניה של קייטי. ג'ו נוקה מכל חשד, והותיר את החוקרים בנקודת ההתחלה ללא חשוד.
החקירה נתקעה. המשטרה ידעה שהגיע עד ביתה וניסתה להכנס דרך החלון כדי לא להעיר את השותפות כי הנעלים שלה נמצאו ליד החלון מבחוץ. עקבות צמיגים שנמצאו בזירה לא הובילו לדבר. טבעותיה של קייטי נעלמו ופנו לחנויות תכשיטים וביקשו שידווחו אם מישהו ינסה למכור אותן. שנה לאחר מכן, תקוות שווא התעוררה כששני גברים נעצרו בוויסקונסין על פשע דומה ומזעזע, אך גם הדנא שלהם לא תאם.
התסכול של משפחת ספיצ' גבר כשגילו את המכשול המשפטי שעמד בפניהם. הבלשים הסבירו להם שיש סיכוי שאם יריצו את הדנ"א של התוקף במאגר קודיס של ה FBI התוקף ימצא שם, תוקפים כאלו הרבה פעמים הם סדרתיים. החוק בניו מקסיקו באותה תקופה אסר על לקיחת דגימת דנ"א מעצורים בעת המעצר. הדגימה נלקחה רק לאחר הרשעה וכניסה למאסר. המשמעות הייתה שהרוצח יכול להסתובב חופשי, אם ישוחררו בערבות ואף להיעצר על עבירות אחרות, מבלי שהמשטרה תדע שהוא הרוצח שהם מחפשים.
"הייתי מרוסקת", נזכרת האם ג'יאן. "איבדנו את הבת שלנו למפלצת, והיינו צריכים לוודא שהוא לא יפגע באף אחד אחר".
פריצת הדרך הגיעה רק בדצמבר 2006, יותר משלוש שנים לאחר הרצח. התקבלה התאמת דנ"א, לעבריין סדרתי בן 26, גבריאל אבילה. הפרטים שהתגלו היו מתסכלים. אבילה, שלא הכיר את קייטי כלל, נעצר על פריצה אלימה אחרת פחות משלושה חודשים אחרי שרצח את קייטי. אילו החוק היה מאפשר לקיחת דנ"א בעת מעצר באותה תקופה, הוא היה מזוהה מיד. במקום זאת, הוא שוחרר בערבות, נעלם, ונעצר שוב רק ב-2004. גם כשהוכנס לכלא וביקשו לקחת ממנו דגימה נדרשו שנתיים עד לקבל אישור משפטי לכך.
כשחוקרים הגיעו לתא הכלא שלו והציגו בפניו את טבעת האירוסין של קייטי שנמצאה ברכבו, אבילה נשבר והודה. הוא סיפר כי במקרה עבר ליד הבית בשעת לילה עת שראה את קייטי מנסה להיכנס לביתה דרך החלון (כי שכחה מפתחות), הציע לה "עזרה", ואז חטף אותה ותקף אותה באכזריות. "היא נלחמה חזרה", הוא סיפר בקור רוח מפלצתי.
גבריאל אבילה נידון ל-69 שנות מאסר. בבית המשפט, אביה של קייטי הטיח בו: "אנחנו לא נראה את הבת שלנו שוב בחיים האלה, אז לאדם שלקח את חייה לא מגיע להסתובב חופשי לעולם".
משפחת ספיצ' יצאה למאבק ציבורי חסר תקדים לשינוי החוק. מאמציהם נשאו פרי ב-2006 עם העברת "חוק קייטי" בניו מקסיקו, המחייב לקיחת דגימת דנ"א מכל אדם שנעצר בחשד לפשע אלים. ב-2010 החוק הפך לסטנדרט פדרלי, וכיום הוא מיושם ביותר מ-30 מדינות בארה"ב. בארה”ב פעלו קבוצות של "יפי נפש" אבירי זכויות האזרח של אדם על הזהות הגנטית שלו ששאפו להגביל ככל הניתן את זכות הרשויות לקחת דנ"א לעברינים.
"אין דבר כזה לסגור מעגל על אבל", סיכמה ג'יאן ספיצ', "אבל הבטחנו להמשיך להילחם כדי שחוק קייטי יאומץ בכל המדינות, לכבוד הבת שלנו. בזכותה, מפלצות אחרות נתפסות לפני שהן פוגעות שוב".
https://www.youtube.com/watch?v=Qib9o8XdjWY.youtube
https://en.wikipedia.org/wiki/Katie%27s_Law
https://www.youtube.com/watch?v=oJHTMzm4H1A
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה