קורי ריצינס

  

טרו קיים, ארה''ב: סוף הסיפור, קורי ריצינס שהורשע ברצח בעלה במרץ קיבלה אתמול עונש מאסר עולם. כל 3 ילדיה העידו שהם מבקשים שתאסר לתמיד  הביעו גועל ממנה וגעגוע לאבא הטוב שאיבדו.

https://www.youtube.com/watch?v=I0EnmiQsqoM

העדויות והתגובות במשפט

במהלך המשפט, הוקראו מכתבים מרגשים שנכתבו על ידי ילדיה של קורי, שהביעו כאב עמוק על אובדן אביהם, זעם כלפי אמם ובקשה למנוע ממנה כל אפשרות לשחרור אי פעם. אחד הילדים אמר במפורש כי לא מתגעגע אל קורי, תוך שהוא מתאר את האב כאבא המסור ביותר שיש.

חברי משפחה נוספים הקריאו הצהרות שהדגישו את תחושת הבגידה וההרס שנגרם על ידי אדם שהיה אמור להיות האמין ביותר. אחד מבני המשפחה תיאר את הבעל כמי שלמרות כל הקשיים, נתן הרבה למשפחה, אך חייו נלקחו ממנו באופן אלים ובלתי הוגן.

קורי עצמה נשאה נאום שבו ניסתה להגן על עצמה וטענה בבכי כי לא נטשה את ילדיה.

הפרשה במלואה:

קורי ריצינס הורשעה ברצח בעלה במנת יתר של פנטלין כדי לכתוב ספר "איך להתמודד עם האבל של ילד שאביהם נפטר" וכך להרוויח כסף מהמכירות.

אריק וקורי ריצינס, זוג ביוטה, בשנות ה 30 לחייהם והורים ל 3 ילדים קטנים, נראו כלפי חוץ הזוג המושלם.

ב 3.3.22 באמצע הלילה קורי התקשרה בבהלה לשירותי ההצלה המקומיים וביקשה שישלחו דחוף אמבולנס כי בעלה לא מגיב, משהו קרה לו, אמבולנס הגיע תוך דקות אבל ניסיונות ההחייאה נכשלו ומותו נקבע במקום. בחקירה ביום המות נראתה מזועזעת, בהלם ובוכה. העלתה סברה של מנת יתר או התאבדות.

כשנה לאחר האירוע קורי כתבה ספר בנושא התמודדות של אישה שכולה עם האבל של הילדים על מות האב והרוויחה לא מעט ממכירות הספר. היה לה גם את התעוזה להתראיין בתוכנית הערב של רשת nbc ולדבר על האבל שלה ועל הרגשות של הילדים לאחר מות האב ואיך היא מתמודדת עם הרגשות האלה ונתנה עצות לנשים אחרות במצבים טרגיים דומים.

במאי 2023 היא נעצרה בחשד שהיא רצחה אותו, זה לא היה תאונה של מנת יתר…

אריק ריצ'ינס, שנולד ב-13 במאי 1982, גדל במשק חקלאי בוורמונט. הוא היה ספורטאי, התנדב כנוצרי מאמין התנדב כמיסיונר במקסיקו, בעל תואר מאוניברסיטת יוטה ואיש עבודה חרוץ. לאחר גירושיו מאשתו הראשונה בשנת 2009 בעקבות בגידה מצידה, הוא הקים יחד עם שותפו קודי חברה לבניית אבן.

קורי ריצ'ינס (לשעבר דרדן), שנולדה ב-1 באפריל 1990 למשפחה מורכבת וגדלה לצד אב שהתמודד עם אלכוהוליזם, פגשה את אריק בזמן שעבדה ברשת "הום דיפו". קורי רכשה השכלה במנהל בריאות ומשאבי אנוש, עבדה במספר משרות, ובהמשך הקימה עסק עצמאי בתחום הנדל"ן.

בני הזוג נישאו בשנת 2013 בחצר ביתם שביוטה, שנה לאחר הולדת בנם הראשון קארטר. כלפי חוץ הם נראו כזוג מושלם עם שלושה בנים, כך היה בהתחלה, אבל בהמשך חלה התדרדרות קשה ביחסים שלא נראתה מבחוץ.

השתלשלות האירועים והקריסה הכלכלית

החל משנת 2019, במקביל לפתיחת עסק הנדל"ן העצמאי שלה, קורי נקלעה לקשיים כלכליים כבדים. מסתבר שהיא לא היתה כזה גאון פיננסי והעסק שלה בתחום קנית בתים , שיפוצם ומכירתם ברווח נקלע לחובות של 4.5 מליון דולר. לקח לבעל זמן להבין את זה, היא מידרה והסתירה את הדבר ממנו.

בספטמבר 2020 אריק גילה לתדהמתו כי קורי משכה ללא אישורו יותר מ-515,000 דולר מחשבונותיו הפרטיים ומהעסק שלו, ואף פתחה קו אשראי על סך 250,000 דולר. הגילוי יצר משבר אמון חמור ביניהם, ובעקבותיו, החל מנובמבר 2020, אריק החל לתכנן גירושים ושינה את צוואתו כך שקורי לא תהיה היורשת החוקית שלו. למרות צעדיו של אריק, קורי לא ויתרה על שליטה בנכסים. בינואר 2022 היא הגישה ללא ידיעתו בקשה לביטוח חיים נוסף על שמו, מה שהעלה את סכום ביטוחי החיים שלו ל 2 מליון דולר, כולם נפתחו על ידה.

המוות והאירועים המחשידים

חבריו ובני משפחתו של אריק העידו כי הוא חשד שאשתו מנסה להרוג אותו, וסיפר להם על ניסיונות הרעלה לכאורה במהלך חופשה ביוון בשנת 2019 וכן בחג האהבה בשנת 2022. לדבריו לא יעזוב את הבית בגלל שרצה לשמור על שלושת הילדים מפני אמא לא יציבה.

ב-14 בפברואר 2022 (חג האהבה), אכל אריק כריך שקורי הכינה לו בלוויית פתקים רומנטיים. מיד לאחר מכן הוא סבל מתגובה אלרגית כה חריפה עד שהביע חשד מפורש כי אשתו מנסה להרעיל אותו.

שבועות ספורים לאחר מכן, בלילה שבין ה-3 ל-4 במרץ 2022, אריק נמצא ללא רוח חיים בביתם. אך נתיחת הגופה העלתה כי הוא מת מהרעלת פנטניל, כאשר כמות הסם בדמו הייתה גדולה פי חמישה מהמנה הקטלנית.

בליל השלושה במרץ 2022, קורי ואריק חגגו סגירת עסקת נדל"ן גדולה. על פי גרסתה של קורי, סביב השעה תשע ורבע בערב היא הכינה לאריק קוקטייל מסוג "מוסקו מיול" והגישה לו אותו במיטתם. לאחר מכן, לטענתה, היא עברה לישון בחדרו של אחד מילדיהם כיוון שהילד סבל מסיוט. כאשר שבה לחדר השינה המרכזי סביב השעה שלוש לפנות בוקר, היא מצאה את אריק מחוסר הכרה , קורי טענה כי ניסתה לבצע בו החייאה והזעיקה את כוחות ההצלה. נתיחה שלאחר המוות קבעה כי אריק מת ממנת יתר של פנטניל, כאשר בגופו נמצאה כמות הגדולה פי חמישה מהמנה הקטלנית של הסם.

קורי העלתה סברה שפיתח המתמכרות או התאבד אבל חוקרי הסייבר של המשטרה חשפו עדויות והודעות טקסט שהוכיחו כי היא עצמה הזמינה פנטניל מספקית סמים בשם קרמן לובר. בנוסף, נחשפו ראיות למערכת יחסים שניהלה מחוץ לנישואים עם גבר בשם רוברט גרוסמן.

כשנה לאחר מותו של אריק, ובטרם הפכה לחשודה המרכזית בתיק, קורי ריצ'ינס פרסמה ספר ילדים בשם "Are You with Me?" (האם אתה איתי?). הספר, שהוקדש לבעלה המנוח, נועד לסייע לילדים צעירים, ובפרט לשלושת ילדיהם המשותפים, להתמודד עם אובדן ואבל בעקבות מות אב. קורי אף התראיינה לכלי תקשורת מקומיים כדי לקדם את הספר, שם דיברה בגילוי לב על כאב האובדן ועל החשיבות של עיבוד האבל בקרב ילדים. צעד זה עורר לאחר מכן זעזוע ציבורי עמוק, כאשר פרטי החקירה והחשדות המבוססים נגדה נחשפו.

התנהגותה של קורי לאחר מותו של אריק רק הגבירה את החשדות נגדה. לקח לה חודש "להתאבל" ואז לפדות ביטוחי חיים ב 2 מליון דולר, ואז חתמה בגפה על עסקת רכישה של אחוזה בשווי מיליון דולר, ערכה מסיבה בבית שבו בעלה מת זה עתה, ודרשה גישה מיידית לכספת של אריק תוך כדי עימות פיזי עם אחותו שניסתה למנוע זאת ממנה. במקביל לתביעה אזרחית שפתחה נגד עזבונו, קורי ביצעה במכשירים הניידים שלה חיפושי אינטרנט מחשידים אודות מחיקת הודעות טקסט לצמיתות, מידע על רעלים ותנאים בבתי כלא יוקרתיים.

בעקבות חיפוש משטרתי בבית הזוג באפריל 2022, שבו הוחרמו טלפונים ומחשבים, החוקרים גיבשו את התשתית הראייתית נגד קורי. המשטרה בנתה את התיק בהדרגה והיא נעצרה בחודש מאי 2023 והואשמה ברצח מדרגה ראשונה ובסחר בסמים (כאשר בהמשך הוסר איום עונש המוות מעל הפרק). לאחר מעצרה הוגשו נגדה לא פחות מ-26 אישומים נפרדים בגין עבירות כלכליות חמורות, שיידונו במשפט נפרד.

החשדות נגד קורי החלו להתגבש לאחר שחוקרי המשטרה מצאו סתירות מהותיות בגרסתה לגבי אירועי הלילה בו מת אריק. בעוד שקורי טענה כי הלכה לישון בחדר הילדים סביב השעה תשע וחצי בערב, רישומי הטלפון הסלולרי שלה הראו כי היא גלשה באינטרנט לאחר השעה עשר בלילה. בנוסף, נמצא פער של 14 דקות מרגע שפתחה את נעילת הטלפון שלה ועד לשיחה למוקד החירום בשעה שלוש ושבע דקות. הראיה המרכזית בתיק הגיעה ממודיעה משטרתית שהעידה כי מכרה לקורי כדורי הידרוקודון ופנטניל בשבועות שקדמו למותו של בעלה.

המעצר וההעמדה לדין

בשמונה במאי 2023, קורי ריצ'ינס נעצרה על ידי כוחות המשטרה והואשמה ברצח בנסיבות מחמירות ובהחזקת סמים. מאז מעצרה, בית המשפט דחה את בקשותיה החוזרות ונשנות להשתחרר בערבות, והיא נותרה במעצר. בהמשך הדרך, התביעה הוסיפה לכתב האישום 26 סעיפים נוספים הקשורים להונאה פיננסית, הלבנת הון וזיוף מסמכים, סעיפים שפוצלו לבסוף למשפט נפרד. צוות ההגנה של קורי ניסה לאורך ההליכים המקדמיים לפסול ראיות, בטענה שהמשטרה חקרה אותה ותפסה את הטלפון שלה ללא צו כדין וללא הקראת זכויותיה.

בספטמבר 2023, במהלך שהותה במעצר, המשטרה תפסה בתאה מסמך בן שישה עמודים בכתב ידה המכונה "מכתב הכלב" (Walk the Dog letter). המכתב יועד לאמה של קורי, ולטענת התביעה הוא כלל הנחיות מדויקות עבור אחיה כיצד למסור עדות שקר בבית המשפט כדי לתמוך בגרסתה, מה שהוגדר על ידי התביעה כשיבוש הליכי משפט. עורכי דינה טענו מנגד כי מדובר בקטע כתיבה בדיוני בלבד. באוגוסט 2024 נערך לקורי שימוע מקדים שקבע כי היא תישאר במעצר עד תום ההליכים.

לאחר משפט של 12 ימים, ב 16.3.26 קורי ריצ'ינס הורשע ברצח.

התביעה בתיק הציגה קו ברור של רצח מתוכנן היטב. לטענת התובעים, קורי רצחה את אריק בכוונה תחילה באמצעות פנטניל מתוך מניעים כלכליים, ובמטרה להשתלט על הונו תוך הסתרת הבגידות והמעילות שביצעה. משפחתו של אריק עומדת איתן לצד התביעה, רואה בקורי אחראית ישירה למותו, ופועלת משפטית כדי להגן על שלא תזכה בכספו והאמת תצא לאור.

התביעה הציגה שורת עדים מרכזיים להוכחת המניע והאמצעים לרצח, ביניהם סוכנת הבית שהעידה שרכשה עבור קורי את הסמים, המאהב שלה שסיפר על תוכניותיהם המשותפות לעתיד, מומחים פיננסיים שהצביעו על חובות עתק וזיופי מסמכים, וכן חוקרים שהציגו חיפושים מחשידים באינטרנט והודעות טקסט מפלילות.

במהלך כשלושה שבועות של משפט, זימנה התביעה 42 עדים במטרה לצייר תמונה של אישה השקועה בחובות, המנהלת רומן מחוץ לנישואים, ושרואה במות בעלה את המוצא היחיד לבעיותיה הכלכליות והאישיות. עדות מפתח נשמעה מפי כרמן לאובר, שעבדה כסוכנת הבית של בני הזוג. לאובר, שכונתה על ידי ההגנה "עדת הכוכב" של התביעה, העידה כי קורי ביקשה ממנה להשיג עבורה כדורי פנטניל, אותם כינתה "החומר של מייקל ג'קסון". לאובר סיפרה שרכשה את הסמים עבור קורי. עורכי דינה של קורי ניסו לערער את אמינותה של לאובר בחקירה הנגדית, בטענה שהיא שינתה את גרסתה מספר פעמים בחקירותיה וזכתה להסכם חסינות וביטול עונש מאסר בתמורה לעדותה.

עדות דרמטית נוספת הגיעה מצידו של רוברט ג'ושוע גרוסמן, הגבר שעמו ניהלה קורי רומן. גרוסמן העיד על מערכת היחסים הסודית ביניהם ועל כך שקורי חלמה לעזוב את בעלה ולהתחיל חיים חדשים איתו. התביעה הציגה הודעות טקסט בין השניים בהן קורי פנטזה על קבלת מיליוני דולרים ונישואים לגרוסמן. באחד הרגעים המצמררים בעדותו, סיפר גרוסמן שקורי אף שאלה אותו פעם אם הוא אי פעם הרג מישהו. הוא הוסיף שכאשר יצר קשר עם החוקר הפרטי של משפחת ריצ'ינס לאחר הרצח ונאמר לו שקורי אשמה, הדבר "שינה עבורו הכל".

ההיבט הכלכלי, שהיווה לטענת התביעה את המניע המרכזי לרצח, גובה בעדותה של רואת החשבון המשפטית ברוק קרינגטון. היא העידה כי קורי, שעסקה בשיפוץ ומכירת בתים, הייתה שקועה בחובות אדירים של כ-4.5 מיליון דולר ופעלה מתוך תחושת מחנק ורצון לשמר אורח חיים יוקרתי. בנוסף, קרינגטון הציגה ראיות לכך שחתימתו של אריק זויפה לעיתים קרובות על גבי מסמכים פיננסיים שונים. התביעה גם הוכיחה שקורי פתחה בחשאי פוליסות ביטוח חיים על שמו של אריק, בשווי כולל של כ-2 מיליון דולר.

בנוסף לעדים אלו, מנתח זיהוי פלילי דיגיטלי הציג את היסטוריית החיפושים ממכשיר הטלפון של קורי בימים שקדמו למותו של אריק. בין היתר נמצאו חיפושים מטרידים כמו "מהי מנה קטלנית של פנטניל", "בתי כלא יוקרתיים לעשירים באמריקה", ו"אם מישהו מורעל, מה נכתב בתעודת הפטירה". בני משפחתו של אריק, ובהם אביו יוג'ין ואחותו קייטי, עלו לדוכן העדים ושיתפו כי אריק חשד שקורי מנסה להרוג אותו, במיוחד לאחר תקרית ביום האהבה שבועיים לפני מותו, בה אכל כריך שהכינה לו, פיתח פריחה חמורה, התקשה לנשום ואיבד את ההכרה.

צוות ההגנה של קורי ריצ'ינס הפתיע את בית המשפט כשבחר לסיים את התיק מבלי לזמן אפילו עד אחד מטעמו, וקורי עצמה ויתרה על זכותה להעיד. במקום זאת, אסטרטגיית ההגנה התבססה לחלוטין על חקירות נגדיות, תקיפת אמינות העדים של התביעה, והדגשת היעדר ראיות פיזיות ישירות הקושרות את קורי להרעלה.

ההחלטה הדרמטית ביותר של צוות ההגנה, בראשות עורכות הדין ונדי לואיס וקתי נסטר, התרחשה לקראת סוף המשפט. בעוד שהמשפט תוכנן להימשך כחמישה שבועות, לאחר שהתביעה סיימה להציג 42 עדים מטעמה, ההגנה הדהימה את הנוכחים והודיעה כי היא סוגרת את התיק מבלי לזמן עדים כלל. קורי ריצ'ינס בחרה לשמור על זכות השתיקה וויתרה על זכותה לעלות לדוכן העדים. ההחלטה הזו נבעה מהעיקרון המשפטי לפיו חובת ההוכחה מוטלת כולה על התביעה, וההגנה טענה כי התביעה פשוט לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש של מעל לכל ספק סביר.

הקו המרכזי של ההגנה היה שהתיק נגד קורי מבוסס על ראיות נסיבתיות בלבד. עורכי הדין הדגישו כי התביעה לא הציגה שום ראיה פיזית או פורנזית שמוכיחה כי קורי היא זו שהכניסה את מנת הפנטניל הקטלנית למשקה של בעלה. הם הצביעו על כשלים חקירתיים, כמו זירת פשע שלא אובטחה כראוי וכוסות משקה שלא נבדקו בזמן, וטענו כי ניהול רומן או הסתבכות בחובות כספיים כבדים אמנם מציירים תמונה לא מחמיאה של קורי, אך הם אינם הופכים אותה לרוצחת.

חלק מהותי מאסטרטגיית ההגנה הוקדש לריסוק אמינותה של סוכנת הבית, כרמן לאובר, שאותה כינתה ההגנה "עדת הכוכב" של התביעה. ההגנה חשפה בפני חבר המושבעים שלאובר שינתה את גרסתה מספר פעמים במהלך החקירות. בתחילה היא הכחישה כל קשר לסמים, ורק לאחר שהחוקרים לחצו עליה והבהירו לה כי היא עצמה עלולה לעמוד בפני עונש מאסר ממושך בגין עבירות סמים אחרות שביצעה, היא החלה לשתף פעולה. ההגנה אף הקרינה סרטון מחדר החקירות בו נראה חוקר דורש מלאובר לספק פרטים שיבטיחו את הרשעתה של קורי ברצח, ובתמורה הוענקה לה חסינות.

בסיכומיהם, ניסו עורכי הדין לשנות את הנרטיב שהציגה התביעה. בעוד שהתביעה כינתה את קורי "אלמנה שחורה", ההגנה טענה כי מדובר פשוט באלמנה אבלה שעולמה חרב עליה. הם ביקשו מחבר המושבעים שלא לשפוט את קורי על האופן שבו בחרה להתאבל או על התנהגותה לאחר מות בעלה, אלא להתרכז אך ורק בעובדות היבשות. בנוסף, ההגנה שקלה להעלות טענה שאריק ריצ'ינס חיפש בעצמו לרכוש פנטניל בעבר, אך בסופו של דבר ויתרה על קו זה במשפט עצמו כדי לא לאפשר לתביעה להכניס ראיות מפריכות נוספות.

https://apnews.com/article/kouri-richins-murder-trial-opening-statements-55949a453ff23ac67f776058c0718fcd

https://www.youtube.com/watch?v=ie2DflEVCq4

כשהגיע התור של ריצינס לדבר לשופט היא פרצה בבכי והעניין הזה שבר את ליבה, כמובן שמגיע לה הכל, והיא אמרה: אולי לא הייתי אמא מושלמת ועשיתי שטויות, אבל אני לא רצחתי את אבא שלכם ואתם כרגע מוסתים ואני אחכה ליום שתבינו ותרצו לפגוש אותי שוב. אני אוהבת אותכם ודואגת לכם ואנסה ליצור קשר איתכם, בכתה. מגיע לה למנוולת הכל.

https://www.youtube.com/watch?v=K_VMCANAIhw

הטקסט המלא של הנבלה, טקסטבוק בגזלייטינג. כמות השקרים, המניפולטיביות, הנסיון לבלבל את הילדים מצד הפסיכופתית המרשעת הזאת היא אין סופית.  

"בניי המתוקים הקטנים שלי, אני יודעת שהיום אתם לא רוצים לדבר איתי, לקיים קשר איתי, או שאולי אתם חושבים שאתם שונאים אותי, וזה בסדר. אני לעולם לא אכעס עליכם בגלל הרגשות שלכם. כשהיום יגיע שבו תהיו מוכנים, אני אהיה כאן בשבילכם, מחכה לכם, ואוהבת אתכם.

אבל אני צריכה שתדעו ותבינו, בנים, שהתאמצתי נואשות ליצור קשר איתכם בכל דרך שאפשר במשך שנים. כל התקשורת שלי נותקה לחלוטין מכם מאז תחילת 2024. ועכשיו אני אשתמש בכל הזדמנות שאוכל כדי להעביר לכם מסר. גם אם זה אומר לשתף את זה בפומבי לעולם כולו, כשאני לבושה בבגדי הכלא שלי, באחת המצבים הנוראים ביותר שאפשר.

לא אכפת לי ואני לא מתביישת או נבוכה מזה בכלל. כל מה שאכפת לי זה אתם, הבנים. אני אעשה כל מה שצריך כדי שתשמעו את האמת ממני ושתחזרו הביתה אליכם. לעת עתה, אני לא יודעת מתי זה יהיה או מתי תהיה ההזדמנות הבאה שלי. אז לעכשיו, סבלו אותי כשאני מנסה לאחד את כל מה שרציתי לשתף איתכם במשך השנים האחרונות, עם כל מה שאני רוצה שתדעו עד שאוכל לדבר איתכם שוב, בהודעה ארוכה אחת.

ואף על פי שאולי אתם לא מוכנים לשמוע את זה היום, זה בסדר. התקווה שלי היא שביום אחד תהיו מוכנים. ב-6 במאי 2024, המשמורת הזמנית הועברה משירותי הילדים של מדינת יוטה לדודנית שלכם קייטי ודוד קלינט. השיחת וידאו האחרונה שלי איתכם, הבנים, הייתה כמה שבועות קודם לכן, בערך ב-24 באפריל 2024, כשעדיין הייתם במשמורת המדינה.

ברגע שהמשמורת הזמנית הועברה לקייטי וקלינט בניגוד לרצוני, הם ניתקו את כל התקשורת שלי ביניכם לביני, ושנים עברו עד שהיה לי משפט. הזהרתי את שירותי הרווחה שאם הם ייתנו את המשמורת עליכם למשפחת רידג', זו תהיה הפעם האחרונה שאוכל לראות או לדבר איתכם, הבנים.

ודעתכם עליי במקרה הזה וההאשמות הפרועות ידמו בקרוב לאלו של משפחת ריצ'רדס. וזה בדיוק מה שקרה. אתם צריכים לדעת שהצד האחר של המשפחה נלחם קשה על המשמורת, אבל בסופו של דבר זה נדחה והתעלמו ממנו. מאז שהמשמורת הזמנית ניתנה לקייטי וקלינט, הם לא אפשרו לי לראות או לדבר איתכם.

לא עוד שיחות וידאו, לא עוד ביקורים. הם חסמו את מספר הטלפון של הכלא כדי שלא אוכל להתקשר אליכם. כרטיסי יום הולדת, כרטיסי חג המולד, המכתבים ששלחתי לכם, הבנים – כולם הוחזרו או הופנו מחדש. כל הקשר שלי נותק לפני יותר משנתיים. אז בבקשה, בבקשה תשאלו אותם. תשאלו אותם על הכרטיסים שלכם, על המכתבים שלכם.

אם ניסיתי להתקשר אליכם, בבקשה פשוט תשאלו אותם. בין אם זה עכשיו או בעוד 10 שנים, הדבר היחיד שאני צריכה שתדעו, בנים, הוא שלא נטשתי אתכם. לא פשוט יצאתי מחייכם יום אחד כדי לעולם לא לחזור, לא להתקשר, לא להופיע. לא משנה מה מישהו יגיד לכם, לעולם לא הייתי עוזבת אתכם, הבנים. ואני כל כך מצטערת אם אפילו לשנייה אחת חשבתם שאני כן.

אם אפילו לשנייה אחת חשבתם שאני לא אוהבת אתכם. כי זה לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. אתם, הבנים, אתם העולם שלי. הסיבה שאני ממשיכה להתעורר כל יום ולהילחם כדי לחזור הביתה. אתם הסיבה שלי לחיות. אני מבינה שאתם במצב קשה מנטלית, רגשית ופיזית.

אני מבינה שהעברתם תקופה קשה ביותר בארבע השנים האחרונות. לא הייתם אמורים להתמודד עם טרגדיה כזו. ואני כל כך, כל כך מצטערת שאתם עוברים את זה. לכם, הבנים, יש זכות להיות כועסים, עצובים ומבולבלים, להרגיש במצב הישרדות, לשאול שאלות.

כל זה לגמרי תקף. הרגשות שלכם לגמרי תקפים. וביום אחד, כשכל זה ייגמר, נוכל לשבת ולדבר על כל זה ולסדר את הכל. אני מבטיחה לכם, בנים, שביום אחד זה ייגמר. אני לא מושלמת. הצלחתי ונכשלתי. כאדם, כאישה, כהורה – כולנו עושים זאת.

עשיתי הרבה דברים שאני לא גאה בהם. חלק אני מתחרטת עליהם, חלק לא. חלק אני מתביישת בהם, וחלק לא. אני מתחרטת על דברים שעשיתי בחיי רק כדי לגלות מאוחר יותר שהם היו בשביל האנשים הלא נכונים. אמרתי דברים שלא הייתי צריכה. עשיתי דברים שלא הייתי צריכה. לפעמים אמרתי מה שהייתי צריכה ולא התכוונתי למה שאמרתי.

יש דברים שאני לא יכולה לשנות והתנצלויות שמאחרות זמן רב שאני חייבת. יש מהים ויכולים והייתי צריכים. לכולנו יש כאלה. כולנו עשינו אותם. ואתם, הבנים, גם תעשו יום אחד, אבל בדרך שלכם. וזה בסדר. זו החיים. ואנחנו בני אדם. אף אחד לא כולו טוב או כולו רע. רק מציגים אותנו ככה.

אתם הולכים להצליח ולהשיג דברים מדהימים בחיים האלה. גם תעשו טעויות ותיכשלו בדברים מסוימים, אבל השתמשו בהזדמנויות האלה כדי לגדול וללמוד. הן לא מגדירות אתכם. ואל תיתנו לאף אחד אחר לגרום לכם לחשוב שהן כן. אנחנו לא מוגדרים על ידי הרגעים הטובים ביותר או הגרועים ביותר שלנו.

אנחנו נמצאים איפשהו באמצע. מתפתחים תמיד. ואתם, הבנים, מתפתחים תמיד. סודות פוגעים בכבוד עצמי. הם גורמים לאובדן אמון. הם גורמים לנו לאבד את עצמנו. התאהבתי במישהו שלא היה אבא שלכם. אבא שלכם התאהב במישהי שלא הייתי אני. עשיתי דברים מאחורי גבו של אבא שלכם. הוא עשה דברים מאחורי גבי. אל תשמרו סודות.

תמיד שימו את בן/בת הזוג במקום הראשון. אבא שלי ואני לא תמיד עשינו את זה, אבל אל תהיו כמונו בהיבט הזה. עשינו טעויות שאני יודעת שאני מתחרטת עליהן. ואני בטוחה שאם הוא היה כאן היום, הוא היה אומר שיש כמה דברים שהוא מתחרט עליהם גם כן. נישואין זה קשה. נישואין דורשים עבודה. נישואין דורשים אהבה. אהבה גדולה. אהבה עמוקה.

ואתם עלולים לחשוב על גירושין ויהיו לכם מריבות, אבל אז תתפייסו ותסלחו אחד לשני. כי כשהאהבה שלכם מספיקה, האהבה שלכם מחזיקה אתכם יחד. האהבה שלכם היא כל מה שאתם צריכים כדי להתעלם מהרעש. האהבה שלכם לעולם לא נכשלת. לפעמים אבא שלכם רצה להשליך את המגבת על הנישואין שלנו.

או שאני רציתי להשליך את המגבת על הנישואין שלנו, אבל מעולם לא עשינו את זה. תמיד מצאנו את הדרך חזרה אחד לשני. הייתי מרימה את המגבת שלו או הוא היה מרים את שלי. היינו מחזירים אותן אחד לשני ומתחילים מחדש. כי האהבה שלנו לעולם לא נכשלה. הפסקנו לספור את העוולות אחד של השני וסלחנו, המשכנו הלאה ואהבנו.

ואם הייתי צריכה לחיות מחדש את כל הימים הקשים האלה, הייתי עושה את זה ללא היסוס. אבא שלכם ואני היינו הרבה דברים, בלגן מסוג כלשהו לפעמים. אבל היינו הבלגן המטורף והיפה הזה שהפך אותנו למשפחה כי האהבה שלנו הייתה מספיקה. הימים הקשים שלנו מעולם לא עלו על הימים הטובים.

הרגעים החלשים שלנו מעולם לא עלו על הימים המאושרים והבלתי נשכחים ביותר. תמיד צחקנו יותר משבכינו. נכשלנו בכמה דברים, אבל מעולם לא נכשלנו באהבה אליכם, הבנים. האהבה שלנו הייתה מספיקה כדי להפוך את הבית שלנו לבית. האהבה שלנו הייתה מספיקה כדי להישאר יחד ולגדל אתכם, הבנים. האהבה שלנו הייתה מספיקה כדי לסלוח אחד לשני כשאחרים אמרו שלא צריך.

לעשות דברים אחד בשביל השני גם אם לא הסכמנו. האהבה שלנו הייתה מספיקה כדי להגן אחד על השני גם אם זה עלול לעלות לנו בכל. אהבה יכולה לגרום לך לאבד את עצמך. לפעמים היא גורמת לך לעשות דברים שאתה יודע שלא היית צריך, אבל בו זמנית אתה יודע שזה לא רע כי בן/בת הזוג הוא האדם שלך. האהבה שלך מספיקה. יום אחד תפגשו מישהו ותתאהבו ותבינו שרק האהבה שלכם מספיקה.

מספיקה לעמוד בכל השאר. הרעש של העולם, המכשולים, מבחני הנישואין, כאב הלב, בחירות רעות, סליחה. תבינו שהאהבה שלכם מספיקה והאהבה שלכם לעולם לא נכשלת. אל תדאגו למה שאחרים חושבים על הקשר שלכם. אל תדאגו אם הם היו עושים דברים אחרת.

פשוט תאהבו. ותאהבו בגדול. ותאהבו לעומק. ותגנו על האהבה שלכם. לאבא שלכם ולי לא היה הכל ביחד, אבל ביחד באמת היה לנו הכל כי היה לנו אתכם שלושה. אל תיתנו לאף אחד לבחור את כיוון החיים שלכם על ידי הדעות והשיפוטים שלהם. היכולת להחזיק את עצמך ביחד במצבים הגרועים ביותר לא הופכת אותך לחסר רגשות.

הפרדה בין חיים אישיים לעסקיים ורגשות לא הופכת אותך לאדם לא סביר. טינה יכולה להשתלט על אחרים. אל תיתנו לה להשתלט עליכם. אנשים תמיד יהיו עם הרבה מה להגיד על חיים שהם מעולם לא חיו. חיו את החיים שלכם כמו שאתם בוחרים לחיות אותם. רק תהיו בטוחים, בריאים ומאושרים. זה כל מה שחשוב.

לפעמים אנשים ירצו שתאמינו שהחיים הם פשוט שחור ולבן, שהמצבים הם שחור ולבן, אבל הם לא. מצבי חיים, הם מלאי צבע. לכל הפחות, גוונים של אפור. תמיד שאלו על הצבע, גם אם אתם רק שואלים על האזורים האפורים. שמרו על ראש פתוח.

שאלו על מצבים והישארו סקרנים. יהיו אנשים בחייכם שיגידו לכם שהאהבה שלהם אליכם היא ללא תנאי. אבל ברגע שהחיים הפרטיים ביותר שלכם נחשפים, אתם מגלים במהירות עד כמה האהבה שלהם הייתה מותנית למעשה. בחרו בחוכמה את האנשים שאתם מחזיקים קרוב ללבכם. ותמיד היו החבר שנכנס לחיים של מישהו כשכולם בוחרים לצאת.

תמיד זכרו, האנשים היחידים שאתם חייבים להם נאמנות הם אותם אנשים שלעולם לא גרמו לכם לפקפק בנאמנות שלהם. כל יום שאתם מתעוררים, אתם מקבלים הזדמנות שנייה בחיים. לעשות מה שאתם רוצים, להיות מי שאתם רוצים, להצליח בכל החלומות שלכם. קחו את היום ורוצו איתו. זה ברכה. אל תיקחו אותו כמובן מאליו.

לפעמים יהיו לכם ימים קשים שכל מה שאתם רוצים זה לספור את כל הדרכים שבהן הדברים משתבשים או השתבשו בחייכם. ברגע ההוא, עצרו, קחו דקה, צעדו אחורה, קחו נשימה, והחליפו את החשיבה שלכם כדי לספור את כל הדרכים שבהן זה הלך טוב. כל הטוב שבא אליכם, בנים.

כל החסד, הברכות והאהבה. זכרו שכל אחד יכול לוותר על משהו. זו הדרך הקלה החוצה. כוח אמיתי מגיע כשכולם מצפים שתתפרקו, אבל אתם מחזיקים מעמד, מתמידים דרך הזמנים הקשים ביותר. תמיד תתמידו. תמיד תוכיחו להם שהם טועים, כי אתם, הבנים, לא מוותרים, ואתם, הבנים, לעולם לא תפסיקו.

תמיד יהיה מישהו שם בחוץ מוכן לקרוע אתכם, לייצג אתכם לא נכון, לשקר עליכם, לספר אמת ולשפוט אתכם. הם ישפטו אתכם על החלטות שאתם כן או לא עושים, על מה שעשיתם או לא עשיתם, על מה שאמרתם או לא אמרתם. הם יוציאו מהקשר ויעוותו את המילים שלכם.

הם ישפטו אתכם על הרגשות שלכם או על הדרך שבה אתם מתאבלים. אתם עלולים להראות יותר מדי רגש. אתם עלולים לא להראות מספיק. הם יגידו לכם שאתם לא מתאבלים נכון, שאתם יותר מדי כועסים, יותר מדי עצובים, שאתם מחזיקים מעמד טוב מדי או לא מספיק טוב, או שאולי אתם שאפתנים מדי.

הם ישפטו אתכם על ההתנהגות שלכם אם אתם בוכים, אם לא בוכים, אם אתם לא עושים כלום בכלל. וכל זה יתפרש למשהו שהוא לא, על ידי הדעות של מי שיוצר אותו. ואז שתיקה גם לעיתים קרובות מתפרשת ונשפטת לא נכון. אבל כשאנשים מתנהגים ככה, זה קשור הרבה יותר אליהם באופן אישי מאשר אליכם.

לכולם יש זכות לדעה. זה לא הופך אותה לאמת. זכרו מי אתם ומה אתם עומדים עליו, את האמת, והתעלמו מהרעש. התעלמו מהרעש שלהם. התעלמו מהאגו שלהם, מהזכאות שלהם, ומהשיפוט המגמתי שלהם. אלה שממעלים לרעה את הכוח והעמדות שהם מחזיקים יצטרכו לדווח לכוח עליון יום אחד.

וכוח עליון זה מחזיק באמת הסופית, האמת הסופית שלהם. לעולם אל תיתנו למישהו להגיד לכם איך להראות רגש. איך אתם אמורים להגיב לכל מצב נתון. לא אכפת לכם מה אחרים חושבים עליכם, מה אחרים אומרים עליכם. פשוט תנו להם לדבר. פשוט תהיו אתם. תהיו עצמכם. תהיו אותנטיים. תהיו כנים.

כי אלה שמכירים אתכם באמת, שאוהבים אתכם באמת, זה כל מה שאתם צריכים. סלחו לאלה שמפנים לכם את הגב, אבל לעולם אל תשכחו. אל תחזיקו שנאה בלבכם כלפי אחרים. זה רק מוריד אתכם יותר מאשר אותם. התנצלו כשאתם טועים, גם אם ההתנצלות מאחרת זמן רב. אתם לא יכולים לשנות מה שאי אפשר לשנות.

ואתם לא יכולים לשנות את העבר. אבל אתם יכולים לקחת אחריות כשאתם מטעים. הודו כשאתם עושים טעות, גם כשהיא מביכה או משפילה, גם כשהיא יכולה להרוס מערכות יחסים, קריירות או את היושרה שלכם. תהיו כנים עם עצמכם ועם אלה שאתם צריכים. אבל לעולם אל תתנצלו על משהו שלא עשיתם.

לעולם אל תודו במשהו שלא עשיתם. ולעולם אל תתחננו לרחמים על משהו שלא עשיתם. אל תיקחו את הדרך הקלה החוצה. תמיד עמדו על מה שצודק, גם אם אתם מוצאים את עצמכם עומדים לבד או עם קבוצה קטנה של אנשים שאוהבים אתכם. האמינו בעצמכם והיו אמיצים. לעולם אל תוותרו על המאבק שלכם, לא משנה כמה זמן זה לוקח, חודשים, אפילו שנים.

לעולם אל תוותרו על האמת, הצדק והמאבק בשחיתות. כשמשהו שבור, תקנו אותו. כשמשהו לא הגיוני, שאלו עליו. אם כסף משלם על זה, עקבו אחרי הכסף. האחים שלכם הם החברים הכי טובים שלכם. אבא שלי ואני גידלנו אתכם, הבנים, כך שאם לא אכפת לכם משום דבר אחר בעולם, תדאגו אחד לשני.

האחים שלכם תמיד יהיו שם בשבילכם. הם תמיד יהיו האחים שלכם. אתם אוהבים אותם. אתם מגנים עליהם. אתם דואגים אחד לשני. אתם תומכים אחד בשני. אתם עוזרים אחד לשני. ואתם בוטחים אחד בשני. תהיו נאמנים אחד לשני. ותשמרו אחד על השני. בטוחים, בריאים ומאושרים.

ותישארו יחד לא משנה מה. יש לכם את הגב אחד של השני. תהיו סבלניים אחד כלפי השני. אל תספרו עוולות. תעזבו אותן. סלחו, המשיכו הלאה, הראו חמלה, אמפתיה אחד כלפי השני, ולעולם אל תלכו לישון בלי להגיד אחד לשני שאתם אוהבים אחד את השני. כי אתם לעולם לא זקנים מדי, מגניבים מדי או עסוקים מדי כדי לאהוב אחד את השני.

לעולם אל תסתפקו רק בטוב. לכו על מעולה – בבית הספר, בקריירה, בציד ובדיג, ובמערכות היחסים שלכם, ובמטרות שלכם. עלו על הציפיות. תהיו כמו אבא שלכם. תהיו נדיבים. תהיו צדקנים. הישארו צנועים. תנו כשיש לכם יותר מדי. תנו יותר ממה שאתם לוקחים. עזרו כשאחרים זקוקים. שרתו את הקהילה שלכם.

תהיו כמו אבא שלכם. לעולם אל תפסיקו ללמוד דרך חינוך, דרך אנשים, דרך טיולים, תרבות, דרך עסקים וחברים, מההצלחות וההישגים שלכם, מהטעויות והכישלונות שלכם. תהיו כמו אבא שלכם. אהבו את החוץ. מצאו את השקט שלכם, הטיפול שלכם, הלב והנשמה שלכם על פסגת הר איפשהו שם זה שקט.

שם זה רגוע, שם תוכלו להרגיש את הרוחות של אלה שאתם אוהבים ומתגעגעים אליהם הכי הרבה. תהיו כמו אבא שלכם. צחקו. צחקו לעיתים קרובות. צחקו. צחקו כשאתם רוצים לבכות. צחקו כשאתם כועסים. תהיה לכם הצחוק שכולם מזהים ואף אחד לעולם לא ישכח. גם כשאתם לא כאן, תהיו כמו אבא שלכם.

אהבו את המשפחה שלכם דרך הטוב, הרע, חוסר ההסכמות. הוויכוחים הלוך ושוב. בחרו בסליחה. בחרו באהבה. בחרו באושר. תהיו אח נאמן. תהיו בן אצילי. תהיו כמו אבא שלכם. תהיו תחביבים שמביאים לכם התרגשות ושמחה, שנותנים לכם הפסקה מהחיים, אבל בנו את החיים שלכם מלאים באנשים ובמשפחה שאתם אוהבים ושאוהבים אתכם.

בנו משפחה שגורמת לכם לשמוח לחזור הביתה כל יום עם קריירה שגורמת לכם להחזיק את הראש גבוה. תהיו החבר שכולם רוצים להיות חברים איתו. האבא שכולם מאחלים שהיה להם. תהיו כמו אבא שלכם. כהורים שלכם, אבא שלי ואני רצינו לתת לכם כל הזדמנות או בחירה שלא הייתה לנו.

היינו עושים הכל בשבילכם, הבנים, או שוברים את הגב, מתגברים על מכשולים ומתפתלים כדי לוודא שיהיה לכם הטוב ביותר. גם אם לא תמיד עשינו את זה טוב או היו לנו התשובות או המילים הנכונות, היינו נותנים לכם את כל מה שהיה לנו. אבל הדבר היחיד שאני לא יכולה לתת לכם, בנים, הם התשובות שאתם רוצים הכי הרבה.

כי אני לא יכולה לתת לכם משהו שאין לי, הסבר שאני פשוט לא יודעת. מעולם לא איבדתי בן. מעולם לא איבדתי אחד מהאחים שלי, אחיין, או חבר הכי טוב. אבל גדלתי עם אם חד הורית ואיבדתי את אבא שלי. אני כן יודעת איך זה להיות תוהה מה אם אבא היה יכול לראות אותי מסיים תואר, ללוות אותי לחופה, להיות שם ללידה של אחד מכם, הבנים.

אם רק אבא היה כאן. אני כן יודעת איך זה. הכאב של כל החיים שזה מביא, העצב והכעס. לעולם לא הייתי מאחלת את זה על אף אחד, במיוחד לא עליכם, הבנים, התינוקות המתוקים שלי. זה חיים שלמה של מה אםים וחורים ריקים בלב שבו אבא אמור להיות. הוא אמור למלא.

הוא אמור ללכת בחיים איתכם, איתנו, עם המשפחה שלנו. אני כן יודעת איך זה. אז, רצח, ניסיון רצח. ארבע שנים אחרי, ועדיין קשה לי להגיד את המילים האלה בקול רם. הן נתקעות לי בגרון. הן הופכות את הבטן שלי ואני מנסה להימנע מהן ככל האפשר כי זה גורם לי להרגיש פיזית בחילה לחשוב על זה.

אבל עד היום הזה, אני לפעמים לא יכולה להאמין שזה אמיתי. שזה החיים שלנו. שזה החיים שלי. מורשעת שלקחתי אחד מהאנשים שהכי מילאו את חיי. בעלי, אבא של הילדים שלי, עדיין בהלם ועדיין בחוסר אמון. מואשמת ועכשיו מורשעת בפשע נורא כל כך, שעלול לעלות לי בזה שלעולם לא אראה אתכם, הבנים, שוב.

שזה עתה איבדו את שני ההורים שלהם. ואין ספר לימוד על איך או מה אנחנו אמורים לעשות, איך אני אמורה להגיב או להתקדם. ואני כל כך מצטערת שאתם, הבנים, נמשכים באמצע הכאוס המוחלט הזה בין שתי משפחות שנלחמות וששניהם אוהבים אתכם כל כך מאוד, אמון ונכסים.

הבית שלנו, שום דבר מזה לא משנה. אתם, הבנים, מה שמשנה. הבטיחות שלכם, הבריאות שלכם, מנטלית, רגשית, כל זה צריך להיות בראש סדר העדיפויות. אני כן ואני תמיד עדפתי את הבטיחות שלכם. אני אמא שלכם וזה התפקיד שלי, ולכל מי שמפחיד אתכם אחרת זה פשוט אכזרי וחסר לב. אני מצטערת ששמונה אנשים מחבר מושבעים שלא פגשו אותכם או אותי או את המשפחה שלנו היו זכאים לקבוע את העתיד שלנו והם עשו את זה בפחות משלוש שעות.

בעולם מושלם, אולי היה צדק, אבל בעולם מושלם שום דבר לא משתבש אף פעם. טרגדיות לא קורות. חלק חושבים שפסק דין או גזר דין יהיה התשובה שהם מחפשים או שצריכים, אבל זה לא יהיה. זה רק ייתן להם משהו אחר לחשוב עליו לזמן מה. זה עלול לעזור לפזר חלק מהכאב או הטינה שלהם, אבל זה לא יקל על זה.

האבל הזה ישרוד את כולנו. מאות החיים שהמצב הזה השפיע עליהם. הטראומה לכל החיים שאתם, הבנים, סבלתם בארבע השנים האחרונות תשרוד את כולנו. לא הייתם צריכים רק לסבול מאובדן של הורה אחד, אלא משניים. ואף ילד לא אמור לעבור את זה לעולם. במיוחד כשאחד היה טרגדיה בלתי צפויה, והשני מבוסס על עוול ומערכת שאמורים לבטוח בה.

זכרו של אבא שלכם תמיד יהיה מהסוג שגורם לכאב פיזי, התכווצות בחזה כשאתם חושבים עליו. במיוחד בימים כמו היום, יום ההולדת שלו, כי הוא היה כל כך אהוב שאף פסק דין או גזר דין לעולם לא יוכל לשחרר סוג כזה של סבל. אני שבורה. שבורה בלעדיו אבא שלכם.

אני שבורה בלעדיכם, הבנים. אלוהים לא שם אותי בעולם כדי לקחת חיים. אלוהים שם אותי בעולם כדי לתת חיים – את החיים שלכם. ואני לא יודעת מי או מה אני אמורה להיות אם זה לא אמא. את אמא. וככל שהושפעתם לחשוב שאבא נרצח, שאני לקחתי את אבא שלכם מכם, זה לגמרי שגוי ושקר מוחלט.

והמחשבה על זה עדיין מגוחכת היום כמו שהייתה לפני ארבע שנים. ורק בגלל שמישהו אולי לא מושלם, זה רחוק מדי עבורם להיות מסוגלים לרצח. להרוג מישהו. אבא שלכם היה בכאבים פיזיים. הרבה כאבים פיזיים. ורק בגלל שכמה אנשים לא ידעו או לא רצו לראות דברים מסוימים, זה לא אומר שהם לא קרו או שהם לא היו אמיתיים.

הוא לעולם לא היה עוזב אותנו בכוונה. ואני לעולם לא הייתי לוקחת אותו מכם, מאיתנו. הוא היה הדבק שהחזיק את כולנו יחד, שהפך אותנו למי שאנחנו. כל ילד קטן צריך את אבא שלו. כי הוא אמור ללמד אתכם דברים שאני לעולם לא יכולה להסביר. הוא אמור ללמד אתכם ולעשות איתכם דברים שרק אבא יכול לעשות.

ורק הוא יכול לתת לכם את שיעורי החיים האלה בין אב לבן. לעולם לא הייתי לוקחת את זה מכם, הבנים. אני יודעת כמה אתם צריכים אותו, כמה אתם אוהבים אותו, כמה אתם שואפים להיות בדיוק כמוהו. ולא הייתי לוקחת את זה מכם. ואני כל כך מצטערת שאני לא יכולה להחזיר אותו בשבילכם, בשבילי, בשביל המשפחה שלנו.

אני יכולה להכות את עצמי כל היום על איך יכולתי להיות אדם טוב יותר או לעשות בחירות אישיות טובות יותר. ואני יכולה להבין ולקבל אתכם, הבנים, כועסים על הדברים האלה. אבל רצח, לא. בהחלט לא. אני לא אקבל את זה. ואני לא אואשם במשהו שלא עשיתי. אני אערער ואלחם באישומים האלה לא משנה כמה זמן זה ייקח.

לא כי יש לי משהו להוכיח לבית המשפט הזה, למדינה, למשפחת ריצ'נס, או לעולם. אבל כן יש לי משהו להוכיח לשלושתכם. כן אכפת לי מה אתם, הבנים, חושבים. ואני צריכה שתדעו את האמת. ובגלל זה, לעולם לא אתן או אפסיק את המאבק הזה לצדק, לאמת, ולחזור הביתה אליכם.

אז בבקשה, אני יודעת שכרגע אתם אולי לא מאמינים לי, שאתם מאמינים שלקחתי את אבא מכם, וזה בסדר. אני עדיין ואהיה תמיד אוהבת אתכם. ואני מבקשת שתבקשו ממני בבקשה פשוט לא לוותר עליי. אני חוזרת הביתה. לא היום, לא השנה, אבל אנחנו הולכים לתקן את זה.

מערכת המשפט שלנו תתקן את זה, למרות שבית המשפט הזה לא מצליח. יש לנו דרך ארוכה לפנינו, אבל אני לעולם לא אתן להפסיק לנשוך את דרכי הביתה אליכם, הבנים. אני אוהבת אתכם יותר ממה שהמילים האלה יכולות אי פעם לבטא. אהבתי אתכם לפני שאי פעם פגשתי אתכם. ואני אוהב אתכם זמן רב אחרי שאני לא כאן כדי להגיד את זה. כל דקה של כל יום, אני מתגעגעת לכם, הבנים, יותר ויותר.

ואני חושבת כמה אני מאחלת שהייתי יכולה להיות איתכם. הסיוט הזה ייעלם ונוכל לקבל את המשפחה שלנו בחזרה. כל המצב הזה לא הוגן לאף אחד, אבל הוא במיוחד לא הוגן כלפיכם שלושה. ואתם, הבנים, כל מה שמשנה. אני רוצה להזכיר לכם עד כמה אתם חזקים. שאתם אהובים על ידי כל כך הרבה.

ואני גאה בכם מעבר לכל. על כל מה שהתגברתם, על כל מה שהשגתם ועל כמה שאתם מביאים לעולם הזה. עברתם כל כך הרבה, הבנים, ואני מאחלת שהייתי יכולה לקחת מכם את כל העצב וכל הכאב. להגיד לכם כמה אבא ואני אוהבים אתכם, ושהכל הולך להיות בסדר.

הייתי רוצה שיכולתי לספור את הנמשים על הלחיים הקטנות שלהם. לקרוא ספרים לפני השינה ולעזור לכם עם כל שיעורי הבית. הייתי רוצה לעזור לכם בלילות הקשים ביותר שלכם ולשמוע את הצחוק שלכם בימים המאושרים ביותר שלכם, אבל לעת עתה זה פשוט לא כך. אנחנו צריכים להיות חזקים. אנחנו צריכים לזכור שהכוח שלנו גדל ברגעים האלה.

שבהם אנחנו לא חושבים שאנחנו יכולים להמשיך. אבל אנחנו ממשיכים בכל זאת כי אנחנו מעריכים את הימים הקשים האלה. כי בסופו של דבר, בסוף המלחמה הזו, זה יהיה כל כך שווה את זה. אבל אני צריכה שתמשיכו לדחוף דרך הימים הקשים האלה, כי זה יגיע לסיומו. אני רק צריכה שתחזיקו מעמד. תקשיבו ללבבות הקטנים שלכם.

תקשיבו לבטנים הקטנות שלכם לאמת. לפני שסיפרו לכם מי להיות ומה להאמין. זכרו מי אתם. זכרו מי אנחנו. זכרו את המשפחה שלנו. אני אמשיך להתקשר אליכם כל יום. גם אם השיחות שלי חסומות, רק כדי שתדעו שאני כאן. תמיד הייתי כאן. ואני תמיד אהיה כאן.

הכרטיסים שלי, המכתבים שלי. הם לעולם לא ייפסקו. אני לעולם לא אפסיק. אני אוהבת אתכם לנצח, אמא."