דלפי

טרו קריים, ארה''ב: צדק לאביגיל ויליאמס וליברטי ג'רמן, הנערות שנרצחו ביער ליד עירה קטנה באינדיאנה.  

מבוא:

בחודש פברואר 2017 יצאו שתי נערות, אביגיל ויליאמס וליברטי ג'רמן, לטיול ביערות דלפי באינדיאנה שבארה"ב ונרצחו באכזריות. לאחר יותר מחמש שנים שבהן התיק נותר פתוח למרות קיומם של סרטון והקלטה של החשוד, פריצת דרך חקירתית הובילה למעצרו של ריצ'רד אלן, תושב המקום. בנובמבר 2024 הוא הורשע בכל סעיפי הרצח, ובדצמבר נגזרו עליו 130 שנות מאסר. המידע בכתבה זו מבוסס על רשתות החדשות האמריקניות כמו CBS ו-Court TV, וסרטים תיעודיים בערוצי יוטיוב.

הנערות שנרצחו:

תמונה מסרטון איש הגשר ותמונת הרוצח.

אביגיל (אבי) ויליאמס

אבי נולדה ב-23 ביוני 2003 והייתה בתה היחידה של אמה, אנה ויליאמס. היא תוארה על ידי מכריה כנערה ביישנית ושקטה, אך כזו שחיוכה האיר את כל הסובבים אותה. היא אהבה מאוד בעלי חיים והייתה קשורה במיוחד לחתול שלה, בונגו. בבית הספר, אבי ניגנה בסקסופון בתזמורת והייתה חברה בקבוצת הכדורעף. אהבה לטייל עם חברתה ליברטי בטבע בסביבת העיריה דלפי.

ליברטי (ליבי) ג'רמן:

ליבי נולדה ב-27 בדצמבר 2002. היא ואחותה הגדולה קלסי התגוררו וגודלו בעיקר על ידי סבן וסבתן, מייק ובקי פאטי, והיו קרובות מאוד לאמן קרִי ולשאר בני המשפחה. ליבי הייתה נערה מוחצנת, מלאת חיים ובעלת חוש צדק מפותח, ונהגה לעמוד לצד חבריה אם סבלו מבריונות או מיחס לא הוגן. שבועיים בלבד לפני הירצחה, היא קיבלה גור כלבים חדש שאליו נקשרה מיד. ליבי הייתה ספורטאית נלהבת ששיחקה בעמדת הבסיס הראשון בקבוצת הסופטבול של בית הספר, והיא זו שדחפה את אבי להצטרף אליה לפעילויות הספורטיביות. כמו אבי, גם היא ניגנה בסקסופון בתזמורת בית הספר.

העירה דלפי, הפער הבלתי נתפס בין השלווה של המקום למעשה המחריד:

דלפי היא עיירה קטנה, היסטורית ושקטה במדינת אינדיאנה, שבה מתגוררים כ-3,000 תושבים בלבד. היא ממוקמת במרחק של כ-20 עד 30 דקות נסיעה מהעיר הגדולה הסמוכה, לאפייט, וכשעה ורבע נסיעה מבירת המדינה, אינדיאנפוליס. אורח החיים בדלפי משקף היטב את האווירה הקלאסית של עיירות קטנות במערב התיכון של ארצות הברית. מדובר בקהילה כפרית, שלווה ומשפחתית, המוקפת בשטחים חקלאיים נרחבים של מרכז אינדיאנה. העיירה ידועה באווירה המלוכדת שלה, שבה שכנים מכירים זה את זה וישנה תחושה חזקה של ערבות הדדית וגאווה קהילתית. יוקר המחיה במקום נמוך משמעותית מהממוצע הארצי, ורבים מהתושבים הם אנשי עבודה העוסקים במקצועות צווארון כחול, חקלאות, או בתעשיות מקומיות קטנות. קצב החיים במקום מתנהל על מי מנוחות, רחוק מההמולה והלחץ של הערים הגדולות.

האזור מציע רשת ענפה של עשרות קילומטרים של שבילי הליכה ורכיבה על אופניים, כמו גם אפשרויות מגוונות לדיג, קמפינג וציד. מרכז העיירה ההיסטורי מורכב ממבנים עתיקים ששומרו, עסקים קטנים בבעלות מקומית ומסעדות משפחתיות, המעניקים למקום קסם נוסטלגי. לאורך שנים, ולפני הטרגדיה של שנת 2017, דלפי נתפסה כמקום בטוח לחלוטין, מקום שבו דלתות לא תמיד ננעלות ושבו ילדים יכולים להסתובב בחוץ בחופשיות.

החברות בין השתיים והשעות האחרונות:

הקשר המיוחד בין השתיים החל כשהיו בכיתה ו'. תחומי העניין המשותפים שלהן, שכללו אהבה לטבע, טיולים וספורט, הפכו אותן מהר מאוד לחברות בלב ובנפש.. בסוף השבוע שלפני הרצח, אבי ישנה בביתה של ליבי. הן בילו את יומן האחרון יחד באימון סופטבול בחצר, בצפייה בסרטים בטרם יצאו לטיול הגורלי על הגשר.

היעלמותן של אבי וליבי והחיפושים:

ב-13 בפברואר 2017, יצאו אביגיל (אבי) ויליאמס בת ה-13 וליברטי (ליבי) ג'רמן בת ה-14 לטיול על גשר מון היי (Monon High Bridge) שליד העיירה דלפי, אינדיאנה. השתיים לא הגיעו לנקודת האיסוף שנקבעה עם משפחתן, ויממה לאחר מכן נמצאו גופותיהן במרחק קצר מהגשר, הן נרצחו באכזריות עם סכין ואמנע מלפרט.

2 הנערות לא תכננו לחזור הביתה ברגל, אלא קבעו מראש טרמפ מסודר חזרה עם אביה של ליבי, דריק ג'רמן. התנאי של המשפחה ליציאה לטיול היה שיהיה להן מישהו שיאסוף אותן בסיומו.

אחותה הגדולה של ליבי, קלסי, היא זו שהסיעה את אבי וליבי לתחילת המסלול והורידה אותן שם סמוך לשעה 13:35 בצהריים. מכיוון שהגשר והיערות נמצאים במרחק נסיעה קצרה מבתיהן, ליבי תיאמה מראש עם אביה, דריק, שהוא יאסוף אותן מאותה נקודה בדיוק שבה ירדו. דריק היה באותו זמן בסידורים מחוץ לעיירה, והעריך שיסיים את ענייניו ויגיע לאסוף אותן בסביבות השעה 15:00 עד 15:15 בצהריים.

סמוך לשעה 15:11, דריק הגיע לנקודת המפגש שנקבעה בחניון של תחילת המסלול והתקשר לטלפון הסלולרי של ליבי כדי להודיע לה שהוא מחכה להן. משלא נענה, הוא המתין מספר דקות ולבסוף יצא מהרכב והחל ללכת בשבילים ולחפש אותן בעצמו. לאחר ששאל עוברי אורח אם ראו שתי נערות והמשיך להתקשר שוב ושוב ללא מענה, הוא הבין שמשהו אינו כשורה והתקשר לסבתה של ליבי. הדבר הוביל להצטרפות של בני משפחה נוספים לחיפושים, ובהמשך להזעקת המשטרה.

החיפושים אחר אבי וליבי החלו בשעות אחר הצהריים של ה-13 בפברואר, לאחר שלא הגיעו לנקודת המפגש. תחילה חיפשו בני המשפחה לבדם, ובסביבות השעה 17:30 עירבו את המשטרה. הקהילה המקומית התגייסה לחיפושים נרחבים אל תוך הלילה, למרות שהמשטרה השעתה את החיפושים הרשמיים לקראת חצות עקב תנאי השטח והחשיכה. עם אור ראשון ב-14 בפברואר, התחדשו החיפושים בכוחות מתוגברים, ובסביבות השעה 12:15 בצהריים מצאו מתנדבים את גופותיהן של הנערות במרחק של כקילומטר מהגשר, מה שהפך את המקרה רשמית לחקירת רצח.

שעות אחר הצהריים והערב (13 בפברואר 2017):

החל מהרגע שבו דריק, אביה של ליבי, הבין שהנערות לא נמצאות באזור החניון ולא עונות לטלפונים, החלה דאגה גדולה. הוא הזעיק את סבתה של ליבי, בקי פאטי, ובני משפחה נוספים הגיעו מיד לאזור גשר מון היי (Monon High Bridge) והחלו לסרוק את השבילים הסמוכים. לאחר כשעתיים של חיפושים עצמאיים ומורטי עצבים ללא תוצאות, המשפחה פנתה רשמית לרשויות, ובסביבות השעה 17:30 הוכרזו אבי וליבי כנעדרות. בשלב זה, המשטרה המקומית עדיין לא חשדה בפלילים. ההערכה הראשונית הייתה שהנערות אולי איבדו את דרכן, מעדו ונפצעו, או שהסוללה בטלפון של ליבי התרוקנה והן פשוט הלכו לבית של חברות. עם רדת החשיכה, הידיעה על היעדרותן התפשטה כאש בשדה קוצים ברחבי דלפי. עשרות תושבים, שכנים וחברים יצאו מבתיהם עם פנסים והצטרפו למשפחות בסריקת היערות הסבוכים וגדות נחל דיר קריק.

הלילה וההחלטה להשהות את החיפושים:

לקראת חצות, משטרת מחוז קרול קיבלה החלטה קשה שהפכה בהמשך לשנויה במחלוקת, להשהות את מאמצי החיפוש הרשמיים עד לבוקר. ההחלטה נבעה מתנאי השטח המסוכנים, החשיכה הכבדה והחשש לשלומם של המחפשים באזור מיוער ותלול. בנוסף, רשויות החוק עדיין דבקו באמונה שהנערות אינן נמצאות בסכנת חיים מיידית ושלא מדובר בחטיפה. למרות ההנחיה המשטרתית, בני המשפחה הקרובים סירבו לוותר. הם נשארו ביער והמשיכו לקרוא בשמותיהן של אבי וליבי לאורך כל הלילה הקפוא, כשהם מקווים לשמוע קול עונה מתוך החשיכה, אך לשווא.

בוקר ה-14 בפברואר והגילוי הטראגי:

עם אור ראשון של יום שלישי, ה-14 בפברואר, מאמצי החיפוש חודשו במלוא העוצמה והפכו למבצע ענק. מאות מתנדבים מהעיירה דלפי ומהסביבה הגיעו לחפש, והמשטרה פרסה כוחות משמעותיים יותר שכללו כלבי גישוש, רחפנים וצוותי צלילה שסרקו את מימי הנחל. האווירה בקרב המחפשים עדיין הייתה של תקווה למצוא אותן בריאות ושלמות.

התפנית המחרידה התרחשה מעט אחרי חצות היום, בסביבות השעה 12:15 בצהריים. קבוצת מתנדבים שסרקה את האזור המיוער בגדה הצפונית של נחל דיר קריק, במרחק של כקילומטר (חצי מייל) מזרחית לגשר שעליו נראו לאחרונה, הבחינה בפריטי לבוש ומיד לאחר מכן מצאה את גופותיהן של שתי הנערות. כוחות המשטרה הוזעקו מיד למקום, הורו לכל המתנדבים לסגת, סגרו את האזור והכריזו עליו כזירת פשע. באותו רגע, מבצע החיפוש וההצלה הסתיים, והחלה רשמית חקירת הרצח הכפול שטלטלה את הקהילה ואת ארצות הברית כולה.

חקירה סבוכה ושנים של תעלומה

רגעים לפני הרצח, ליבי הספיקה לגלות תושייה וגבורה יוצאי דופן ולצלם במכשיר הטלפון שלה גבר הלבוש במעיל כחול צועד לעברן, ואף להקליט את קולו מורה להן לרדת במורד הגבעה ("Down the hill"). התיעוד וההקלטה פורסמו ימים ספורים לאחר מכן בכלי התקשורת, אך זהותו של הגבר, שזכה לכינוי "איש הגשר", נותרה בגדר תעלומה במשך שנים רבות. הסרטון לא כלל תמונת פנים ברורה.

למרות התיעוד הוויזואלי והקולי, החקירה נקלעה למבוי סתום. המשטרה המקומית וה-FBI חקרו אלפי כיוונים, פרסמו קלסתרונים של החשוד וקיימו מסיבות עיתונאים, אך ללא הועיל. התיק הפך לאחת התעלומות המוכרות ביותר בארצות הברית, וסוקר בהרחבה ברשתות חדשות אמריקניות ובסרטוני יוטיוב רבים שהוקדשו לפענוח הפשע. למרות המאמצים, לא נמצאו בזירה ראיות פורנזיות מובהקות כמו טביעות אצבע או פרופיל די-אן-איי שלם של הרוצח, מה שהקשה על קידום החקירה והותיר את משפחות הקורבנות ללא תשובות.

פריצת הדרך והמעצר:

התפנית הדרמטית בעלילה התרחשה בספטמבר 2022, יותר מחמש שנים לאחר הרצח. פקידה מתנדבת שעברה על קלסרי החקירה הישנים גילתה מסמך שתויק בטעות בתיקיית ה"טופלו". המסמך היה דיווח של תושב דלפי בשם ריצ'רד אלן, שעבד בבית מרקחת מקומי. ימים ספורים בלבד לאחר הרצח, אלן פנה מיוזמתו למשטרה וסיפר שהיה באזור הגשר בדיוק בשעות שבהן הנערות נעלמו, ושאף ראה שלוש נערות באזור (שהתבררו כנערות אחרות שעברו במקום). עקב טעות רישום של שם המשפחה שלו, המידע הקריטי הזה נשכח והתיק סומן בטעות כסגור. לאחר גילוי המסמך, אלן זומן לחקירה נוספת באוקטובר 2022. החוקרים ערכו חיפוש בביתו וב-26 באוקטובר הוא נעצר והואשם ברצח הכפול.

הראיות המרשיעות:

המשפט, שסוקר באופן הדוק בכלי התקשורת האמריקניים ובשידורים חיים שהועלו ליוטיוב, חשף מארג ראיות נסיבתיות וכבדות משקל. הראיה הפיזית המרכזית הייתה קליע בקוטר 0.40 שלא נורה, אשר נמצא בזירת הרצח בין גופותיהן של הנערות. מומחי נשק משטרתיים קבעו כי סימני החליצה על הקליע תואמים באופן ספציפי לאקדח שנמצא בביתו של אלן. בנוסף, אלן תאם לתיאור הפיזי של "איש הגשר", ולבושו באותו יום, כפי שאישר בעצמו, תאם לבגדים שתועדו במצלמה של ליבי.

ראיה מכרעת נוספת הייתה שרשרת וידויים מצדו של אלן. התביעה חשפה כי במהלך מעצרו בכלא, אלן הודה במעשים יותר מ-60 פעמים. הוא התוודה בשיחות טלפון לאשתו קת'י ולאמו, וכן הודה בפני סוהרים, הפסיכולוגית שטיפלה בו ואסירים אחרים. על פי הדיווחים באתר מאקו, באחת ההקלטות שהושמעו במשפט הוא נשמע אומר מפורשות: "אני עשיתי את זה. אני הרגתי את אבי וליבי". הפסיכולוגית העידה כי הוא סיפר שתכנן לתקוף אותן מינית, אך נבהל כשראה רכב מסחרי מתקרב, ולכן רצח אותן בדרך אכזרית וכיסה את גופותיהן בענפים, פרטים מוכמנים שהיו ידועים רק למשטרה ולרוצח. ההגנה ניסתה לטעון כי הווידויים נבעו ממצב נפשי מעורער עקב תנאי בידוד קשים, וכי הראיה הבליסטית שנויה במחלוקת ונעדרת בסיס מדעי מוצק מספיק, אך הטענות נדחו ע"י המושבעים.

סוגיית ה-DNA בזירה

סטייסי בוזינובסקי, מומחית DNA וזיהוי פלילי מטעם מעבדת משטרת מדינת אינדיאנה העידה שבזירה אכן נמצא DNA, אך רובו המוחלט היה ה-DNA של אבי וליבי עצמן, שנמצא על גופותיהן, על בגדיהן ובכתמי הדם. בוזינובסקי העידה כי נמצאו שאריות של "DNA זכרי" בזירה, אך היא הבהירה שזה אינו דבר חריג והוא יכול להגיע מסביבתן הטבעית של הנערות או לעבור בטעות ממשטחים אחרים שבהם נגעו קודם לכן (Touch DNA).

בנוגע לראיה המרכזית של התביעה, קליע האקדח שלא נורה אשר נמצא בין הגופות, מומחית ה-DNA העידה כי הייתה עליו "כמות בלתי מספקת" של DNA. כלומר, נמצאה דגימה חלקית או מזערית מדי שלא אפשרה לבצע בדיקות המשך או להפיק ממנה פרופיל גנטי כלשהו. השורה התחתונה והמשמעותית ביותר שעלתה מעדותה היא ששום DNA שנמצא בזירת הרצח לא קשר את ריצ'רד אלן למקום. לא נמצא DNA שלו בשום פריט בזירה, וזו הייתה אחת מטענות ההגנה המרכזיות לאורך המשפט. כמו כן, מומחית ה-DNA קבעה כי לא נמצאה שום ראיה ביולוגית המעידה על כך שהנערות עברו תקיפה מינית.

ההרשעה וגזר הדין:

בתום משפט מורכב ובתום 19 שעות של דיוני חבר המושבעים, הוכרע דינו של אלן ב-11 בנובמבר 2024. חבר המושבעים הרשיע את ריצ'רד אלן בן ה-52 בכל סעיפי האישום, הכוללים רצח ורצח במהלך ניסיון חטיפה. עדי ראייה, כמו גם עיתונאים שסיקרו את המשפט, דיווחו כי הוא לא הביע שום רגש בעת הקראת פסק הדין.

ב-20 בדצמבר 2024, השופטת קבעה את עונשו וגזרה עליו 130 שנות מאסר בפועל (65 שנים בגין כל רצח, שירוצו באופן עוקב). סנגוריו של אלן רמזו כי בכוונתם לערער על פסק הדין, אך עבור משפחותיהן של אבי וליבי ועבור קהילת דלפי, סיומו של המשפט הביא עמו סגירת מעגל היסטורית לתעלומה ששברה את לבה של אמריקה כולה.

הפרופיל של הרוצח:

ריצ'רד אלן, שהורשע ברצח הכפול, ניהל חיים שגרתיים למראית עין בדלפי. הוא היה נשוי לאשתו קת'י במשך למעלה משלושה עשורים, אב לבת, ועבד במשך שנים בבית המרקחת המקומי של רשת CVS. למרות שהודה בפניה על מעשיו מספר פעמים בשיחות טלפון מהכלא, אשתו קת'י המשיכה לתמוך בו ולטעון לחפותו, ואף התראיינה בסדרת תעודה על המקרה חודשים ספורים לאחר גזר דינו.

עיסוקו של ריצ'רד אלן:

לאחר הרצח של אבי וליבי בפברואר 2017, ועד למעצרו המפתיע באוקטובר 2022, אלן המשיך להתגורר בדלפי וניהל חיים נורמטיביים לחלוטין. הוא עבד כעובד דלפק בסניף המקומי של רשת בתי המרקחת CVS, הממוקם ברחוב הראשי של העיירה. מתוקף תפקידו ביישוב קטן כל כך, הוא פגש מדי יום עשרות מתושבי המקום וסיפק להם שירות, ולפי הדיווחים אפילו סייע לבני משפחותיהן של הקורבנות שפקדו את החנות. התובע במשפטו התייחס לעובדה זו בפני חבר המושבעים וציין כי אלן למעשה "התחבא מול העיניים של כולם", כשהמשיך לעבוד, לבלות ולחיות בתוך הקהילה שאותה החריד. באחת התמונות המצמררות שפורסמו, אף נראה אלן מצטלם ומחייך עם אשתו בבר מקומי בדלפי בשנת 2021, כשעל הקיר מאחוריו מתנוסס הקלסתרן המשטרתי של "איש הגשר".

חיי המשפחה:

אלן היה איש משפחה מן השורה, שנישא לאשתו קת'י בשנות ה-90, ולהם בת אחת משותפת. הייתה לו מערכת יחסים קרובה גם עם אמו ועם אחותו הצעירה ג'יימי, שאף העידה לטובתו במשפט וסיפרה על ילדותם המשותפת. פסיכולוגית מטעם ההגנה שבדקה אותו בכלא העידה כי אלן אובחן כסובל מהפרעת אישיות תלותית, וכי הוא נשען מבחינה רגשית כמעט לחלוטין על אשתו ואמו, עד כדי כך שמצבו הנפשי התרסק כשהן לא יכלו להיות לצדו.

החלק המטלטל ביותר בחיי המשפחה נחשף במהלך המשפט, סביב שיחות הטלפון שניהל אלן מהכלא המוקלט. התביעה השמיעה כיצד באביב 2023, אלן התקשר לאשתו קת'י והתוודה בפניה באופן מפורש: "אני עשיתי את זה, קת'י. אני הרגתי את אבי וליבי". קת'י, שנשמעה המומה, הפצירה בו להפסיק לדבר כך וניתקה את השיחה בפתאומיות. הוא חזר על הווידויים הללו גם באוזני אמו בשיחות אחרות.

למרות הווידויים הקשים, קת'י בחרה להישאר לצדו לכל אורך הדרך. צוות ההגנה של אלן טען כי הווידויים הללו נבעו מפסיכוזה עמוקה וממצב נפשי מעורער שנגרם עקב חודשים של תנאי בידוד קשים, ונראה שקת'י אימצה את הנרטיב הזה לחלוטין. באוגוסט 2025, כשמונה חודשים לאחר שבעלה נידון ל-130 שנות מאסר, קת'י שברה שתיקה תקשורתית והתראיינה לסדרת דוקו ברשת הולו (Hulu) בשם "Capturing Their Killer", שם היא המשיכה לטעון בתוקף שבעלה חף מפשע, שהוא איש משפחה מסור, ושהיא "דורשת צדק אמיתי עבור אבי וליבי". הבת, לעומת זאת, נעדרה ממרבית שלבי המשפט המורכבים ולא התבטאה פומבית בפרשה.

טענות ההגנה:

צוות ההגנה של ריצ'רד אלן טען כי עשרות ההודאות שמסר מהכלא היו הודאות שווא מוחלטות, שנבעו מפסיכוזה חמורה אשר התפתחה עקב שהייה של 13 חודשים בבידוד בתנאים קיצוניים. הם הדגישו כי ההודאות כללו פרטים שגויים עובדתית, כגון טענתו שירה בנערות, אף על פי שלא נעשה שימוש בנשק חם ברצח. במקביל, ההגנה ניסתה לקדם תיאוריית קונספירציה לפיה הרצח היה למעשה טקס פולחני של חברי כת פגאנית-נורדית בשם "אודיניזם". עם זאת, השופטת שניהלה את המשפט פסלה את קו ההגנה הזה לחלוטין ומנעה את הצגתו לחבר המושבעים, בנימוק שלא הוכח קשר ישיר בין הכת לבין זירת הפשע.

הודאות תחת פסיכוזה ותנאי בידוד חריגים:

המשוכה המרכזית שעמדה בפני צוות ההגנה של אלן, בראשות עורכי הדין בראד רוזי ואנדרו בולדווין, הייתה למעלה מ-60 הפעמים שבהן הודה ברצח במהלך מעצרו. קו ההגנה תקף את ההודאות הללו וטען כי מדובר בהודאות שווא שהן תוצר ישיר של קריסה נפשית ו"פסיכוזה מושרית-בידוד". סנגוריו חשפו כי אלן הוחזק במשך 13 חודשים בתא בידוד באגף אבטחה מקסימלית במתקן כליאה במדינה, תנאים שלטענתם הפרו את נוהלי שירות בתי הסוהר של אינדיאנה האוסרים על החזקת אסירי הסובלים ממחלות נפש בבידוד לתקופה כה ממושכת.

פסיכולוגים ומומחים מטעם ההגנה, בהם הנוירו-פסיכולוגית ד"ר פולי וסטקוט, העידו בבית המשפט כי אלן סבל מהתקפי פסיכוזה אמיתיים ולא זייף את מצבו. עורכי הדין תיארו בפני המושבעים התנהגות פסיכוטית וקיצונית של אלן באותה תקופה, שכללה אכילת דפים מהתנ"ך שלו, מריחת צואה על גופו ועל תאו, שתייה ממי האסלה, ופציעה עצמית קשה. מעבר למצבו הנפשי, ההגנה הצביעה על פערים עובדתיים מהותיים בהודאות עצמן. לדוגמה, אלן התוודה כי ירה באבי וליבי, למרות שהראיות בזירה הוכיחו חד-משמעית כי לא נורתה אף ירייה והן נרצחו באמצעות נשק קר. סנגוריו מחו על כך שהשופטת, פרנסס גול, אמנם התירה להראות למושבעים סרטוני אבטחה של אלן מתאו כדי להתרשם ממצבו, אך הורתה להשתיק את פס הקול, מה שמנע מהם לשמוע את צעקותיו ומלמוליו הבלתי רציונליים שהעידו על ניתוקו מהמציאות.

תיאוריית הקונספירציה כהגנה פולחן האודיניזם:

במטרה לספק הסבר חלופי לזהות הרוצחים ולפרטי זירת הפשע, צוות ההגנה ניסה להציג נרטיב קונספירטיבי ולפיו הנערות נרצחו כקורבנות אדם בטקס פולחני. לטענתם, הרצח בוצע על ידי חברים בכת ה"אודיניזם" (Odinism),זרם של דת פגאנית נורדית עתיקה שחלקה אומץ בעשורים האחרונים על ידי קבוצות של עליונות לבנה בארצות הברית. ההגנה טענה כי זירת הרצח כללה סממנים מובהקים של טקס מעין זה. לפי מסמכי ההגנה, ענפים שבורים סודרו בצורה ספציפית ומכוונת על גופות הקורבנות, וסמל של רונה פגאנית בשם "פהו" (Fehu) צויר בדם על אחד העצים הסמוכים. מומחית שהביאה ההגנה מצאה לטענתה שבעה מאפיינים שונים בזירה התואמים לפולחן נורדי, והצביעה על כך שהרצח אירע במועד המציין חג פגאני.

רובד נוסף ומטריד בתיאוריה התייחס לתנאי כליאתו של אלן. אחד מסנגוריו לשעבר טען בראיונות לתקשורת כי חלק מהסוהרים שהופקדו על שמירתו של אלן בבידוד היו בעצמם משתייכים לאודיניזם. נטען כי אותם סוהרים ענדו תגים של הכת על מדיהם, ואחד מהם אף קעקע את הסמל של "החנית של אודין" על פניו. קו ההגנה ניסה לשרטט קשר ישיר בין פעילים של הכת מחוץ לכלא לסוהרים בתוכו, בטענה שאלן היה שעיר לעזאזל תמים שהופלל והובא להודות באשמה תחת לחץ ואיומים.

 

פסילת התיאוריה על ידי בית המשפט:

התביעה התנגדה נחרצות לניסיון להכניס את תיאוריית האודיניזם לכותלי בית המשפט, וכינתה אותה המצאה מופרכת שנועדה לזרות חול בעיני חבר המושבעים. בחודש ספטמבר 2024, כחודש לפני תחילת המשפט, השופטת גול קיבלה את עמדת התביעה ופסלה לחלוטין את קו ההגנה הזה. פסיקתה קבעה כי ההגנה נכשלה בייצור "קשר ישיר" (Nexus) או בהבאת ראיות קבילות שיחברו בין הכת, החשודים החלופיים שהוזכרו במסמכים, לבין הרצח של אבי וליבי. עקב הפסיקה, נאסר על ההגנה להזכיר את המונח "אודיניזם", להעלות שמות של חשודים חלופיים מהכת או להציג את המומחים לנושא בפני המושבעים. הפסילה הגורפת הזו של נרטיב ההגנה היא אחד מעמודי התווך של הערעור שמקדם כיום צוות ההגנה של אלן, הטוען כי נמנעה ממנו הזכות החוקתית למשפט הוגן ולהצגת הגנה מלאה.

מצורף קישור לדיווח חדשותי ביוטיוב מתוך ערוץ CBS4 Indy, שהכולל את הסרטון המלא באורך 43 שניות שצילמה ליבי ג'רמן בטלפון שלה. בדיווח ניתן לראות ולשמוע את התיעוד המצמרר של "איש הגשר" מתקרב אל הנערות על גשר מון היי ומורה להן לרדת במורד הגבעה ("Down the hill").

לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

הסרטון השני הוא ניתוח של ד"ר טוד גרנדיי על פסק הדין של ריצ'רד אלן בפרשת הרצח בדלפי:

לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

ד"ר גרנדה סוקר את ציר הזמן של המקרה, מנתח את הראיות המרשיעות מול הראיות המזכות, ודן במצבו הנפשי של אלן שהוביל לגל ההודאות שלו. מסקנתו המורכבת היא שבעוד שהוא מאמין שאלן הוא אכן הרוצח במציאות, הראיות שהוצגו במשפט, בשילוב עם מחדלי החקירה הרבים של המשטרה, אינן מספיקות לדעתו כדי להרשיע אותו "מעבר לספק סביר".

בסרטון, ד"ר גרנדה מתחיל בסקירת הרקע של ריצ'רד אלן וציר הזמן של הרצח של אבי וליבי . לאחר מכן הוא מפרט את הגורמים המרשיעים בתיק, וביניהם העובדה שאלן גר קרוב לזירת הפשע, הודה בעצמו שהיה על השביל באותן שעות קריטיות ולבש בגדים התואמים לאלו של "איש הגשר" שצולם . בנוסף, הוא מציין את התאמת הקליע שלא נורה לאקדחו האישי של אלן, ואת העובדה שאלן הודה ברצח לפחות 60 פעמים בפני גורמים שונים בכלא, תוך ציון פרטים מוכמנים כמו הימצאות רכב מסחרי באזור .

מנגד, ד"ר גרנדה מציג את הגורמים המזכים ומותח ביקורת חריפה על ניהול החקירה על ידי המשטרה. הוא מדגיש שהמשטרה איבדה הראיות, לא הקליטה חקירות מסוימות ותייקה מסמכים קריטיים באופן שגוי . הוא מציין שאלן אינו מתאים לפרופיל הטיפוסי של רוצח מסוג זה, שכן ניהל חיים יציבים, מערכת יחסים ארוכה וללא כל עבר פלילי . כמו כן, הוא מצביע על חוסר מוחלט בראיות DNA או ראיות אלקטרוניות הקושרות את אלן לזירה. הוא אף מבקר את הקביעה המדעית שלפיה ניתן לקשר בוודאות קליע שעבר דריכה (אך לא נורה) לאקדח ספציפי, ומציין שהמשטרה נוטה לבלבל במסמכיה בין המונח "קליע" ל"כדור" שלם .

ד"ר גרנדה, כמומחה לבריאות הנפש, מקדיש חלק ניכר מהניתוח למצבו הנפשי של אלן בכלא. הוא מסביר כי אלן אובחן עם הפרעת אישיות תלותית, דיכאון ופסיכוזה שהתפתחו עקב תנאי הבידוד הקיצוניים . הוא מדגיש שההודאות של אלן כללו פרטים שגויים עובדתית, כמו הטענה שירה בנערות בנשק חם או שקבר אותן, וכן כללו הודאות מופרכות ברצח של בני משפחתו שכלל לא נרצחו . לטענתו, לחברי מושבעים יש נטייה להאמין להודאות מצד נאשמים, גם כשהן ניתנות תחת מצוקה נפשית קשה, תוך התעלמות מהודאות שקריות בעליל שנאמרו באותה נשימה .

לסיכום הניתוח, ד"ר גרנדה מצהיר שלדעתו האישית ריצ'רד אלן הוא אכן הרוצח במציאות ושהוא ביצע את הפשע . להערכתו, אלן פנה למשטרה ימים ספורים לאחר הרצח כ"מכת מנע" מתוך לחץ, כדי להסיר מעצמו חשד למקרה שמישהו ראה אותו שם, אך המשטרה איבדה את הדיווח שלו בשל חוסר קומפטנטיות . עם זאת, מבחינה משפטית טהורה, ד"ר גרנדה קובע כי בשל מחדלי החקירה והספקות הכבדים סביב קבילות ההודאות שהושגו תחת פסיכוזה, הוא עצמו לא היה משתכנע באשמתו מעבר לספק סביר לו היה חבר מושבעים .