מייקל מורטון

  טרו קריים אמריקני: מייקל מורטון ישב בכלא בטקסס 23 שנה על רצח אשתו, רצח שלא ביצע. ( ברקע הפוסט מהיום על הפיצוי לזדורוב).  

https://rotter.net/forum/scoops1/924758.shtml

 מייקל מורטון, אמריקני מטקסס, יליד 1954, היה נשוי לכריסטינה מורטון והיה להם ילד אחד, בן 3 כשהאשה נרצחה ב 1986. מורטון חזר הביתה אחרי העבודה ומצאה את גופת אשתו בחדר השינה. הרצח היה אכזרי במכות וחנק, ללא תקיפה מינית.

החוקרים התמקדו בו. למה? קודם כל כי היו הרבה מקרים של בעל שרצח את אשתו והתקשר למשטרה בקול רועד ומזועזע ועם דמעות דיווח שמצא אותה מתה. זה יצר דעה קדומה ש"זה תמיד הבעל".

החוקרים לא פיברקו ראיות, אלא בנו נגדו תיק על בסיס ראיות חלשות והחביאו במודע, בזדון, ראיות חזקות מאוד לחפות שלו או שלפחות יוצאות ספק. החוקרים ננעלו על הבעל והתעלמו מכל אפשרות אחרת.

הסיפור שהם בנו התבסס על זה שהוא הבעל, היה מתח זוגי, והוא זה שמצאו בביתו את הגופה כשחזר מהעבודה. במקום לבדוק ברצינות אפשרות של פורץ או תוקף זר, כל החקירה נבנתה סביב תסריט "הבעל הרג את אשתו" והכל פורש דרך העדשה הזו.

כשתפרו את התיק החוקרים עשו כמהדברים:

1 שימוש ב"מדע זבל" כדי להתאים את שעת המוות לגרסה של התביעה:

ההכרעה התבססה חלקית על קביעה "מדעית" שהתבררה כמוטעית. הטענה הייתה שאפשר לקבוע את שעת המוות כמעט בדיוק לפי תוכן הקיבה, וככה קבעו שכריסטין נהרגה לפני שמייקל יצא לעבודה, כלומר כשהוא עוד היה בבית. היום השיטה הזו נחשבת לא מהימנה, אבל אז היא נתנה לתביעה "מדע" שנשמע משכנע לחבר המושבעים

2 הסתרה שיטתית של ראיות מזכות שהיו בידי החוקר הראשי:

בידי החוקרים היו דוחות, פתקים ותמלולים שאם היו מוצגים היו יוצרים ספק סביר, אבל הם בזדון לא נמסרו להגנה למרות שהם היו ראיות מזכות קלאסיות שחובה להעביר (לפי הלכת בריידי של ביהמ"ש העליון בארה"ב) ולמרות שהשופט הורה להעביר את כל החומר.

בין היתר הוסתרו הדברים הבאים

עדויות שכנים שראו גבר זר ליד הבית: שכנים דיווחו על גבר לא מוכר ברכב ואן ירוק מאחורי הבית של משפחת מורטון בסמוך לזמן הרצח, וכן על אדם זר שמסתובב באזור הפתוח מאחורי הבית. זה מאוד מתאים לתרחיש של תוקף זר, אבל לא הוצג לחבר המושבעים בכלל

הבן הקטן,אריק, סיפר לסבתא שלו ולחוקרים שהוא היה בבית כש"איש מפלצת" הכה את אמא, ושאבא בכלל לא היה בבית באותו זמן. זו עדות שמפרקת את קו הזמן של התביעה, והיא לא הועברה להגנה ולא עלתה במשפט עצמו. החוקרים החליטו שילד בן 3 בטראומה מדמיין או זכרונו פגום.

ראיות לגניבה ולהמשך פעילות של הרוצח אחרי הרצח:הארנק של כריסטין, כרטיס האשראי ופנקס הצ׳קים שלה נעלמו, ונעשה שימוש בכרטיס ובצ׳קים כמה ימים אחרי הרצח.

נמצאו טביעות אצבע לא מזוהות בבית וטביעת נעל לא מזוהה בחצר. כל אלה חיזקו את האפשרות לפורץ זר, אבל גם הם נשארו "קבורים" בחומר החקירה ולא הגיעו להגנה או למושבעים.

עורכי הדין של מורטון גילו ראיות אלו רק ב 2011 בזמן שהתכוננו לערעור הסופי באמצעות בקשה לפי חוק חופש המידע .

מניפולציה על סדרי הדין כדי שלא יהיה אפשר לחשוף את החומר:

כשבאו לבנות את התיק למשפט, התובע קן אנדרסון בחר שלא להעיד את סמל ווד, כי אם הוא היה עולה לדוכן, כל הדוחות שלו היו נפתחים לעיני ההגנה. עדות של תובע נוסף שנים אחר כך אמרה במפורש שאנדרסון אמר בערך "אם אני לא מעיד את ווד, הצד השני לא יקבל את הדוחות". כלומר הייתה פה החלטה מודעת להסתיר בזדון את הראיות שלא התאימו לתביעה שרצתה הרשעה בכל מחיר של חף מפשע.

במקורות שמתארים את חיי הזוג לפני הרצח מופיע שוב ושוב תיאור של זוג די "נורמלי אמריקאי"

בית, ילד קטן, עבודה מסודרת, בלי עבר פלילי וללא היסטוריה של אלימות במשפחה או רישום של תלונות קודמות נגדו, לא היו מתועדות "בעיות נישואים קשות" מהסוג של אלימות, בגידות, איומים וכדומה.

התביעה בנתה לעצמה "מניע" מאוד ספציפי דרך פתק שהוא כתב לאשתו בבוקר הרצח בפתק הוא כתב שהוא אוהב אותה וגם הביע אכזבה קלה מזה שלא קיימו יחסים בליל יום ההולדת שלו, כי היא הייתה עייפה. זה משהו בסגנון "אני אוהב אותך, אבל התאכזבתי שלא שכבנו אתמול". הפרקליט אנדרסון לקח את הפתק הזה והפך אותו בבית המשפט לסיפור על "כעס מיני" ו"בעיות בזוגיות": לטענת התביעה הוא הרג אותה כי היא לא הסכימה לשכב איתו בליל יום ההולדת, ואפילו הוסיף תיאור גרפי של מה כביכול עשה לגופה אחרי הרצח. לא הייתה להם היסטוריה מתועדת של נישואים אלימים, יחסים שהתפתחו לשנאה או מתח קשה או מתפרקים,היה מקרה אחד מאוד יומיומי של תסכול מיני של ערב אחד והתביעה ניפחה את זה למוטיב של "נישואים במשבר ורוצח זועם".

בשנת 2003 פרויקט החפות הסכים לקבל את הטיפול בתיק, פרויקט החפות מטפל בהתנדבות במקרי עוול משפטי ופועל להשגת זיכויים. ב 1986 עדיין לא היו בדיקות DNA, ב 2005 הם ביקשו מהמדינה לבדוק במעבדה מטפחת ספוגת דם שנמצאה סמוך לזירת הרצח, ועליה היו שערות של כריסטין. זה ממצא שנמצא גם בעת החקירה הראשונית.

פרקליט המחוז דאז ג׳ון בראדלי נלחם בבקשה הזו בכל מיני תכיסים פורמליסטים במשך 6 שנים בכל הערכאות, ורק בתום 6 שנות מאבק משפטי שופט הורה סופית לבצע את הבדיקה.

כשבוצעה ב 2011 בדיקת ה די אן איי לבסוף, הבדיקה מצאה את הפרופיל הגנטי של אדם אחר בשם מארק אלן נורווד, שבסוף הורשע ברצח של כריסטין וגם ברצח נוסף דומה שנתיים אחר כך.

אחרי שמורטון זוכה בזכות בדיקות די אן איי, נערך בטקסס הליך מיוחד שנקרא court of inquiry שבדק את התנהלות התביעה בתיק. בית המשפט קבע שאנדרסון הסתיר במכוון ראיות מזכות, בניגוד להוראות השופט ולחובה החוקית שלו, כדי להבטיח הרשעה במשפט רצח תוך חוסר אכפתיות מוחלט לכך שחף מפשע יורשע והרוצח יסתובב חופשי.

אנדרסון בסוף הודה במסגרת עסקת טיעון בביזיון בית המשפט בגין אי העברת הראיות להגנה בעת המשפט. בשלב הזה הוא כבר היה שופט, הוא התפטר, ויתר על רישיון עריכת הדין שלו, נידון לעשרה ימי מאסר בפועל (וריצה בפועל חמישה ימים) וקנס. אנדרסון אחד המקרים הבודדים שבהם תובע בארצות הברית ישב בכלא בגלל התנהלות זדונית שהובילה להרשעת שווא.

ב16 בנובמבר 2011 אמר לתקשורת קן אנדרסון : ״אני רוצה להתנצל באופן רשמי על כישלון המערכת כלפי מר מורטון. בדיעבד פסק הדין היה שגוי.״

הבת של בייקר, האשה השניה שהרוצח האמיתי רצח אחרי רצח אשתו של מורטון, שהיא לא התרגשה מההתנצלות של אנדרסון והחזיקה בו אחראי חלקית למותה של אמה משום שהוא והחוקרים אפשרו לרוצח לחמוק מגילוי כשהתמקדו כל כך חזק במורטון. ״קשה לי יותר לשמוע אותו לא מחזיק את עצמו אחראי. הוא לא נוטל אחריות״ אמרה.

בעקבות הסיפור הזה נחקק בטקסס "Michael Morton Act" שקובע מדיניות גילוי ראיות מצד התביעה רחבה יותר בתיקים פליליים ומחייב את התביעה לחשוף להגנה הרבה יותר חומר חקירה, כדי לצמצם את האפשרות להסתיר ראיות מזכות כמו שקרה אצל מורטון

התיק היה תפירה מלאה. המשטרה והתביעה בחרו תיאוריה אחת, דחקו הצדה כל ראיה שלא התאימה לה, החביאו מההגנה את הראיות הכי חזקות לחפות שלו ונלחמו שנים נגד בדיקה מדעית שיכולה הייתה לזכות אותו מיידית. למה אנדרסון התנהג בצורה כזאת מושחתת?

אנדרסון היה חלק מתרבות תביעה מאוד לוחמנית במחוז ויליאמסון, מחוז עם תדמית של "קשוחים בפשיעה", שבו תובעים נמדדו בין השאר לפי כמה הם מחמירים וכמה הם משיגים הרשעות ועונשים כבדים. בסביבה כזאת יש לחץ אדיר לא "להפסיד" תיק רצח, שבו כולם בטוחים שהבעל עשה את זה.

הוא ננעל חזק על תסריט "הבעל רצח" וסבל מסוג של ראיית מנהרה. ברגע שאתה משוכנע שהבעל אשם, כל ראיה שלא מתאימה לתיאוריה מרגישה לך "שולית", "לא אמינה" או "מבלבלת את המושבעים". במקום לתת לבית המשפט להחליט, הוא סינן בשבילם. זה דפוס מאוד שכיח בתיקי הרשעות שווא.

היו לו גם אינטרסים אישיים. תיק רצח מתוקשר, קריירה פוליטית בדרך, תדמית של תובע קשוח שמגן על הקהילה. אם הוא היה מציג לשופט את כל הראיות המזכות, יש סיכוי טוב שהשופט היה פוסל חלקים מהתיק או מזכה, וזה היה נרשם עליו כ"כישלון".

השילוב של תרבות מקצועית של ניצחון בכל מחיר, בטחון עצמי מוחלט בצדקתו, ופחד מאובדן תדמית וקידום, יצר תמריץ חזק לא לחשוף ראיות שסותרות את תיאוריית האשמה שלו.

למה ג׳ון בראדלי נלחם בבדיקת די אן איי שש שנים?

בראדלי בכלל לא היה התובע המקורי בתיק מורטון. הוא נכנס שנים אחר כך כפרקליט המחוז, וכשההגנה ביקשה בדיקות די אן איי של המטפחת עם הדם, הוא התנגד בעקביות במשך תקופה ארוכה עד שבית משפט לערעורים הכריח את המחוז לאפשר את הבדיקה

מה אפשר להבין מההתנהגות ומהדברים שהוא עצמו אמר בדיעבד? הוא באמת האמין שמורטון אשם

בראדלי דיבר בתקשורת נגד הרעיון שדי אן איי יוביל ל"רוצח מסתורי" וטען שעורכי הדין של מורטון "נתפסים לקש" ושאפשר בכלל להתעלם מהמטפחת כי נמצאה "במרחק מגרש פוטבול מהבית"

כלומר בעיניו החומר החדש נראה מיותר ולא רציני, והוא ראה בדיקות די אן איי כמשהו שמערער סתם הרשעה "טובה". יתכן שכשתובע מהדור הישן הוא בכלל לא קלט במוחו שהתחלפה תקופה, את המרכזיות של תוצאות בדיקת דנ"א בימנו ושמול בדיקת דנ"א כל תיאוריה או ראיה אחרת מתבטלת.

היתה גם אידאולוגיה או ליתר דיוק פוליטיקה רקובה של סופיות ופחד מ"פתח הצפה". כמו הרבה תובעים ותיקים, בראדלי דגל מאוד בעקרון סופיות ההליך. אם פותחים את הדלת לבדיקה מחודשת בתיק ישן שמתבסס על חבר מושבעים וערעורים שכבר נדחו, זה נראה להם כמשהו שיפתח מבול של בקשות דומות, יעשה עומס ויסכן עוד הרשעות.

ושיקול הגנה על הממסד המשפטי ועל מי שקדם לו: אם בדיקת די אן איי הייתה מראה שמורטון חף מפשע, זה היה מציג את המשרד שבו הוא עומד בראש כמי שהחזיק עשרות שנים אדם חף מפשע בכלא, ואולי גם מסתיר רשלנות או שחיתות קודמת. יש אינטרס מוסדי ולפעמים רגשי חזק "לא לפתוח קופסת פנדורה" כזאת.

אחרי שמורטון זוכה, בראדלי אמר, או כי הפנים את טעותו או כטקטיקה לצאת לפחות עכשיו טוב, שהוא מבין היום שהיה "לא נכון להקים מחסומים בפני ראיות חדשות" ושבדיקה של ראיה חשובה היא "מחיר לגיטימי של מערכת צדק" והתנצל על חלקו בעיוות דין.

דבריו היו רמז טוב למה הניע אותו קודם: רצון להגן על המערכת ועל היציבות שלה, גם במחיר עיוורון לסיכון של חף מפשע.

בזמן שהיה כלוא מורטון קיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בספרות בלימודים בהתכתבות והתחיל לימודי תואר שני. בשנת 2010 הוצע למורטון שחרור על תנאי אם יביע חרטה על כך שרצח את אשתו. ריילי, עוה"ד שעזר לו, סיפר לThe Texas Tribune על השיחה שהייתה לו עם מורטון בנושא:

״מייקל אמר שהוא הבין שהוא ישוחרר על תנאי אם רק יראה חרטה על הפשע שלו.

ואני אמרתי מה אתה הולך לעשות. לא הרגשתי שאני יכול לייעץ לו בעניין הזה כי כלומר אתה יודע עברו עכשיו עשרים ושלוש שנים. אני לא חושב שמישהו היה מאשים אותו אילו היה אומר אני ממש מצטער תנו לי ללכת.

אבל מייקל הוא אדם בעל יושרה רבה והוא לא היה משקר כדי לצאת מהכלא.

והוא אמר כל מה שנותר לי הוא החפות האמיתית שלי ואם אני חייב להיות בכלא כל שארית חיי אני לא מוותר על זה. …ואני אמרתי מייקל אני מבטיח לך שלעולם לא אפסיק.״

בדיקות הדי אן איי קישרו אדם אחר מארק אלן נורווד לרצח של כריסטין מורטון. מורטון שוחרר ב4 באוקטובר 2011. הוא זוכה באופן רשמי על ידי שופט מחוז בקסר סיד הארל ב19 בדצמבר 2011. מורטון הפך ״לאדם ה45 בטקסס שההרשעה שלו נפרמה מול בדיקות די אן איי מודרניות.״

על פי החוק של טקסס הוא הפך לזכאי לקבל סכום חד פעמי המבוסס על מספר השנים שריצה בכלא וכן קצבה שנתית לכל החיים של שמונים אלף דולר לשנה יחד עם הכשרה מקצועית וסיוע לימודי.

עד שנת 2013 קיבל מורטון מיליון תשע מאות תשעים וששה אלף דולר.

הרוצח האמיתי, מארק אלן נורווד מבאסטורפ טקסס עבד כשוטף כלים והתגורר באוסטין טקסס באמצע שנות השמונים. ב27 במרץ 2013 שנתיים לאחר שמורטון שוחרר מהכלא הואשם נורווד הורשע ונידון למאסר עולם על רצח כריסטין מורטון משנת 1986.בספטמבר 2016 הוא הורשע בתיק נפרד ברצח של דברה מאסטרס בייקר בינואר 1988 בביתה שבאוסטין.שתי הנשים הוכו למוות במיטותיהן בנסיבות דומות.

לאחר הסדר הטיעון מול התובע אנדרסון נחשף בפומבי שתובעת החדשה של מחוז ויליאמסון, גאנה דיוטי, הסכימה לאשר בדיקה עצמאית של כל תיק שאנדרסון אי פעם תבע בו יחד עם כל תיק שבו בראדלי התנגד בהצלחה לבדיקת די אן איי.

אחרי ששוחרר מהכלא חי מורטון עם הוריו בליברטי סיטי טקסס ולאחר מכן עבר להתגורר בקילגור טקסס. הוא הצליח להתחבר מחדש עם בנו אריק אז בן עשרים ושמונה אחרי התנגדות ראשונית מסוימת.אריק אומץ בידי אחותה הצעירה יותר של כריסטין מורטון ובעלה לאחר שחדל מקשר עם מייקל כשהיה בן חמש עשרה משום שהאמין שמייקל אשם ברציחתה של כריסטין.

בשנת 2013 נישא מייקל מורטון לסינתיה מיי צסמן הם נפגשו בכנסייה שלו.

https://en.wikipedia.org/wiki/Michael_Morton_(criminal_justice)